המופילוס אינפלואנזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןהמופילוס אינפלואנזה
Haemophilus influenzae.jpg
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: פרוטאובקטריה
מחלקה: גמא-פרוטאובקטריה
סדרה: pasteurellales
משפחה: Pasteurallaceae
סוג: Haemophilus
מין: H. influenzae
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Haemophilus influenzae

המופילוס אינפלואנזה (נקרא בעבר Pfeiffer's bacillus או Bacillus influenzae) הוא חיידק פתוגני גראם שלילי, קוקובצילי, אל-אווירני. שייך למשפחת פסטרלצאה (Pasteurellaceae)[1]. המופילוס אינפלואנזה תואר לראשונה בשנת 1892 על ידי ריצ'רד פייפר במהלך מגפת שפעת[2].

עד לשנת 1933 נחשב החיידק בטעות כגורם לשפעת, כשהתגלה הגורם הנגיפי לשפעת. ה. איפלואנזה, ידוע עדיין כשפעת בקטריאלית. המופילוס אינפלואנזה אחראי על מגוון רחב של זיהומים פולשניים ומקומיים. מין זה היה האורגניזם החי הראשון שכל הרצף הגנומי שלו פוענח [3].

מושבות לווין של ה. אינפלואנזה ליד סטפילוקוקוס אאוראוס (צהובות) על צלחת אגר דם.


סרוטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 הוגדרו שתי קטגוריות עיקריות של המופילוס אינפלואנזה: זנים שהם ללא קפסולה (unencapsulated) וזנים שהם בעלי קפסולה (encapsulated). זנים בעלי קפסולה סווגו על בסיס האנטיגנים הקפסולריים הנבדלים שלהם. ששת סוגי הזנים הנפוצים המופיעים בהמופילוס אינפלואנזה הם: a, b, c, d, e ו-f [4]. השונות הגנטית בין זנים חסרי קפסולה גדולה יותר מזו שבקבוצה בעלת הקפסולה. זנים חסרי קפסולה נחשבים כלא ניתנים לאפיון (נקראים nontypable-NTHi) בשל העדר סרוטייפים קפסולריים; עם זאת, ניתן לסווגם על פי רצף הבסיסים הנוקלאוטידים. הפתוגנזה של זיהומים ה. אינפלואנזה אינה ברורה במלואה, אם כי נוכחות של הקפסולה בסוג B בעל (Hib), סרוטיפ הגורם למצבים כגון אפיגלוטיטיס (דלקת מכסה הגרון), ידוע כגורם מרכזי לאלימות החיידק. הקפסולה שלהם מקנה להם עמידות כנגד פגוציטוזיה (phagocytosis) וליזיס (פירוק מעטפת התא) בתיווך מערכת המשלים של המאכסן הבלתי מחוסן. זנים חסרי קפסולה הם כמעט תמיד פחות פולשניים; עם זאת, הם עלולים, לייצר תגובה דלקתית בבני אדם, אשר עלולה להוביל לתסמינים רבים. חיסון עם תרכיב נגד Hib יעיל במניעת זיהום Hib, אך לא מונע זיהום עם זני NTHi [5].

מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הזנים של ה. אינפלואנזה הם פתוגנים אופורטוניסטים; כלומר, הם בדרך כלל חיים בפונדקאי שלהם מבלי לגרום בהם למחלה, אך גורמים לבעיות בשילוב עם גורמים אחרים (כגון מזיהום ויראלי, מירידה בתפקוד המערכת החיסונית או ברקמות דלקתיות כרוניות, למשל מאלרגיות) ליצירת הזדמנות. הם מדביקים את הפונדקאי על ידי כך שהם נדבקים לתא הפונדקאי באמצעות חלבוני הדבקות חוץ ממברנליים (trimeric autotransporter adhesins)

מחלה נרכשת באופן טבעי שנגרמה על ידי ה. אינפלואנזה מתרחשת כנראה בבני אדם בלבד. אצל תינוקות וילדים קטנים, ה. אינפלואנזה זן B, גורמת לבקטרמיה, דלקת ריאות, דלקת מכסה הגרון, ודלקת קרום המוח חיידקית חריפה. לפעמים, נגרמים גם צלוליטיס, דלקת העצם, וכן דלקת מפרקים זיהומית. זוהי גם אחת מהסיבות זיהום ולדי[6].

