המחרוזת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחרוזת
La Parure
מאת גי דה מופאסאן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
שנת הוצאה 1884 עריכת הנתון בוויקינתונים
הופעה ראשונה יומון הצרפתי "לה גולואה"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המחרוזתצרפתית: La Parure) הוא סיפור קצר מאת גי דה מופסאן שהתפרסם ב-1884 לראשונה ביומון הצרפתי "לה גולואה". הסיפור הפך לאחד הסיפורים הפופולריים ביותר של מופאסאן, והוא ידוע בעיקר בשל סופו ההפכפך. הסיפור היווה מקור השראה לאומנים רבים כמו הנרי ג'יימס שהושפע מהסיפור הזה ובעקבותיו כתב את הסיפור הקצר "בזיך הזהב", והמחזאי האירי קונור מיצ'ל אשר המחיז את הסיפור והפך אותו למחזמר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחרוזת הוא סיפור של אישה בשם מטילדה לואזל שחייה בצרפת והיא עקרת בית[1]. כילדה ראתה מטילדה את עצמה בעיני רוחה כאשת החברה הגבוהה, לבושת מחלצות ועטורת תכשיטים, אך רצה הגורל, ונישואיה לפקיד זוטר שמשכורתו דלה כפו עליה חיים של צמצום וחיסכון, ללא אותם מותרות שחלמה עליהם בילדותה. בעלה של מטילדה, הרואה עצמו אחראי למצבה, חרד לאושרה ורואה חובה לעצמו לספק את משאלות לבה בכל דרך אפשרית. כחלק ממאמציו לרצותה, משיג הבעל שתי הזמנות לנשף של משרד החינוך, אך מטילדה מהססת לקבל את ההזמנה ואומרת: "דבר אינו כה מעליב כמו להיראות ענייה בין נשים עשירות רבות". הבעל מראה שוב את אהבתו לאשתו ומשתמש בחסכונותיו לקניית שמלת נשף, אך גם נדיבותו זו אינה מפייסת את הגברת, הטוענת שאין ערך לשמלת ערב ללא תכשיטים ראויים לשמם. כיון שלא נותר להם עוד כסף, ולפי הצעת בעלה, פונה מטילדה אל חברתה העשירה, מרת פורסטייה, וזו משאילה לה מחרוזת יהלומים מרשימה. הזוג לואזל יוצא לנשף, אך כאשר מסתיים הערב והם שבים לביתם, מגלה מרת לואזל כי איבדה את המחרוזת.

מר וגברת לואזל מחליטים לקנות מחרוזת יהלומים זהה כדי להחזירה למרת פורסטייה. הזוג רוכש את המחרוזת החדשה ב-36 אלף פרנק, רכישה המכניסה אותם לחובות כבדים. כאשר מטילדה מחזירה את המחרוזת, לאחר דחייה של ימים מספר, בטענה שצריך לתקן את סוגר המחרוזת שנשבר, נוזפת בה מרת פורסטייה על האיחור, שמא הייתה רוצה לענוד את המחרוזת בעצמה בימים אלה, מטילדה אינה מספרת לגברת פורסטייה כי המחרוזת אבדה וזו מחרוזת אחרת, אלא רק שמחה שמרת פורסטייה אינה פותחת את הקופסה בה המחרוזת החדשה. במשך עשר שנים עמלים בני הזוג לואזל לשלם את החובות עבור המחרוזת החדשה, שניהם נאלצים למצוא עבודה נוספת וחיים חיי עוני ומחסור. במשך כל התקופה הזו נמנעת מרת לואזל מלהתראות עם חברתה, וכאשר הן נפגשות במקרה, מזדעזעת מרת פורסטיה לראות עד כמה בלתה והזדקנה חברתה הנאה משכבר הימים. מרת לואזל מספרת לחברתה מה אירע למחרוזת שלה, גאה מאוד להודיעה, שהנה עמדו בהתחייבויותיהם, היא ובעלה, והחזירו את כל חובם. אז מספרת מרת פורסטייה המזועזעת למרת לואזל, כי המחרוזת שלה הייתה עשויה יהלומים מלאכותיים, והייתה שווה לכל היותר חמש מאות פרנק.

