דב חנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דב חנין
דב חנין
דב חנין
לידה 10 בינואר 1958 (בן 62)
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת אוקספורד
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, פרקליט, חוקר מדע המדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה
www.dovblog.org
חבר הכנסת
17 באפריל 200630 באפריל 2019
(13 שנים)
כנסות ה־1720
פרסים והוקרה
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (2 בפברואר 2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דב בוריס חֶנין (נולד ב-10 בינואר 1958) הוא פוליטיקאי ישראלי וחבר כנסת לשעבר מטעם רשימת חד"ש. קודם לכן היה יו"ר הסיעה המורחבת של תנועת "עיר לכולנו" בתל אביב-יפו. משפטן, דוקטור למדע המדינה, פעיל איכות סביבה ופעיל למען שוויון חברתי-כלכלי. בנובמבר 2008 התמודד לראשות עיריית תל אביב-יפו מטעם "עיר לכולנו", אך הפסיד לראש העיר המכהן, רון חולדאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב חנין נולד בפתח תקווה, בן לדוד חנין, ממנהיגי מק"י ולשולה חנין, גננת ופעילה קומוניסטית, נכדו של יעקב אלתר חנין איש חב"ד[1]. שמו הפרטי, דב, על שם דודו, אחי אביו שנהרג בשואה. כנער חנין החל את מעורבותו החברתית בתנועת הנוער בנק"י ובחוג הנוער השמאלני שפעל בתל אביב.

את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סמל ראשון, בתקופת שירותו הוא סירב לשרת ביהודה והשומרון וחבל עזה מטעמים אידאולוגיים[2]. בשנת 1982 סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. מאוחר יותר סיים תואר שני במדעי המדינה.

בשנים 19842004 פעל כעורך דין במשרדו של אמנון זכרוני. במסגרת עבודתו זו, הוביל חנין כמה עתירות מרכזיות בנושא זכויות אדם. באמצע שנות השמונים ייצג את יצחק לאור בעתירה לבג"ץ כנגד פסילת המחזה "אפרים חוזר לצבא" על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בג"ץ ביטל את החלטת המועצה והתיר את הצגת המחזה. ב-2003 ייצג חנין בהתנדבות את חמשת סרבני הגיוס מהשמאל במשפטם.

בשנת 2000 קיבל תואר דוקטור למדע המדינה מטעם אוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "שיח והגמוניה במפלגת פועלי ארץ ישראל ובמפלגת הלייבור הבריטית: דפוסי שינוי, השתמרות, המרה". באותה שנה השתתף במחזור הראשון של "תוכנית עמיתי הסביבה" של מרכז השל והיה עמית מחקר בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2002 סיים את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת אוקספורד בנושא הקשר בין חברה לסביבה.

חנין נשוי ליעל, בתו של הצייר שמואל כץ, ואב לשלושה. מתגורר בתל אביב.

פעילות ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית היה מראשי תנועת השמאל היהודית ערבית "קמפוס". היה פעיל בתנועת השלום ולמען שותפות פוליטית יהודית-ערבית. היה פעיל בתחומים של זכויות אדם וזכויות עובדים.

במשך שנים היה פעיל בארגונים סביבתיים רבים. ריכז את צוות המחקר הישראלי שעבד בתיאום עם Worldwatch העולמי.

בשנת 2002 נבחר לתפקיד יושב-ראש ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים, חיים וסביבה המרכז את פעילותם של למעלה מ-100 ארגונים סביבתיים, והיה פעיל במאבקים סביבתיים רבים, כגון המאבק למען פארק אריאל שרון, נגד תוכנית ספדיה, נגד מיזמי בנייה בתמנע ובחוף פלמחים.

פרש מתפקידו כיו"ר כאשר הציג מועמדותו לכנסת ברשימת חד"ש.