בשל השימוש השגרתי בחיסון תרכיב Hib בארצות הברית מאז 1990, שכיחות מחלת Hib הפולשנית ירדה ל -1.3 ל 100,000 בקרב ילדים. ברם, Hib נשאר כגורם העיקרי לדלקות בדרכי הנשימה התחתונות אצל תינוקות וילדים במדינות מתפתחות, שבהן החיסון אינו מצוי בשימוש נרחב. זנים בלתי מזוהים מסוג ה. אינפלואנזה אינם מושפעים על ידי תרכיב Hib וגורמים לדלקות אוזניים (דלקת האוזן התיכונה), דלקות עיניים (דלקת הלחמית) ודלקת סינוסיטיס אצל ילדים, והם קשורים עם דלקת ריאות.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדלה של X1000 מצביעת גרם של דגימת רוק שנלקחה מחולה דלקת ריאות כתוצאה מהמופילוס אינפלואנזה. החיידקים הגראם שליליים מודגמים על רקע נויטרופילים
תמונת צביעת גראם שלילית של חיידקי המופילוס אינפלואנזה בהגדלה של X1000 מדגימת כיח של חולה בדלקת ריאות מחיידק ה. אינפלואנזה. הקוקוביצילים מודגמים על רקע תאים נויטרופילים.

תכונות קליניות עשויות לכלול סימפטומים ראשוניים של דלקת בדרכי הנשימה העליונות המחקות זיהום וירלי, כרוכה לעיתים בחום, בדרך כלל ברמה נמוכה. הדבר עלול להתקדם תוך כמה ימים לדרכי הנשימה התחתונות, עם סממנים הדומים לעיתים קרובות לאלה של ברונכיטיס חרחורי. הכיח עשוי להיות צמיג ולעיתים קרובות בעל צבע אפור או קרם. השיעול עלול להימשך שבועות ללא הטיפול ההולם. מקרים רבים מאובחנים רק לאחר הדגמת זיהומים שאינם מגיבים לפניצילין בחזה או לדור הראשון של צפלוספורינים. בצילום רנטגן חזה או בטומוגרפיה ממוחשבת של הראות (CT) ניתן לזהות קונסולידציה אלוואולרית[7].

אבחון קליני של ה. אינפלואנזה מבוצע בדרך כלל על ידי תרבית חיידקים או על ידי מבחן אגלוטינצית לטקס חלקיקית. האבחנה נחשבת כמאושרת כאשר החיידק מבודד מאתר סטרילי בגוף. במובן זה, ה. אינפלואנזה שתורבת מחלל הלוע והאף (nasopharyngeal), או מהכיח, לא יהווה אישור למחלה של ה. אינפלואנזה, כיוון שבאתרים אלו ניתן למצוא מושבות של אנשים ללא מחלה[8]. עם זאת, ה. אינפלואנזה המבודד מנוזל המוח והשדרה (הצרברוספינלי) או מדם יהווה אינדיקציה לזיהום של ה. אינפלואנזה.

תרבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבית חיידקים של ה. אינפלואנזה מתבצעת על צלחות אגר, בעדיפות לאגר שוקולד, תוך הוספת הגורמים X (המין) ו- V (ניקוטינאמיד אדנין דינוקלוטיד - NAD) ב 37 מעלות צלזיוס באינקובטור בסביבה מועשרת ב-CO2 [9]. צמיחת אגר הדם מושגת רק כתופעת לוואי סביב חיידקים אחרים. מושבות של ה. אינפלואנזה מופיעות כמושבות קמורות, חלקות, חיוורות, אפורות או שקופות.

בחינה מיקרוסקופית של תבחינים בצביעת גרם של ה. אינפלואנזה ידגימו קוקובובצילוס גרם-שלילי. ניתן לאפיין יותר את האורגניזם המתורבת באמצעות בדיקות קטלאז ואוקסידאז, ששניהם אמורים להיות חיוביים. יש צורך בבדיקה סרולוגית נוספת בכדי להבחין בפוליסכריד הקפסולרי ולהבחין בין ה. אינפלואנזה למינים שאינם קפסולריים.

על אף רגישותה של תרבית החיידקים ספציפית ביותר של ה. אינפלואנזה, נמוכה. שימוש באנטיביוטיקה לפני איסוף הדגימה מפחית במידה רבה את שיעור הבידוד בשל השמדת החיידקים, לפני שניתן יהיה לזהותם[10]. מעבר לכך, ה. אינפלואנזה הוא חיידק הדורש תשומת לב מרובה לגידולו בתרבית, וכל שינוי של נוהלי התרבית עלל להפחית מאוד את שיעורי הבידוד. הרמה הנמוכה של מעבדות רפואיות במדינות מתפתחות גרמה לשיעור בידוד נמוך של ה. אינפלואנזה.