אירוניה וטרגדיה בסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הרבה רבדים אירוניים (מבחינה עלילתית ומוסרית) בונה הסופר מתח בעיני הקורא ומחדד את ההשלכות שלו מהסיפור. רובדי האירוניה הם:

  • עלילתי: האירוניה בעלילת הסיפור באה לביטוי בפער שבין חלומות הילדות של מטילדה לבין מציאות חייה בפועל. הטרגדיה נעוצה באי יכולתה להתפשר ולמצוא סיפוק באהבת בעלה וברצונו לשמח אותה. האירוניה משרתת בעיקר את חידוד אפיון הדמויות בסיפור ויוצרת פערים בין הבעל לבין מטילדה (יש לציין כי שם הבעל אינו מוזכר כלל, עובדה המקטינה את דמותו מול מטילדה). האירוניה מתפתחת כאשר הגשמת חלום הילדות של מטילדה, ולו לערב אחד של זוהר, עולה לה בשנים ארוכות של עבודת פרך וויתורים הרבה מעבר למה שנדרשה לו קודם לנשף הגורלי, ומגיעה לשיאה הטרגי כאשר נודע לה, באיחור, שכל העמל הזה היה מיותר והיה נמנע משניהם לו רק סיפרה את האמת.
  • מוסרי: לקחי המוסר בסיפורי מופאסן מרומזים וסמויים. אחת המסקנות המרומזות היא, כי רדיפה אחר מה שמעבר להשגתו של אדם וניסיונו להתחזות למה שאינו עלולות לגזול ממנו גם את המעט שיש לו ולגבות ממנו מחיר יקר מאוד. האירוניה שבהכרה, כי ההישג העצום שבסילוק החוב היה מיותר וכל הקורבן היה לשווא, מציבה גם את הטרגדיה האמיתית שבסיפור באור קומי משהו. הפואנטה של שורת הסיום והחותם שהיא משאירה על הקורא מקורה בגילוי זה של אירוניה שאינה נפתרת.

רמזים מטרימים בסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור יש מספר רמזים מטרימים המרמזים על סופו של הסיפור (היותה של המחרוזת מזויפת). הרמזים קשורים לזיוף ואשליה של החיים של גברת לוזאל. היא חיה חיים מזויפים וחולמת על עושר, מאכלים עדינים, משרתים רבים, ועוד דברים העומדים בניגוד לחייה האמיתיים של גברת לוזאל. רמז נוסף הוא שהמחרוזת הייתה בתוך קופסה קטנה בצידה של קופסת התכשיטים היקרים של גברת פרוסטייה דבר המעיד על ערך פחות משל יתר התכשיטים בקופסה. עוד רמז הוא שהקופסה בה הייתה המחרוזת נקנתה בנפרד מהשרשרת. רמז נוסף הוא שיהלומים אמתיים משמיעים רעש כשהם נופלים, ומכיוון שגברת לוזאל ובעלה לא שמעו את רעש היהלומים סימן שאולי הם לא היו אמתיים. הרמז האחרון הוא שגברת פרוסטייה אינה מסתכלת מיד אם האבזם תוקן, אלא אומרת לגברת לוזאל שהיא הייתה צריכה להחזיר לה את המחרוזת, דבר המעיד שהיא פחדה שמי שתיקן את אבזם המחרוזת יזהה שאלו לא יהלומים אמתיים.

עיבודים קולנועיים וטלוויזיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים נעשו עיבודים קולנועים וטלוויזיונים רבים לסיפור והם:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחרוזת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתרגומים אחרים נקראת גברת לואזל