תקופת בית שני
תקופת בית שני היא תקופה בתולדות עם ישראל, אשר החלה בראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס, והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה והרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל. התקופה נקראת על שם בית המקדש השני, והתיקוף מקובל על היסטוריונים, אף שבית המקדש השני נבנה 22 שנה לאחר תחילת שיבת ציון, וחרב 65 שנה לפני תום מרד בר כוכבא.
במהלך התקופה הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה, ועלו ונפלו זרמים דתיים, כוהנים ומנהיגים. בסוף ימי בית שני, במאה הראשונה לספירה, הגיעה האוכלוסייה היהודית לשיא היסטורי מבחינת חלקה היחסי באוכלוסיית העולם. ההערכות השמרניות נוקבות בכ-2,000,000 יהודים (אומדנים מקסימליים מגיעים אף ל-8,500,000) מפרס במזרח ועד קרתגו במערב, כשאוכלוסיית האימפריה הרומית כולה מנתה על פי האומדן כ-60,000,000 נפש.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה זו נכתבו חלק מספרי התנ"ך (למשל מגילת אסתר וספר דניאל), וחלקים נוספים נערכו ונחתמו. בין השאר נכתבו גם הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות. במשך הזמן החל תהליך ארוך של יצירת קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, שהפכו לימים למשנה ואחר כך לתלמוד. סדרי התפילה החלו להתגבש, והזהויות והגישות באוכלוסייה היהודית שינו צורה.
במהלך רוב תקופה זו היה בית המקדש בירושלים למרכזו הרוחני והדתי של עם ישראל, הגם שבמהלך חלק מתקופה זו היו קיימים בתי מקדש נוספים בגולה, אשר אף בהם היו מקריבים קורבנות, ונהוגה הייתה שם עבודת הכוהנים כפי שהייתה נהוגה בבית המקדש בירושלים. בימי זרובבל נבנה בית המקדש השני ברובו מחדש, הוא נהפך להיכל מרהיב בידי הורדוס ונהרס לבסוף בידי טיטוס. לאחר חורבן בית המקדש השני לא הוקם בית המקדש מחדש.
במשך התקופה היה עם ישראל עצמאי בארצו אך לתקופה קצרה - תקופת החשמונאים. רוב התקופה היה העם משועבד למעצמות אזוריות שונות - האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית, והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות, וכן עם תושבי הארץ שאינם יהודים.
ארבעת העימותים הגדולים בין היהודים לבין השלטון הזר בארץ ישראל היו: מרד החשמונאים, המרד הגדול, פולמוס קיטוס, ומרד בר כוכבא; שלושת האחרונים נוהלו מול האימפריה הרומית, וסופם היה חורבן בית המקדש, חיסול היישוב היהודי בירושלים, גירוש המוני של יהודים מן הארץ ואובדן העצמאות המדינית.
לאורך תקופה זו התחוללו גם עימותים פנימיים בין פלגים שונים בחברה היהודית, כמו מאבקי הכוח בין בית חשמונאי לצדוקים ולפרושים בימים בהם הגבירו החשמונאים את אחיזתם בשלטון, וכן המאבקים העזים על השלטון בממלכה, בטרם הגעת הרומאים לאזור.[2][3][4]
החברה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפייני החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת בית שני היו כלכלה הנשענת ברובה על חקלאות, ולצדה פעילות מסחרית ענפה.
הושם דגש על חיי הדת והתרבות. נוצרה יצירה ספרותית, שכללה את עריכת התנ"ך, המשנה, מגילות מדבר יהודה וכתבים נוספים שרובם אבדו; תפיסת ירושלים ובית המקדש הפעיל שבה כמרכז חיי האומה. חינוך הילדים קיבל מעמד עצמאי, ונערכו רפורמות מהותיות באופיו. וזאת במקביל לקיומן המשגשג של קהילות יהודיות בתפוצות, הגדולה שבהן בבבל, שבינה לבין היהודים בארץ ישראל התקיימו קשרים ענפים.
תקופות משנה עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופות עיקריות בתקופת בית שני:
- שיבת ציון ושלטון האימפריה הפרסית, ב-538 לפנה"ס, עד לכיבוש הארץ בידי אלכסנדר הגדול ב-332 לפנה"ס.