פרסם מאמרים רבים בנושא סביבה וחברה ואף ערך את סדרת הספרים "סימני חיים" העוסקת בנושאים אלו. בסוף שנת 2005 הגיש סדרת הרצאות בנושא "משבר הגלובליזציה" במסגרת "אוניברסיטה משודרת" של גלי צה"ל. בשנים 20042006 היה המנהל האקדמי של התכנית לצדק סביבתי שהיא חלק מהתוכניות הקליניות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

מאז 1990 חנין הוא חבר הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בבחירות לכנסת השש עשרה היה מועמד במקום הרביעי ברשימת חד"ש-תע"ל. למפלגה חסרו כ-500 קולות כדי שתיכנס לכנסת. כיוון שזו הייתה מערכת הבחירות הראשונה שבה לא נכנס לכנסת נציג יהודי מטעם חד"ש, על מוחמד ברכה הופעל לחץ לוותר על מקומו לחנין, אך הוא סירב. ב-14 בינואר 2006 נבחר למקום השלישי ברשימת חד"ש בבחירות לכנסת השבע עשרה ובעקבות כך נבחר לכנסת.

חנין היה חבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ועמד בראש הוועדה המשותפת של הכנסת לענייני סביבה ובריאות. היה יו"ר השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה הגדולה בכנסת ה-17, יחד עם חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור.

בכנסת ה-18 עמד בראש השדולה הסביבתית-חברתית יחד עם חבר הכנסת ניצן הורוביץ, השדולה למען העסקה ישירה יחד עם חברי הכנסת זבולון אורלב ומשה גפני, והשדולה למען הדיור הציבורי יחד עם חברות הכנסת אורלי לוי-אבוקסיס ומירי רגב.

חנין היה ממובילי המאבקים נגד שילוט חוצות בנתיבי איילון ונגד הריסת בתים בכפר שלם. בראשית 2008 נמנה עם מייסדי תנועת "עיר לכולנו", הפועלת לקידום רפורמה סביבתית-חברתית במטרופולין תל אביב, והתמודד על ראשות עיריית תל אביב-יפו מטעם התנועה בבחירות המוניציפליות שנערכו בנובמבר 2008. הוא זכה בכשליש מקולות הבוחרים, אך לא גבר על ראש העיר המכהן, רון חולדאי. בבחירות למועצת העיר תל אביב בשנת 2013, הוצב במקום 21 הסמלי מטעם התנועה.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השלישי ברשימת חד"ש לכנסת ונבחר לכנסת לאחר שהסיעה זכתה ב-4 מנדטים. בכנסת זו שימש כיו"ר הוועדה המשותפת לנושאי סביבה ובריאות, כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה וכחבר בוועדת המשנה לנושא ביטחון פנים.

חנין התנגד למלחמת לבנון הראשונה מיומה הראשון, וגם למבצע עופרת יצוקה שאותו תיאר כך: "זו הייתה התקפה דרמטית וברוטלית על מקום מסכן. מקום אומלל ומוכה גורל שבנוסף לכל הצרות הנחיתו עליו גם תמרות אש איומות מהשמים"[דרוש מקור].

בריאיון לארי שביט[3] הציג חנין אחדות מעמדותיו:

בשנת 2010 קיבל חנין את אות אביר איכות השלטון בקטגוריית הרשות המחוקקת, מטעם התנועה למען איכות השלטון. באתר התנועה נכתב כי האות ניתן "בהוקרה על תרומה חשובה לחיזוק שלטון החוק ואיכות השלטון בישראל". עוד נכתב כי "חבר הכנסת ד"ר דב חנין הוא דוגמה ומופת לפעילות ענפה של שליח הציבור ונאמנו בבית המחוקקים. תרומתו לרווחתם של תושבי המדינה ולבריאותם ראויה לכל שבח"[4].

