הנס-אדולף פריצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנס-אדולף פריצמן
Hans-Adolf Prützmann
Bundesarchiv Bild 183-R53525, Hans Prützmann.jpg
לידה 31 באוגוסט 1901
טולקמיט, פרוסיה המערבית, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 21 במאי 1945 (בגיל 43)
לינבורג, גרמניה בשלטון בעלות הברית אזורי הכיבוש בגרמניהאזורי הכיבוש בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת גטינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אס אס עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אובר-גרופנפיהרר (אס אס) אובר-גרופנפיהרר
פעולות ומבצעים
החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
הצלב הגרמני (זהב) הצלב הגרמני בזהב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנס-אדולף פריצמןגרמנית: Hans-Adolf Prützmann; ‏31 באוגוסט 1901, טולקמיט, פרוסיה המערבית - 21 במאי 1945, לינבורג) היה קצין בכיר באס אס ופושע מלחמה נאצי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את בית הספר, פנה פריצמן ללמוד אגרונומיה בגטינגן. ב-1918 הצטרף לאחד הפרייקורפס, אך השתתף בלחימה לראשונה רק ב-1921, כשנטל חלק בדיכוי התקוממות הפולנים בשלזיה עילית. לאחר מכן עבד כמפקח חקלאי במשך שבע שנים בצפון מזרח גרמניה.

שירותו באס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1929 הצטרף פריצמן לאס אה, אך עזב אותו ב-1930 לטובת האס אס (מס' חבר: 3,002). באותה שנה, התקבל למפלגה הנאצית (מס' חבר: 142,290). פריצמן התקדם במהירות: ביולי 1932 נבחר להיות ציר ברייכסטאג; בפברואר 1934 ניתנה לו דרגת גרופנפיהרר ועמה הפיקוד על הגזרה הדרום-מערבית של האס אס, שכללה את שטוטגרט וסביבותיה. בליל הסכינים הארוכות עצרו הוא וארבעה מאנשיו את הרמן מאתייס, איש אס אה וראש המשטרה הפוליטית בוירטמברג, שהיה מסוכסך עם היינריך הימלר; מאתייס הוצא להורג בבוקר ה-1 ביולי 1934.

ממרץ 1937 עד אפריל 1941 היה פריצמן מפקד המשטרה והאס אס של אזור המבורג; הגאולייטר ונציב הרייך במקום, ולתר קאופמן, מינה אותו לחבר סנאט העיר ולאחראי מטעמו על אכיפת החוק. עם סיום כהונתו הוענקה לו דרגת גנרל-לייטנט של המשטרה, והוא עבר לקניגסברג, שם מילא תפקיד זהה לזה שהיה לו בהמבורג, הפעם תחת אריך קוך.[1]

ב-29 ביוני 1941 - שבוע לאחר תחילת מבצע ברברוסה - מונה פריצמן למפקד האס אס והמשטרה של גזרת 'רוסיה-צפון', והופקד על הארצות הבלטיות, והמטה שלו פעל מריגה. הוא היה מעורב בהוצאה לפועל של הפתרון הסופי במדינות אלה: במהלך יולי, רצחה איינזצגרופה א' רבבות יהודים בשטח השיפוט שלו. פריצמן היה זה שהורה על הקמת הגטו הראשון בריגה, בו רוכזו 30,000 יהודים בסוף החודש. בתחילת אוגוסט, כשנשאל על ידי אחד מהכפופים לו לאן מתכננים לפנות את יהודי הארצות הבלטיות, ענה לו: "לא באופן בו אתה מתכוון - הם יועברו לעולם הבא."[2]