ה. אינפלואנזה צומח בסביבה ההמוליטית של סטפילוקוקוס אאוראוס על צלחות אגר בדם; המוליזה של תאים על ידי ה. אינפלואנזה משחררת פקטור V החיוני לצמיחתו. ה. אינפלואנזה לא יצמח מחוץ לאזור ההמוליטי של ס. אאוראוס בשל היעדר בחומרים מזינים כמו פקטור V באזורים אלה. אגר פילדס מועדף לצורכי בידוד. במדיום לוינטל, זנים קפסולויים מדגימים נצנוץ ססגוני מובהק (Iridescence).

אגלוטינצייה חלקיקית בלטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן אגלוטינציה חלקיקית בלטקס (agglutination particle latex -LAT) היא שיטה רגישה יותר לגילוי ה. אינפלואנזה) מאשר בתרבית[11]. מכיוון שהשיטה מסתמכת על מציאותו של אנטיגן ולא על חיידקים ברי קיימא, התוצאות אינן מופרעות בגין שימוש קודם באנטיביוטיקה. יש לה גם את היתרון הנוסף של שיטה מהירה בהרבה משיטות תרבית. עם זאת, בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה אינה אפשרית בשיטת LAT בלבד, ולכן יש צורך להשתמש במקביל בשיטת התרבית.

שיטות מולקולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג אבחון נוסף הוא אבחון מולקולרי באמצעות PCR, שהוא רגיש יותר מאשר מבחני הלטקס או תרבית חיידקים. שיטות - PCR (תגובת שרשרת של פולימראז) הוכחו כרגישות יותר מבדיקות LAT או תרבית, והן ספציפיות ביותר[12]. עם זאת, מבחני PCR טרם הפכו לשגרה במסגרות קליניות. הוכח כי אי-אלקטרואלקטורזה נגד-זרם היא שיטת אבחון מחקרית יעילה, אך הוחלפה במידה רבה על ידי PCR.

ריצוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה. אינפלואנזה היה האורגניזם הראשון שכל הגנום שלו רוצף. הושלם על ידי קרייג ונטר (Craig Venter and his team) וצוותו ב"מכון לחקר הגנום" ( The Institute for Genomic Research). המופילוס נבחר מכיוון שאחד ממובילי הפרויקט, חתן פרס נובל המילטון סמית', עבד על כך במשך עשרות שנים והצליח לספק ספריות DNA איכותיות. הגנום מורכב מ־1,830,140 זוגות בסיסים של DNA בכרומוזום מעגלי יחיד המכיל 1740 גנים המקודדי חלבון, 2 גנים של tRNA ו- 18 גנים נוספים של RNA. שיטת הרצוף ששימשה הייתה של ריצוף גנום שלם "בשיטת רובה הציד", שהושלם ופורסם בעתון המדעי Science בשנת 1995[13].

אינטראקציה עם Streptococcus pneumoniae[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן ה. אינפלואנזה והן - S. pneumoniae ניתן למצוא בדרכי הנשימה העליונות של בני האדם. במחקר תחרותי במעבדה, S. pneumoniae תמיד התגבר על השפעתו של ה. אינפלואנזה על ידי התקיפה שלו בהידרוגן פרארוקסיד, תוך הסרת מולקולות השטח החיוניות להישרדורתו של ה. אינפלואנזה[14].

כאשר שני החיידקים ממוקמים יחד לתוך חלל האף, תוך שבועיים, רק ה. אינפלואנזה שורד. כאשר כל אחד מהם ממוקם בנפרד לחלל האף, כל אחד מהם שורד. כאשר בדקו את רקמת דרכי הנשימה העליונות בעכברים שנחשפו בו זמנית לשני מיני החיידקים, נמצא מספר גדול במיוחד של נויטרופילים (תאי חיסון). בעכברים שנחשפו רק לאחד המינים, לא נצפתה נוכחות של תאים נויטרופילים.

בבדיקות המעבדה נמצא כי נויטרופילים שנחשפו לחיידקי ה. אינפלואנזה מתים היו תוקפניים יותר בתקיפת S. pneumoniae מאשר נויטרופילים שלא נחשפו. לחשיפה לחיידקי ה. אינפלואנזה מתים לא הייתה כל השפעה על חיידקי ה. אינפלואנזה חיים.