בשנת 2012 דורג חנין במקום הראשון במדד החברתי של חברי הכנסת עבור מושב החורף – המדד החברתי הוא כלי של המשמר החברתי למדידת תרומתם של חברי הכנסת לחקיקה כלכלית-חברתית צודקת[5]. כמו כן קיבל חנין את אות הפרלמנטר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על פעילותו כחבר כנסת במושב השלישי של הכנסת ה–18[6], ואת אות הגלובוס הירוק בקטגוריית אישיות ציבורית.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הוא מוקם בשנית במקום השלישי ברשימת חד"ש לכנסת ונבחר לקדנציה שלישית. בכנסת זו כיהן כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה וכחבר בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. כן כמו כן שימש כיו"ר השדולה הסביבתית-חברתית, כיו"ר השדולה למען ניצולי השואה, כיו"ר שדולת הדיור החברתי. כיהן כראש משלחת הכנסת לאספה הפרלמנטרית של הים התיכון.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום האחרון ברשימת סיעת "עיר לכולנו" שייסד למועצת עיריית תל אביב-יפו.

חנין נבחר לכנסת העשרים מטעם הרשימה המשותפת בה מוקם במקום השמיני. בבחירות לכנסת ה-20.

במהלך הכנסת ה-20 חנין לקח חלק כחבר וחוקר מרכזי ב"וועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים" אשר הוקמה בעקבות קריסתו הכלכלית של פישמן שנודעה כפשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל (בסכום של כ-4 מיליארד ₪). הוועדה הוקמה כדי לחשוף את ההתנהלות של המוסדות הפיננסיים והרגולטורים שנועדו לפקח עליהם ואת הצעדים שננקטו או לא ננקטו כדי למנוע הישנות של מקרים דומים, ובכך לשמור על האינטרס הציבורי ועל כספי הציבור. הוועדה בחנה לעומק את ההתנהלות ואת מערכת קבלת ההחלטות בהענקת אשראי לטייקונים מאז שנת 2003.

ב-1 בינואר 2019 הודיע כי לא יתמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת[7].

בארבע הקדנציות שלו בכנסת התבלט בהעברת חוקים, בהובלת ההתנגדות לחוקים אנטי דמוקרטים, בליווי מאבקים חברתיים וסביבתיים, ובהובלת ועדות: ועדה משותפת לסביבה ובריאות, ועדה בענייני הזיהום במפרץ חיפה[8] , ובכנסת הנוכחית – ועדת המשנה לתחבורה ציבורית. חנין עמד בראש השדולות הפעילות ביותר בכנסת במסגרתן נערכו ימים מיוחדים וכנסים וקודמה חקיקה: שדולת הדיור, השדולה הסביבתית-חברתית, שדולת הבריאות הציבורית, שדולת העסקה ישירה ושדולת ניצולי שואה.

כנסים וימים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו כח"כ הוביל ח"כ חנין כנסים וימים מיוחדים שנתנו קול לאוכלוסיות רבות שקולן אינו נשמע בכנסת ועוררו עניין ציבורי רב:

  • יום השוויון ליוצאי אתיופיה – שעסק באפלייתם של יוצאי אתיופיה ובשיטור היתר ממנו סובלים וכן בתחומים אחרים בהם מופלים. את היום יזם חנין יחד עם ח"כ פנינה תמנו-שטה וח"כ אברהם נגוסה בשיתוף עם אגודת יהודי אתיופיה.
  • יום הדיור – מדי שנה נערך ביוזמת חנין וח"כ אורלי לוי אבקסיס יחד עם ארגוני וזכאי הדיור הציבורי יום מיוחד שהביא לכנסת קול מחאה על מצב הדיור הציבורי, על אלפי הממתינים והמאגר המצטמצם, נגד פינויי דיירים ולמען הרחבת הקריטריונים.
  • כנסים על מדיניות הכיבוש וההתנחלויות – ילדים תחת כיבוש, סיפוח שטחי סי, חברון תחילה, כיבוש ודמוקרטיה (יחד עם ח"כ איימן עודה, ח"כ מיכל רוזין וח"כ קסניה סבטלובה). מספר פעמים עצם קיום הכנס בכנסת תחת כותרת הקשורה בכיבוש היוותה נושא למאבק עם יו"ר הכנסת שניסה למנוע את קיומו הסדיר.
  • יום הסביבה שיזם חנין מדי שנה בכנסת יחד עם התנועה הסביבתית הפך למפגן כוח ונתן הזדמנות לארגונים השונים והמאבקים הרבים להביא בפני הכנסת בוועדות ובחקיקה את הנושאים שעל סדר היום של התנועה.

