דב קמחי
לידה | 19 בדצמבר 1889 |
---|---|
פטירה | 11 במאי 1961 (בגיל 71) |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
שפות היצירה | עברית |
דֹב קִמְחִי (מֶלֶר) (כ"ו בכסלו תר"ן, 19 בדצמבר 1889 – כ"א באייר ה'תשכ"א; 11 במאי 1961) היה סופר עברי, מתרגם ועורך.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דב בֶּרִיש (בעריש) מֶלֶר (מעללער) נולד בעיירה יאסלו (יאסלא) שבמזרח גליציה למשפחה של סוחרים קטנים. אביו, רבי מנחם מנדיל מלר מיאסלא, היה סוחר עורות, ובנוסף היה משורר בשפת יידיש. עוד מקטנותו הטביע האב בבנו דב את האהבה לספרות העברית, בצד היידיש. הוא למד בחדר מסורתי, ואחר כך גם בבית מדרש. מנעוריו המוקדמים הצטרף לפעילי העברית והציונות, והיה בין מייסדי אגודת "השחר" ("הסתדרות הבחורים התלמודיים"), אגודה עברית שפעלה בעירו יסלו.[1]
בשנת 1908 עלה לארץ ישראל. הוא למד וסיים את בית המדרש למורים "עזרה" בירושלים, והיה מורה בבית הספר למל, ובגימנסיה העברית ברחביה. מלבד עבודתו כמורה היה עורך, וערך בין השאר את הירחון "מולדת", לבני הנעורים, ומאוחר יותר את השבועונים "הד החינוך", "שולמית", ו"הגלגל", שבועון הרדיו העברי, בין השנים 1943–1946. ראשוני הסופרים הצעירים מדור הפלמ"ח, ששירתו אז בבריגדה היהודית ובצבא הבריטי, פרסמו ב"הגלגל" את פרסומיהם הראשונים. נפטר ונקבר בהר המנוחות בירושלים ב-1961.[2]
דב קמחי היה מתרגם פורה מאוד, תרגם עשרות ספרים מכמה לשונות וכן קיבץ וערך אנתולוגיות רבות של סיפורים קצרים. קמחי פרסם קובצי סיפורים מארצות שונות, ופתח לבני הארץ צוהר לספרויות הזרות.
הרומן "בית חפץ" שכתב נחשב לרומן חשוב ומייצג של תקופתו. הוא יצא בכמה מהדורות ואף תורגם לגרמנית.
בנו היה הסופר העברי יגאל קמחי. בשכונת גבעת הוורדים (רסקו) בירושלים נקרא רחוב על שמו.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1951 זכה בפרס ירושלים לספרות על ספרו "בית חפץ".[3]
מספריו של דב קמחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירותיו המקוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעברות: רומן, ורשה: שטיבל, 1923.
- ספר הכליונות, ירושלים: 1926.
- אמש, רומן, כתובים, תל אביב: 1927.
- א) סהרורית: ב) בהרים: ספורים, ירושלים: 1927.
- ספורים קטנים, ירושלים: 1928.
- ניקסו, ירושלים: 1928.
- על שבעה ימים: רומן, שטיבל, תל אביב: 1934.
- בין השטין של התנך, ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1941 - לספרון שלושה עשר פרקים שהמחבר מעיד כי מטרתן: לחשוף מתוך השכבה העליונה של ספר התנ"ך... מה שמתעלם בתוכם".
- עשרה ספורים, ירושלים: אחיאסף, 1941.
- ציורים מעולם נשכח, ירושלים,: 1943.
- מבחר ספורי דב קמחי, ירושלים: 1955.
- אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך תל אביב: הוצאת יבנה, 1975.
- אתרוגים ועוד סיפורים, הוצאת משרד הביטחון, אגף ההוצאה לאור, 1982.
- בית חפץ: רומן (בעריכת מנחם פרי), תל אביב: הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1993.
מתרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דב קמחי היה מתרגם פורה; להלן מבחר מתרגומיו:
- אגדות למכסה, מאת מכס נורדאו, עם אחרית דבר מאת מכסה נורדאו (בתו של מקס נורדאו), תרגם דב קמחי, עם עובד, תל אביב, 1990.
