המפלגה העממית הליברלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המפלגה העממית הליברלית
Liberalerna
Liberals (Sweden) logo.svg
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם רשמי Liberalerna עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים יוהאן פרשון
תאריך ייסוד 1934
אידאולוגיות ליברליזם
ליברליזם חברתי
מטה Stora Nygatan עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית מרכז - ימין
ארגונים בינלאומיים מפלגת הברית של ליברלים ודמוקרטים באירופה עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים כחול
www.liberalerna.se
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המפלגה העממית הליברליתשוודית: Folkpartiet liberalerna, ‏FP) או המפלגה הליברלית היא מפלגה פוליטית ליברלית בשוודיה. בשנים-2006–2014 נטלה המפלגה חלק בקואליציית המרכז-ימין בראשות ראש הממשלה פרדריק ריינפלט במסגרת הברית השוודית.

שם המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשוודיה עצמה המפלגה נקראת לרוב Folkpartiet, "מפלגת העם", והסיומת liberalerna, "הליברלים", מוספת רק בהקשרים רשמיים או משפטיים. בעולם לעיתים מתייחסים למפלגה כ"מפלגה הליברלית"[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1809: המפלגה הליברלית מוקמת לאחר הפיכה שמסיימת תקופה של 20 שנות שלטון יחיד מלוכני. ייתכן שזו המפלגה הראשונה בעולם שמשתמשת במונח "ליברלי" בשמה.
  • 1902: "Frisinnade Landsföreningen" ("האיגוד הלאומי בעל המחשבה הפתוחה") נוסד כמפלגה הליברלית הראשונה עם ארגון לאומי המורכב מפשוטי העם. האיגוד תלוי מאוד בתנועת הכנסייה "דת חופשית".
  • 1923: "Frisinnade Landsföreningen" מתפצל מהמפלגה הליברלית בשל ההגבלות על אלכוהול; המיעוט שמתנגד לאיסור מקים את "המפלגה הליברלית של שוודיה" (Sveriges Liberala Parti). ‏"Frisinnade Landsföreningen" מוביל כמה ממשלות בשנים הבאות.
  • 1934: המפלגות מתאחדות ומקימות את "Folkpartiet" ("מפלגת האנשים"), כלומר המפלגה במתכונתה הנוכחית.
  • 1939-1945: המפלגה נוטלת חלק בקואליציית הממשלה המלחמתית, הכוללת את כל המפלגות למעט הקומוניסטים. שוודיה נותרת נייטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה.
  • 1976: המפלגה מצטרפת לממשלה בת שלוש מפלגות ומסיימת 44 שנים של שלטון בידי המפלגה הסוציאליסטית דמוקרטית (מלבד קואליציית החירום בעת המלחמה[דרושה הבהרה]).
  • 1978: המפלגה הליברלית מקימה ממשלת מיעוט קצרת-מועד בעצמה, בראשות אולה אולסטן כראש ממשלה. האנס בליקס משמש כשר החוץ.
  • 1979: מאמץ חדש לקואליציית שלוש-מפלגות.
  • 1980-1981: מבססת ממשלת קואליציה בת שתי מפלגות, יחד עם מפלגת המרכז.
  • 1990: המפלגה מוסיפה את המילה "Liberalerna" (ליברלים) לשמה.
  • 1991-1994: המפלגה היא חלק מקואליציה בת ארבע מפלגות בראשות המפלגה השמרנית, בהנהגת קארל בילדט.
  • 2002: המפלגה מכפילה את כוחה וקרובה למקום השני בבחירות.
  • 2006: המפלגה היא חלק מקואליציה בת ארבע מפלגות, בראשות מנהיג המפלגה השמרנית פרדריק ריינפלט.
  • דצמבר 2018: הברית התפרקה על ידי מנהיגת המפלגה השמרנית והנוצרים הדמוקרטים, לאחר הסכמת המפלגה העממית הדמוקרטית ומפלגת המרכז להמשך קיום ממשלת המיעוט האדומה-ירוקה בראשות ראש הממשלה סטפן לוון.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילי בחירות למען "המפלגה העממית הליברלית" בבחירות הכלליות בשוודיה ב-1940

באופן היסטורי, האידאולוגיה הרשמית של המפלגה הייתה ליברליזם סוציאליסטי, שבאה לידי ביטוי כמחויבות אידאולוגית חזקה לכלכלה מעורבת (אנ') ותמיכה בתוכניות מדינת רווחה רחבות היקף אך מבוססות-שוק.