השקפת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנין תיאר את השקפת עולמו כמבוססת על שלושה ערכים מרכזיים:

  • תמיכה בשינוי חברתי

חנין תומך בסוציאליזם, אותו הוא מגדיר בתור "שינוי גדול במערכת הכלכלית-חברתית הבלתי-שוויונית, שבה מעטים טובעים בשפע חסר תקדים אבל רבים נותרים מאחור: עוני מסוגים חדשים מתרחב, שכבות הביניים נשחקות ורשתות ביטחון חברתיות, שהושגו בעבר, מתפוררות"[9]. כפוליטיקאי המזדהה כמחויב לערכים סוציאליסטיים, חנין הוביל חקיקת עשרות חוקים חברתיים, וגם התייצב פעמים רבות בתמיכה במאבקי עובדים. עם זאת, הוא הבהיר לא אחת כי תמיכתו בסוציאליזם אין פירושה תמיכה בלתי-ביקורתית במודל שהיה קיים בברית המועצות. במאמר שפרסם בשבועון של מק"י ב-1991, עם קריסת ברית המועצות וגוש הארצות הסוציאליסטיות במזרח-אירופה, כתב חנין כי מה שנחוץ הוא "לא סוציאל-דמוקרטיה ולא סטליניזם, אלא שמאל מהפכני ומודרני, שיוכל באמת לקדם את האתגר הסוציאליסטי"[10].

  • תמיכה בשלום

חנין היה פעיל בתנועת השלום כבר בצעירותו, והיה מראשוני המפגינים נגד מלחמת לבנון הראשונה. עם בחירתו לכנסת, המשיך להפגין ולבטא ביקורת כלפי מלחמת לבנון השנייה ב-2006 וכלפי המלחמות בעזה. להשקפתו, "בעבור ישראל השגת השלום היא הכרח קיומי. אם ישראל לא תדע למצוא דרך לחיות עם השכנים במרחב הערבי והמוסלמי הגדול שבתוכו אנחנו נמצאים, אין לנו עתיד כאן. שלום ישראלי-פלסטיני אמיתי צריך להבטיח לשני העמים צדק ועצמאות, צריך לתת גם לעם הפלסטיני את מה שיש לעם בישראל: מדינה עצמאית"[9].

  • תמיכה בשותפות יהודית-ערבית

חנין היה חניך בתנועת נוער יהודית-ערבית משותפת, וגם כסטודנט היה חבר בתא יהודי-ערבי משותף בשם קמפו"ס. עם היבחרו לכנסת ברשימת חד"ש, ובהמשך ברשימה המשותפת, הדגיש כי השותפות היהודית-ערבית היא יסוד בהשקת עולמו. לדבריו: "המציאות בישראל מפרידה כל הזמן יהודים מערבים, אבל האינטרס של שני העמים שלנו הוא ליצור שותפות שתהפוך את הארץ הזו למקום צודק ובטוח לכולם. ברור ששותפות יהודית-ערבית היא בבחינת שחייה נגד הזרם, גם בציבור היהודי וגם בציבור הערבי, אבל נגד הזרם העכור של שנאת האחר והגזענות חייבים לשחות, ואני משוכנע גם שבסופו של דבר, אם נפעל נכון, נוכל גם לשנות את כיוונו של הזרם"[9].

מרקסיזם וקומוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור נער, דב חנין היה חניך בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י) ולאחר מכן הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ונבחר למוסדות הנהגתה. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ביקר בחריפות את ה"עיוותים במשטר בברית המועצות שהם תולדה של הסטליניזם", אותו הגדיר כעיוות נורא של הרעיון הקומוניסטי[11] . בראיון שהעניק ב-2009 אמר כי "אני חושב שסטלין היה האסון הגדול ביותר של הסוציאליזם במאה העשרים. אבל אני עדיין מאמין ברעיון של שינוי עולם ותיקון עולם" והוסיף, כי "קומוניזם הוא מבחינתי סוג של אופק: חברה אחרת, חלוקה אחרת, שוויון בין בני אדם... הקפיטליזם רוצה להשליט את משטר הרווח על כל תחומי החיים: כלכלה, חינוך, בריאות, סביבה. סוציאליזם זה בדיוק להפך: לנסות לשחרר כמה שאפשר מהתחומים האלה מעקרונות הרווח. הסוציאליזם שאני מדבר עליו הוא לשחרר את הפוליטיקה מבעלי ההון ולהשליט דמוקרטיה על תחומי חיים רבים ככל הניתן"[12].