- אומות מספרות: לקט סיפורים מספרות העולם, נאספו, נסדרו ונערכו על ידי ד' קמחי, תל אביב: 1951.
- האחים גרים מספרים / לקט ותרגם דב קמחי; ציורים: דב קלמן, תל אביב: הוצאת יהושע צ'צ'יק, 1962.
- אנה קארנינה / ל"נ טולסטוי, נערך ונסדר בידי דב קמחי, תל אביב: 1974.
- ארנה: סיפור-כפר / ב' בירנסון, תרגם ד' קמחי, ירושלים: 1927.
- בית מריבה: רומן / פרל בוק, תרגם ד’ קמחי, תל אביב: 1967.
- בנים: רומאן / פרל בוק, תרגם דב קמחי, תל אביב, שנות השישים.
- הברוז המכער: ב. גן העדן, מאת הנס כ’ אנדרסן, לקט ותרגם דב קמחי, 1961.
- יעקב וסרמן, כריסטוף קולומבוס - דיוקן. תרגם מגרמנית: ד. קמחי. תל אביב, הוצאת אברהם יוסף שטיבל, 1935.
- ארץ עתיקה חדשה - אלטנוילנד מאת הרצל.
בעריכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר היובל של הסתדרות המורים תרס"ג-תרפ"ח, יוצא על ידי מרכז הסתדרות המורים בירושלים, תרפ"ט
- מקראות הרצל, הוצאת מצפה, הוצאת מרדכי ניומן, תל אביב, סודר במסדרה של הרשבאום, נדפס בדפוס הפוהמ"ז תל אביב, הרצל 78, שנת תש"י
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבידב ליפסקר, 'צמרות של הזיה: סגנון אימפרסיוניסטי בלשונם של גנסין, בארון, קמחי ויזהר', בקורת ופרשנות, 29, תשנ"ג-1993.
- נילי סדן-לובנשטיין, 'בדור יורד: עיון ביצירתו של ד. קמחי', בקורת ופרשנות, 12, 1978.
- גרשון שקד, 'המספר דב קמחי', ירושלים, י', תשל"ה-1975.
- שלומית זערור-מאסה, '"ספר הכליונות" לדב קמחי - רב זהות כדיוקן האמן: אימפרסיוניזם בתרבות העברית של ראשית שנות המאה העשרים', מקרוב: כתב עת לספרות ולתרבות, תל אביב, 16, 2005.
- נורית גוברין, 'מגננת ירושלמית לאשת העולם הגדול: שלומית פלאום ברומן של דב קמחי, "על שבעה ימים"', ירושלים, כ"א, תשס"ד-2004.
- מנחם פרי, '"מזמור לבני הדרור": 'בית חפץ' והאוֹפּיוּמים של הקיום', נדפס כאחרית-דבר לספר בית חפץ (הספריה החדשה, 1993), עמ' 237–295.
- י.י. ריבלין, פתח דבר לאנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, יבנה, 1975.
- אילת נגב, דב קמחי: יצרים, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "דוב קמחי (מלר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1266
- דב קמחי, דף שער בספרייה הלאומית
- דב קמחי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דב קמחי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- דב קמחי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של דב קמחי, באתר "סימניה"
- סיפורו ההיסטורי של קמחי "אשר על ציפורי המלך" מ-1946 היה אמור להיות פרק ראשון מרומן. הרומן מעולם לא הושלם אבל הסיפור היה אחד החביבים על קמחי הוא פורסם שלוש פעמים בחייו כולל בקובץ מסכם של מבחר סיפוריו ופעמיים בגרסאות מאויירות שונות. כעת שתי גרסאות מאויירות שונות של הסיפור הועלו בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד ". "אשר על ציפורי המלך -סיפור היסטורי על ימי כורש https://www.no-666.com/2023/05/14/%d7%90%d7%a9%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9a-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%9e%d7%99/
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן מיכאל גלבר, תולדות התנועה הציונית בגליציה, ירושלים: 1958, ב', עמ' 695–700.
- ^ דב קמחי באתר GRAVEZ
- ^ פרס ירושלים לקמחי ולבנון, חרות, 4 באוקטובר 1951