אף על פי שבתחילת דרכה פעלה המפלגה העממית הליברלית בשיתוף עם מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה במאבק לדמוקרטיה (יושמה ב-1921) ורפורמה חברתית, החל משנות ה-30 הפכה המפלגה לחלק מהאופוזיציה והתנגדה לדרישה הסוציאל-דמוקרטית להלאמת עסקים פרטיים. מאז נותרה המפלגה כאופוזיציה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, לרוב כמפלגה הגדולה ביותר או השנייה בגודלה בגוש האופוזיציה (הידוע בכינוי "הלא-סוציאליסטיים" או "de borgerliga", שמשמעותו בערך "בורגנים"), אך פעמים רבות הייתה ביקורתית גם כלפי מפלגות בימין. עם הזמן, נקטה המפלגה יותר ויותר בגישה ימנית. באמצע שנות ה-90, נראה שהמפלגה פסלה את האפשרות של חזרה לשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והתמקדה בחיזוק באופוזיציה ובמאמץ להפילם מהשלטון.

סיוע בינלאומי ושוויון נשים היו נושאים חשובים עבור המפלגה בעבר, וכיום היא תומכת בפמיניזם ליברלי ובמתן אחוז נכבד מההכנסה הלאומית הגולמית כסיוע בינלאומי.

מדיניות החוץ גם הוא נושא שמעורר עניין ציבורי. המפלגה, שנוטה לכיוון ארצות הברית ובריטניה, הייתה מתנגדת חריפה לקומוניזם ולנאציזם במהלך המאה ה-20. אף על פי שהייתה חלק ממשלת הקואליציה השוודית ותמכה בה ובמטרת הנייטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, המפלגה החזיקה בעמדה תקיפה נגד ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. המפלגה (יחד עם המפלגה השמרנית) תמכה באופן פעיל במאבקם של תושבי המדיניות הבלטיות נגד המשטר הסובייטי, בעוד הסוציאל-דמוקרטים התאמצו לא להרגיז את הסובייטים. כתוצאה, קיבלה המפלגה כמה נזיפות תקיפות מהסוציאל-דמוקרטים (ששלטו לרוב) בשל סיכון יחסי שוודיה עם האיחוד הסובייטי. המפלגה ביקרה גם את מה שתפסה כסובלנות של הסוציאל-דמוקרטים כלפי דיקטטורים מהשמאל ממדינות עולם שלישי ותמכה בארצות הברית במהלך מלחמת וייטנאם. לאחר סיומה של המלחמה הקרה, הייתה המפלגה למפלגה השוודית הראשונה שקראה לנטוש את המדיניות השוודית הנייטרלית המסורתית ולהצטרף לנאט"ו.

המפלגה תמכה בתהליך הדה-קולוניזציה העולמי ודגלה בהחרמת דרום אפריקה כדי לסיים את משטר האפרטהייד. המפלגה גם התנגדה לדיקטטורות קונומיסטיות במדינות עולם שלישי. כיום, המפלגה תומכת מאוד בישראל ומנהיג המפלגה לשעבר, פר אהלמארק, לא היסס להביע את דעתו הנחרצת בנושא.

במישור האירופאי, המפלגה העממית הליברלית תמכה מאוד ביישום רעיון האיחוד האירופי וניהלה תעמולה בעד כניסתה של שוודיה לאיחוד (שוודיה הצטרפה ב-1995). המפלגה ניהלה מסע תעמולה גם בעד הצטרפות לאיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי, אבל ההצטרפות לא עברה את הצבעת משאל העם בשוודיה ב-2003. המפלגה ניסתה להיחשב כמפלגה ה"פרו-אירופאית" ביותר, בניסיון לשבור את מה שכינתה דפוס החשיבה ה"מבודד" של המדינה. המפלגה תומכת בהתרחבות האיחוד האירופי (אנ'), כולל מתן אפשרות לטורקיה להצטרף בתנאי שזו תבצע רפורמות דמוקרטיות. המפלגה גם תומכת בנקיטת צעדים נוספים לשיתוף פעולה ואחדות, יחד עם מספר חברות, כולל תנועת נוער משותפת וקוראת בגלוי למדינה אירופאית פדרלית יחידה.