חוקים שיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזם חקיקה בנושאי זכויות האישה, זכויות העובד, זכויות הילד, זכויות אסירים, שקיפות ואיכות הסביבה. להלן החוקים שיזם:

נשים ומגדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון חוק עבודת נשים[13] (מוזגו בו תיקונים של גדעון סער ושל נאדיה חילו) – הארכת חופשת הלידה ל-14 שבועות[14].
  • תיקון חוק העונשין[15] (מוזג בו תיקון של אורית זוארץ) – התמודדות עם המנגנון הכלכלי שביסוד תעשיית הזנות: החמרת הענישה למפרסם הצעה לעיסוק בזנות משישה חודשי מאסר לשלוש שנים, ואם ההצעה היא לקטין עונש מאסר של חמש שנים. כמו כן, בשני המקרים, קביעת עבירת קנס של 226,000 שקלים או כפל הסכום אם המפרסם הוא תאגיד. בנוסף, עבירה לפי סעיף זה תהווה עילה לסגירת אתר אינטרנט המשמש לפרסום הצעות כאמור או לחסימת מספר טלפון המשמש ליצירת הקשר. האיסור ייאכף גם על בתי דפוס.
  • תיקון חוק הבטחת הכנסה[16] (מוזג בו תיקון של זהבה גלאון) – שהייה במקלט לנשים מוכות לא תפגע בזכאות לקצבה.
  • חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (מוזג בו חוק של זהבה גלאון) – מי ששהתה במקלט לנשים מוכות במשך חודשיים לפחות, זכאית ביציאתה למענק של שמונת אלפים-עשרת אלפים ש"ח.
  • תיקון חוק זכויות התלמיד – איסור אפליית תלמיד בשל נטייה מינית או זהות מגדרית.

זוגיות והורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון לקבלה לעבודה) – חיוב קבלן כוח אדם להודיע לעובד על תנאים שנקבעו על ידי המעסיק בפועל.
  • תיקון חוק פיצויי פיטורים – בחוק המקורי נקבע שהעובד סך של שנה זכאי לפיצויים, גם אם הפסיק באמצעה – עד שלושה חודשים. התיקון האריך את משך ההפסקה האפשרי לשישה חודשים.
  • חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד[19] – לפי החוק מעבידים שייקחו ביטחונות, צ'קים, שטרות, פקדונות מעובדיהם יהיו צפויים לעונשי מאסר וקנס. החוק חל גם על עובדי הקבלן.
  • תיקון חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (מוזג בו תיקון של אורי מקלב) – להורה לילד בעל מוגבלות שאינה צפויה לחלוף: הוספת שלושה ימי מחלת ילד (מ-15 יום ל-18) בשנה, והוספה נוספת (גם היא מ-15 ל-18) כשאין עוד הורה שיכול לטפל בילד. כמו כן, נוספו 52 שעות מחלה בשנה לאחד ההורים, ובמידה שמשרתו חלקית – יופחתו השעות בהתאמה. בנוסף, ההורה יקבל תשלום גם עבור היום הראשון שבימי המחלה, ויוכל לצרף שעות היעדרות ליום מחלה.

