הסנקציות על עיראק (1990)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסנקציות על עיראק היו אמברגו פיננסי ומסחרי כמעט מוחלט שנכפה על עיראק על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. הן החלו ב-6 באוגוסט 1990, ארבעה ימים לאחר פלישת עיראק לכווית. רובן נשארו בתוקף עד מאי 2003 - אז הופל סדאם חוסיין משלטונו במלחמת עיראק), ואילו חלקן כוללות גם פיצויים לכווית שנמשכו מאוחר יותר עד ימינו אלה.

מטרתן המוצהרת של הסנקציות הייתה להכריח את עיראק לסגת מכווית, לשלם לה פיצויים, ולהשמיד את מלאי הנשק להשמדה המונית שלה.

על סנקציות כלכליות מחמירות אלה הוחלט באימוץ ואכיפת החלטה 661 של מועצת הביטחון של האו"ם. בתום מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, סנקציות אלה הורחבו, כולל הדרישה להסרת הנשק הלא קונבנציונלי בהחלטה 687. הסנקציות אסרו כל סחר ואספקת משאבים פיננסים למעט תרופות, ולמעט אוכל "בנסיבות הומניטריות", אספקתם של שני אלה פוקחה בקפדנות.

הערכות למות ילדים עקב הסנקציות משתנות, ונעות בין מינימום של 100,000 למעל 500,000 ילדים.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להחלטת האו"ם הייתה הכוונה המוצהרת של השמדת הנשק להשמדה המונית והטילים הבליסטיים, מניעת התמיכה בטרור, ואילוץ עיראק לשלם פיצויי מלחמה וחובות לנושים זרים.

יש הטוענים כי מטרה בלתי מוצהרת של הסנקציות הייתה הפלתו מהשלטון של סדאם חוסיין. לדוגמה ב"חוק שחרור עיראק 1998" מוצהר שמטרת מדיניות ארצות הברית היא "להחליף את המשטר", מטרה שלא מוצהרת בהחלטת האו"ם אך מוזכרת רבות בקרב תומכיה. ב-1991, פול לואיס כתב בניו יורק טיימס: "מאז שנוצר אמברגו הסחר ב-6 באוגוסט, לאחר הפלישה לכווית, ארצות הברית טענה נגד כל הקלה מוקדמת מדי של הסנקציות, וע"י הפיכת חיי העם העיראקי ללא נוחים, ניתן יהיה לעודדם להוריד את הנשיא סדאם חוסיין מהשלטון". אחד מאדריכלי מדיניות המלחמה, דאגלס פיית', טען כי הסנקציות מפחיתות מכוחה הצבאי של עיראק. ומלומדים כגון ג'וג' לופז ודייוויד קורטרייט זוקפים לזכות הסנקציות את הסכמתה של עיראק לביקורות; ובזכייה בוויתורים מצד בגדד בנושאי הגבולות עם כווית; מניעת התעצמות צבאית עיראקית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה; ומניעת ייבוא חומרים וטכנולוגיות חיוניים להמשך ייצור הנשק להשמדה המונית. חוסיין אמר לחוקרו ב-FBI שהחימוש העיראקי "חוסל על ידי סנקציות האו"ם".

מנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמתואר על ידי משרד האו"ם לצורכי תוכנית עיראק, החלטת מועצת הביטחון 661 מטילה סנקציות על עיראק בעקבות פלישתה של זו לכווית. סנקציות אלה כוללות מגבלות נוקשות גם על הייצוא וגם על הייבוא.

מגבלות על היבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת הסנקציות של האו"ם לא הוציאה רשימה שלמה של סחורות שלא יכולות להיות מיובאות לעיראק. במקום, היא מעריכה בקשות ליבוא פריטים לעיראק על בסיס אינדיבידואלי, ע"פ החלטת מועצת הביטחון המרשה מוצרי מזון, תרופות, ופריטים הכרחיים לצרכים אזרחיים.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]