ב-2003 תמכה המפלגה בפלישה לעיראק אך החליטה שלא לדרוש את השתתפות שוודיה בקואליציית המפלגות התומכות בפלישה, שהונהגה בידי ארצות הברית. בשנים האחרונות, במיוחד תחת מנהיגותו של ז'אן ביורקלנד (אנ') פנתה המפלגה לכיוון של ליברליזם שמרני בגישתה החברתית ונקטה בעמדות נוקשות יותר בנושאים כמו חוק ומשפט, פשיעה וענישה, בתי ספר וחינוך וכן התבצרה במדיניותה לביטול ההגבלות על סמים. תמיכת המפלגה ב-2008 בחוק הרשות השוודית להגנת הרדיו (FRA) השנוי במחלוקת הרגיז במיוחד ארגוני צעירים במדינה.

אפיון המצביעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מצביעי המפלגה הם בעיקר בוחרים ממעמד הביניים.

היסטורית, למפלגה היה אחוז מצביעים גבוה מ'הכנסייה החופשית' (Free Church, תת-זרם נוצרי המופרד מהותית מהממשל), אך למעט מספר אזורים, זה אינו מאפיין משמעותי כיום.

מאז 2002, המפלגה הואשמה בניסיון למשוך מצביעים חדשים באמצעות אימוץ רטוריקה פופוליסטית מהאגף הימני, וזאת אף על פי שהמפלגה מציעה לפתוח את שערי שוודיה למהגרי עבודה ולמבקשי מקלט נוספים. מנהיג המפלגה לארס ליז'ונבורג הציע מבחן שפה עבור מהגרים שביקשו אזרחות שוודית. לאחרונה קרא ז'אן ביורקלנד, הדובר החינוכי של המפלגה המשמש גם כסגן ראשון ליושב הראש, למורי בית ספר לדווח לסוכנות הביון על תלמידים בעלי דעות קיצוניות, עניין שגרר התנגדות גם בקרב המפלגה עצמה שלא לדבר על ליגת הצעירים. המפלגה ניהלה קמפיין נגד טרוריזם ועבריינות. בעוד שיטות אלו עזרו להכפיל את התמיכה במפלגה בבחירות של 2002 (ל-13.3%), הן גם גררו האשמות של בגידה באידאולוגיה הליברלית מתוך הפלגים השמאליים במפלגה והובילו לביקורת מהתקשורת הליברלית בשוודיה.

עם זאת המפלגה, אשר באופן היסטורי הייתה המפלגה התומכת ביותר במהגרים בשוודיה, הציעה בנוסף אמצעים שנועדו להקל על זרים לבקר קרובי משפחה החיים בשוודיה ולהקל את ההגבלות על מהגרי עבודה. במדיניות השילוב שלה תומכת המפלגה בהגירה פתוחה נוספת, המשולבת עם אמצעים לעזור למהגרים החדשים להשתלב בחברה השוודית.

שערוריית הפריצה למחשבים ב-2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בספטמבר 2006, שבועות ספורים לפני הבחירות הכלליות ב-2006, מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה דיווחה למשטרה שרשת פנימית שלה נפרצה. דווח שחברים במפלגה העממית הליברלית שכפלו מידע סודי שלא פורסם באופן רשמי עד אז, על מנת להתקיף חזרה הצעות פוליטיות שהעלו הסוציאל-דמוקרטים, לפחות בשני מקרים. ב-5 בספטמבר מזכיר המפלגה, יוהאן יעקובסון, בחר להתפטר. חברים מובילים במפלגה ובארגון הצעירים שלה היו תחת חקירה משטרתית בחשד לפעילות עבריינית. כל חברי המפלגה זוכו בבתי המשפט אך אדם בארגון הצעירים של המפלגה וכן אדם נוסף מהסוציאל-דמוקרטים ועיתונאי נמצאו אשמים.

ארגונים מסונפים וחברויות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למפלגה העממית הליברלית יש ארגון צעירים בשם "הצעירים הליברליים של שוודיה" (Liberala ungdomsförbundet). לארגון הצעירים יש מצע משלו והוא משמש ארגון נפרד מהמפלגה. יושבת ראש הארגון היא לינדה נורדלונד.

בנוסף קיימים ארגון נשים בשם "נשים ליברליות" (Liberala Kvinno) וארגון מהגרים בשם "ליברלים רב-תרבותיים" (Liberal Mångfald). יתר על כן, חברי מפלגה מחזיקים ב"רשתות" אד הוק קטנות בהן הם נותנים מענה לסוגיות ספציפיות.