רווחה – כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון חוק הביטוח הלאומי[20] (מוזג בו תיקון של יעקב כהן) – הקרן לילדים ונוער בסיכון הוקמה במקורה כאמצעי להתמודד עם התרחבות העוני, המצוקה והבעיות החברתיות בקרב ילדים ונוער עם הקיצוץ הגדול בקצבאות הילדים. במהלך השנים הקרן פיתחה מגוון של פעילויות של עזרה לילדים ונוער בסיכון ופעילותה זוכה לשבחים מכל עבר. הקרן הוקמה בראשיתה מתוקף הוראת שעה בלבד שתוכננה לפוג בסוף שנת 2007. החוק האריך את פעילות הקרן בשנה.
  • תיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) – פטור ממס על שטח בו שוכן מוסד העוסק בשיקום מבוגרים בעלי מוגבלויות, בהכשרתם לעבודה או בהעסקתם.
  • תיקון חוק הביטוח הלאומי (מוזג בו תיקון של נסים זאב) – לקצבת שארים בגיל 18-20, יהיה זכאי גם הלומד במוסד אקדמי או קדם-אקדמי, מוסד להכשרה מקצועית, במדרשה או בישיבה, ולא רק המשרת שירות צבאי או לאומי, או במכינה לשירות כזה.
  • תיקון חוק הטבות לניצולי שואה[21] (מוזג בו תיקון של טלי פלוסקוב) – ביטול הפחתת קצבה לניצול המקבל קצבה מגרמניה אם הוא נכה בשיעור של 25%.

עצורים ואסירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון פקודת בתי הסוהר (מוזג בתיקון ממשלתי) – הגדרת תנאי כליאה הולמים לאסירים.
  • תיקון חוק הסנגוריה הציבורית – בבקשת להארכת הפרדת אסיר מיתר האסירים – לאחר שישה חודשי הפרדה, או בבקשה להארכה כנ"ל בה ישהה עם אסירים אחרים אך בנפרד מהשאר – לאחר שנים עשר חודש, זכאי האסיר לייצוג סנגור ציבורי.
  • תיקון חוק סדר הדין הפלילי (מוזג בתיקון ממשלתי, לצד תיקונים של טלב אבו עראר ושל ניסן סלומינסקי) – מניעת מצב בו אזרחים נותרים בני ערובה בידי המשטרה לאורך שנים ארוכות של חקירות. החוק מייצר מדרג שמוודא שככל שהעניין פשוט יותר משך החקירה קצר יותר ולהפך.

שקיפות וחופש הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון חוק רשות מקרקעי ישראל – חיוב הרשות לפרסם את כל החלטות מועצתה וועדותיה – גם אם אין בהן "עניין לציבור", ולפרסמן גם באינטרנט – בנוסף לפרסום ברשומות. (למעט אם יש בפרסום פגיעה בביטחון, בפרטיות וכדומה.)
  • תיקון לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – החוק מחייב את חברות הדיור הציבורי להעביר ללקוחותיהם דו"ח בשפה פשוטה ונגישה אודות מצבם, בנוסף לעדכון בכל שינוי מדיניות, זאת במטרה למנוע צבירת חובות בידיי הלקוחות שאינם מודעים להם.
  • חוק לביטול פקודת העיתונות – ביטול פקודת העיתונות המנדטורית.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון לחוק שמירת הסביבה החופית[22] – החלת החוק שהגן על חופי הים התיכון גם על מפרץ אילת.
  • חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים)[23] – מעניק לרשויות המקומיות סמכויות אכיפה של חוקים סביבתיים ובכך משיגה בו זמנית מטרה סביבתית חשובה (הגברת האכיפה של חוקים סביבתיים), ומטרה חברתית חשובה (הזרמת כספי קנסות ממזהמים סביבתיים הישר לקופותיהן של הרשויות שתושביהן הם הנפגעים העיקריים מן הזיהום).
  • חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם)[24] – עדכון ותיקון את כלל החוקים הסביבתיים בישראל. החוק כולל מנגנונים מתקדמים של ענישה כלכלית – מנהלית ופלילית – נגד מזהמים. החוק מחמיר את הענישה על גורמים המזהמים ללא רישיון וקובע מנגנון גבייה גם מגורמים המזהמים בהתאם לחוק. מנגנון זה אמור לתמרץ מפעלים לעבור לטכנולוגיות נקיות יותר.
  • תיקון חוק איסור נהיגה ברכב בחוף ים[25] – קביעת איסורים ברורים והגדרות לנהיגה בחופים, חידוד הענישה וייצור מנגנוני אכיפה אפקטיביים ומודרניים לאיסור הנהיגה בחופים.
  • חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)[26] (מוזג בחוק ממשלתי) – הקניית סמכויות חיפוש וחקירה נרחבות לפקחי המשרד להגנת הסביבה והכפפת מערכות הביטחון השונות לאכיפה אזרחית.
  • חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה)[27] (מוזג בחוק ממשלתי) – דרישת שקיפות בכל הנוגע לפליטות של חומרים מזהמים לסביבה, הטלת חובות דיווח מפורטות על מפעלים, הקמת מרשם חומרים מזהמים שנפלטו וחיוב פרסום הנתונים לידיעת הציבור. הניסיון מלמד שחובות דיווח סביבתיות משנות התנהגות של מפעלים מזהמים. שקיפות סביבתית היא כלי דמוקרטי ומכשיר מרכזי לגיוס הציבור לפעולה נגד זיהומים ומזהמים. התחמקות מדיווח תהיה עבירה פלילית ותגרור גם עיצומים כספיים מנהליים בשיעורים ניכרים.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2019 יצא לאקרנים הסרט "החבר דב" בבימויו של ברק הימן. הסרט עוקב אחר פעילותו הפרלמנטרית של דב חנין. הקרנת הבכורה הייתה בפסטיבל דוקאביב[28].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו

על הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יגאל חי, הכל נשאר במשפחת חנין?, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2008
  2. ^ "אין חד"ש תחת השמש". אורכב מ-המקור ב-2008-12-07. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2008. 
  3. ^ ארי שביטדב חנין: עמוס עוז וג'ומס נכשלו כישלון מוסרי במלחמה, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
  4. ^ "דב חנין קיבל את אות אביר איכות השלטון לשנת 2010". אורכב מ-המקור ב-2016-03-08. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2020. 
  5. ^ הסבר של המדד החברתי באתר המשמר החברתי
  6. ^ נימוקי הוועדה להענקת "אות הפרלמנטר" של המכון הישראלי לדמוקרטיה
  7. ^ טל שניידר, ‏ח"כ דב חנין פורש ולא יתמודד בבחירות לכנסת ה-21, באתר גלובס, 1 בינואר 2019
  8. ^ https://m.knesset.gov.il/Activity/committees/InternalAffairs/HaifaBay/mh2014.pdf
  9. ^ 1 2 3 מתוך אתר הכנסת
  10. ^ מתוך הבלוג האישי של דב חנין
  11. ^ מתוך הבלוג של ח"כ דב חנין
  12. ^ כתבה בעיתון "הארץ"
  13. ^ http://fs.knesset.gov.il//17/law/17_lsr_300133.pdf
  14. ^ הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42) הארכת חופשת לידה, התשס"ז–2007
  15. ^ http://fs.knesset.gov.il//18/law/18_lsr_300973.pdf
  16. ^ http://fs.knesset.gov.il//20/law/20_lsr_382390.pdf
  17. ^ http://fs.knesset.gov.il//18/law/18_lsr_301007.pdf
  18. ^ הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון מס' 8) (ביטול שלילת תשלום עקב יציאה מהארץ, התשע"ב–2011
  19. ^ [1]
  20. ^ http://fs.knesset.gov.il//17/law/17_lsr_300813.pdf
  21. ^ חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) התשע"ז 2016
  22. ^ http://fs.knesset.gov.il//17/law/17_lsr_300111.pdf
  23. ^ http://fs.knesset.gov.il//17/law/17_lsr_300698.pdf
  24. ^ http://fs.knesset.gov.il//17/law/17_lsr_300127.pdf
  25. ^ http://fs.knesset.gov.il//18/law/18_lsr_300694.pdf
  26. ^ https://www.pardes-hanna-karkur.muni.il/uploads/n/1500981221.2694.pdf
  27. ^ http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib/כללי/klali69.pdf
  28. ^ החבר דב באתר דוקאביב 2019