- שלטון ההלניסטים - אלכסנדר הגדול ויורשיו - בית תלמי, בית סלאוקוס - בין 332 לפנה"ס ל-167 לפנה"ס.
- שלטון בית חשמונאי - ממרד החשמונאים ב-167 לפנה"ס, עד לעלייתו של הורדוס לשלטון ב-40 לפנה"ס.
- שלטון בית הורדוס - מ-40 לפנה"ס, עד שנת 6 לספירה.
- שלטון הנציבים הרומים - תקופת הנציבות הראשונה, מ-6 עד 41 לספירה, תקופת ביניים של שלטון אגריפס הראשון ולאחריה תקופת הנציבות השנייה, בין 44-66 לספירה.
- המרד הגדול - בין 66–73.
- התקופה שבין המרידות עד מרד בר כוכבא - מ-73 עד 135 לספירה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב ספראי, איל רגב, ארץ ישראל בתקופת בית שני המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 2001. (הספר בקטלוג ULI)
- מיכאל אבי-יונה, אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף קלוזנר, בימי בית שני: מחקרים בהיסטוריה של הבית השני, הוצאת מסדה, 1954. (הספר בקטלוג ULI)
- דניאל שוורץ (ליקט), מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשנ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
- מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, (עורכים: ישעיהו גפני, משה דוד הר, משה עמית), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"א-1991.[5] (הספר בקטלוג ULI)
- אלברט באומגרטן, הכיתתיות בימי הבית השני - מסה היסטורית-חברתית-דתית, תל אביב: משרד הביטחון, 2001. (הספר בקטלוג ULI)
- Jack Pastor, Land and Economy in Ancient Palestine, New York, London, Routledge, 1997, 220 pp.[6] (הספר בקטלוג ULI)
- Lester L. Grabbe, A history of the Jews and Judaism in the Second Temple Period, Continuum International Publishing Group, 2008, Volume 1, (471 pp.) מסת"ב 9780567043528; Volume 2, The early hellenistic period, 335-175 BCE, (434 pp.) מסת"ב 9780567033963. (הספר בקטלוג ULI)
- Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History (Texts and Studies in Ancient Judaism 76), Tübingen: J.S.B. Mohr, 1999.[7] (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר רופא, בין ייעוד לירידה: ארץ-ישראל בראשית ימי הבית השני, קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 10-3
- אלכסנדר רופא, ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני (ראיות זנוחות מתרגום השבעים, ישעיהו השלישי, בן-סירא ומלאכי), קתדרה 49, ספטמבר 1988, עמ' 22-13
- בצלאל בר-כוכבא, מחקר תקופת הבית השני – הכשרה, אמצעים, שיטות ויעדים, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 164-121
- דוד גודבלט, איחוד הכהונה והמלוכה בארץ-ישראל בתקופת בית שני, קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 28-7
- רננה אילן, תהליך התכנסות הכפרים לעיירות בסוף ימי בית שני, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 54-37
- אלעזר גלילי, קוים למערכות ישראל בתקופת הבית השני, מערכות 9, נובמבר 1941
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לסקירה עדכנית של ההערכות, ראו Thomas A. Robinson, Who Were the First Christians?: Dismantling the Urban Thesis. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2017. עמ' 42-45.
- ^ רחל אליאור, הזרמים והמחלוקות בתקופת הבית השני, באתר פרויקט בן יהודה
- ^ לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות – בית צדוק
- ^ דוד גודבלט, איחוד הכהונה והמלוכה בארץ-ישראל בתקופת בית שני
- ^ ביקורת: דב גרא, מחקרים בימי הבית השני, מדעי היהדות 32, 1992, עמ' 81-75.
- ^ ביקורת: זאב ספראי, אדמה וכלכלה בימי בית שני, קתדרה 87, אפריל 1998, עמ' 168-163
- ^ ביקורת: יהושע שוורץ, [ביקורת], ציון 66 (3), 2001, עמ' 388-382.
| היסטוריה של עם ישראל | |
|---|---|
|