שני תרחישים עשויים להיות אחראים לתגובה זו:

  1. כאשר חיידקי ה. אינפלואנזה מותקפים על ידי חיידקי S. pneumoniae, קיים איתות למערכת החיסון לתקוף את S. pneumoniae.
  2. השילוב של שני המינים מעורר תגובה של מערכת החיסון שאינה מתרחשת על ידי אף אחד מהמינים בנפרד.

לא ברור מדוע ה. אינפלואנזה אינו מושפע על התגובה החיסונית[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kuhnert, P; Christensen, H, eds. (2008). Pasteurellaceae: Biology, Genomics and Molecular Aspects. Caister Academic Press. ISBN 978-1-904455-34-9.
  2. ^ About the J. Craig Venter Institute, J. Craig Venter Institute website, retrieved November 21, 2015
  3. ^ J. Craig Venter, About the J. Craig Venter Institute, J. Craig Venter Institute website, retrieved, https://www.jcvi.org/about, ‏November 21, 2015
  4. ^ Ryan, KJ; Ray, CG, eds. (2004). Sherris Medical Microbiology (4th ed.). McGraw Hill. pp. 396–401. ISBN 978-0-8385-8529-0.
  5. ^ Slack, MP; et al. (1998). "Enhanced surveillance of invasive Haemophilus influenzae disease in England, 1990 to 1996: impact of conjugate vaccines". Pediatr Infect Dis J. 17 (9 suppl): S204–7. doi:10.1097/00006454-199809001-00026. PMID 9781764.
  6. ^ Baucells, B.J.; Mercadal Hally, M.; Álvarez Sánchez, A.T.; Figueras Aloy, J. (2015). "Asociaciones de probióticos para la prevención de la enterocolitis necrosante y la reducción de la sepsis tardía y la mortalidad neonatal en recién nacidos pretérmino de menos de 1.500g: una revisión sistemática". Anales de Pediatría. 85 (5): 247–255.
  7. ^ WHO, Measuring impact of Streptococcus pneumoniae and Haemophilus influenzae type b conjugate vaccination, Immunization, Vaccines and Biologicals
  8. ^ Puri J; Talwar V; Juneja M; Agarwal KN; et al. (1999). "Prevalence of antimicrobial resistance among respiratory isolates of Haemophilus influenzae". Indian Pediatr. 36 (10): 1029–32. PMID
  9. ^ Levine OS; Schuchat A; Schwartz B; Wenger JD; Elliott J; Centers for Disease Control (1997). "Generic protocol for population-based surveillance of Haemophilus influenzaetype B" (PDF). World Health Organization. WHO/VRD/GEN/95.05.
  10. ^ John TJ; Cherian T; Steinhoff MC; Simoes EA; et al. (1991). "Etiology of acute respiratory infections in children in tropical southern India". Rev Infect Dis. 13: Suppl 6:S463–9. doi:10.1093/clinids/13.supplement_6.s463. PMID 1862277.
  11. ^ Kennedy WA, Chang SJ, Purdy K, LE T, et al. (2007). "Incidence of bacterial meningitis in Asia using enhanced CSF testing: polymerase chain reaction, latex agglutination and culture". Epidemiol Infect. 135 (7): 1217–26. doi:10.1017/S0950268806007734. PMC 2870670. PMID 17274856
  12. ^ Kennedy WA, Chang SJ, Purdy K, LE T, et al. (2007). "Incidence of bacterial meningitis in Asia using enhanced CSF testing: polymerase chain reaction, latex agglutination and culture". Epidemiol Infect. 135 (7): 1217–26. doi:10.1017/S0950268806007734. PMC 2870670. PMID 17274856.
  13. ^ Fleischmann R; Adams M; White O; Clayton R; et al. (1995). "Whole-genome random sequencing and assembly of Haemophilus influenzae Rd". Science. 269 (5223): 496–512. Bibcode:1995Sci...269..496F. doi:10.1126/science.7542800. PMID 7542800.
  14. ^ Pericone, Christopher D.; Overweg, Karin; Hermans, Peter W. M.; Weiser, Jeffrey N. (2000). "Inhibitory and Bactericidal Effects of Hydrogen Peroxide Production by Streptococcus pneumoniae on Other Inhabitants of the Upper Respiratory Tract". Infect Immun. 68 (7): 3990–3997. doi:10.1128/IAI.68.7.3990-3997.2000. PMC 101678. PMID 10858213.
  15. ^ Lysenko E; Ratner A; Nelson A; Weiser J (2005). "The role of innate immune responses in the outcome of interspecies competition for colonization of mucosal surfaces". PLoS Pathog. 1 (1): e1. doi:10.1371/journal.ppat.0010001. PMC 1238736. PMID 16201010.