עם זאת, היה פריצמן נתון ללחצים מנוגדים: מחד, דרש הימלר להשמיד את האוכלוסייה היהודית, אך נציב הרייך היינריך לוהזה - נציגו של השר אלפרד רוזנברג ומושל הארצות הבלטיות וצפון בלארוס - התעקש כי עליהם להיות מרוכזים בגטאות על מנת שיהיה אפשר לנצלם ככח עבודה. היריבות בין האס אס למנהל האזרחי של לוהזה נמשכה עד סוף אוקטובר, כשהשיג הימלר פקודה ישירה מאדולף היטלר שאפשרה לו לאכוף את המדיניות שדגל בה. עם זאת, הוא לא היה שבע רצון מהתנהלותו של פריצמן, ובתחילת נובמבר החליף בינו לבין פרידריך יקלן, מפקד האס אס והמשטרה של גזרת רוסיה-דרום - שכללה בעיקר את אוקראינה - שהיה כבר אחראי לרציחתם של מאות אלפי יהודים בשטחו. ב-9 בנובמבר קודם פריצמן לאובר-גרופנפיהרר ולגנרל מלא במשטרה.[3]

זמן קצר לאחר הגעתו לאוקראינה, סמכויותיו של פריצמן צומצמו: ב-5 בינואר 1942 מונה גרט קורסמן לראש האס אס באזורי הכיבוש הצבאי: אלה הופקעו מידי הראשון, שתוארו שונה ל'מפקד העליון של האס אס והמשטרה באוקראינה'. ככזה, היה אחראי לרציחתם של מאות אלפי בני אדם בשלוש השנים הבאות, רבים מהם יהודים. באביב 1943, הסתכסך עם אריך פון דם באך-צלבסקי, שניצל את פעולות הפרטיזנים המקומיים על מנת לנסות ולהפקיע ממנו את השליטה במיזם הקמת הכביש הראשי בין דונצק ללמברג - בו הועסקו 150,000 עובדי כפייה - בתירוץ של בעיות ביטחון.[4]

ב-1 ביולי 1944 קיבל פריצמן דרגת גנרל בוואפן אס אס. בספטמבר, כשהצבא האדום שחרר למעשה את כל שטח אוקראינה והגרמנים נסוגו, מונה פריצמן ל'מפקח הכללי לענייני הגנה מיוחדת' והוטל עליו לנצל את ניסיונו בלוחמה נגד פרטיזנים על מנת להקים יחידות גרילה שיפעלו נגד בעלות הברית בשטחים הגרמניים שיכבשו. ארגון זה כונה 'וורוולף', וזכה להצלחות מעטות.[5] בדצמבר 1944 אף מונה פריצמן למיופה-הכח של ממשלת גרמניה בקרואטיה, לאחר שקודמו אדמונד גלאיזה-הורסטנאו קשר קשר להדיח את אנטה פאבליץ', אך הוא כמעט ולא ביקר במדינה.[6]

בסוף המלחמה, לאחר כניעת גרמניה, נפל בשבי הצבא הבריטי והתאבד על ידי בליעת כמוסת ציאניד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנס-אדולף פריצמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ernst Klee. Das Personenlexikon zum Dritten Reich. ISBN 978-3-596-16048-8. עמ' 473.
  2. ^ Vincas Bartusevičius. Holocaust in Litauen: Krieg, Judenmorde und Kollaboration im Jahre 1941. ISBN 3-412-13902-5. עמ' 97.
  3. ^ Andrej Angrick, Peter Klein. The "Final Solution" in Riga: Exploitation and Annihilation, 1941-1944. ISBN 9781845456085. עמ' 130-132.
  4. ^ Ray Brandon, Wendy Lower. The Shoah in Ukraine: History, Testimony, Memorialization. ISBN 0-253-22268-0. עמ' 281-282.
  5. ^ Perry Biddiscombe. Werwolf!: the History of the National Socialist Guerrilla Movement, 1944–1946. ISBN 0-7083-1446-5. עמ' 463-464.
  6. ^ Jozo Tomasevich. War and Revolution in Yugoslavia, 1941-1945. ISBN 9780804736152. עמ' 294.