המפלגה העממית הליברלית חברה במפלגת ברית הליברליים והדמוקרטיים למען אירופה ובאינטרנציונל הליברלי. המפלגה חברה בארגונים ליברליים גם ברמה הנורדית והבלטית. שליחי המפלגה המשמשים כחברי הפרלמנט האירופאי יושבים עם הקבוצה הפרלמנטרית של ברית הליברליים והדמוקרטיים למען אירופה.

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות ההצבעה בעד "המפלגה העממית הליברלית" בבחירות הכלליות של שוודיה ב-2014, לפי קומינר
שנת בחירות מספר הקולות בעד המפלגה % הקולות בעד המפלגה מספר מושבים מתוך כלל המושבים +/– ממשלה
1936 376,161
12.9
(#4)
27 / 230
Increase 3 אופוזיציה
1940 344,113
12.0
(#3)
23 / 230
Decrease 4 ממשלה
1944 398,293
12.9
(#4)
26 / 230
Increase 3 ממשלה
1948 882,437
22.7
(#2)
57 / 230
Increase 31 אופוזיציה
1952 924,819
24.4
(#2)
58 / 230
Increase 1 אופוזיציה
1956 923,564
23.8
(#2)
58 / 231
Steady אופוזיציה
1958 700,019
18.2
(#3)
38 / 231
Decrease 20 אופוזיציה
1960 744,142
17.5
(#2)
40 / 232
Decrease 2 אופוזיציה
1964 720,733
17.0
(#3)
43 / 233
Increase 3 אופוזיציה
1968 688,456
14.3
(#3)
34 / 233
Decrease 9 אופוזיציה
1970 806,667
16.2
(#3)
58 / 350
Increase 24 אופוזיציה
1973 486,028
9.4
(#4)
28 / 350
Increase 24 אופוזיציה
1976 601,556
11.1
(#4)
39 / 349
Increase 5 ממשלה
1979 577,063
10.6
(#4)
38 / 349
Decrease 1 ממשלה
1982 327,770
5.9
(#4)
21 / 349
Decrease 17 אופוזיציה
1985 792,268
14.2
(#3)
51 / 349
Increase 30 אופוזיציה
1988 655,720
12.2
(#3)
44 / 349
Decrease 7 אופוזיציה
1991 499,356
9.1
(#3)
33 / 349
Decrease 11 ממשלה
1994 399,556
7.2
(#4)
26 / 349
Decrease 7 אופוזיציה
1998 248,076
4.7
(#6)
17 / 349
Decrease 9 אופוזיציה
2002 710,312
13.39
(#3)
48 / 349
Increase 31 אופוזיציה
2006 418,395
7.54
(#4)
28 / 349
Decrease 20 ממשלה
2010 420,524
7.06
(#4)
24 / 349
Decrease 4 ממשלה
2014 337,773
5.42
(#7)
19 / 349
Decrease 5 אופוזיציה
2018 335,546
5.49
(#7)
20 / 349
Increase 1 אופוזיציה

[2]

מנהיגי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג נכנס לתפקיד סיים את התפקיד משך כהונה
גוסטב אנדשן 1935 28 בספטמבר 1944 כ-9 שנים, 303 ימים
ברטיל אולין 28 בספטמבר 1944 1967 כ-22 שנים, 63 ימים
סוון ודן 1967 26 בספטמבר 1969 כ-2 שנים, 300 ימים
גונאר הלן 1969 7 בנובמבר 1975 כ-6 שנים, 342 ימים
פר אהלמארק 7 בנובמבר 1975 4 במרץ 1978 2 שנים, 117 ימים
אולה אולסטן 4 במרץ 1978 1 באוקטובר 1983 5 שנים, 211 ימים
בנגדט וסטרברי 1 באוקטובר 1983 4 בפברואר 1995 11 שנים, 126 ימים
מריה לייסנר 4 בפברואר 1995 15 במרץ 1997 2 שנים, 39 ימים
לש ליינבורי 15 במרץ 1997 7 בספטמבר 2007 10 שנים, 176 ימים
יאן ביורקלנד 7 בספטמבר 2007 28 ביוני 2019 11 שנים, 9 חודשים, 21 ימים
ניאמקו סבוני 28 ביוני 2019 מכהנת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלון לוין ויובל בוסתן, האם שוודיה הולכת ימינה?, 15 בספטמבר 2009
  2. ^ Statistiska Centralbyrån, retrieved 8 July 2012