הפרלמנט הצרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפרלמנט הצרפתי
Parlement français
Armoiries république française.svg
מדינה צרפתצרפת  צרפת
סוג שני בתי מחוקקים
בתים הסנאט
האספה הלאומית
מנהיגים
נשיא הסנאט ג'ראר לארשר
החל מ-26 ביוני 2014
נשיא האספה הלאומית קלוד ברטולון
החל מ-5 באוקטובר 2012
מושבים
מספר מושבים 925 (348+577)
Senate of France 2014.svg
קב' פוליטיות
בסנאט
Diagramme assemblée nationale 2017.svg
קב' פוליטיות
באספה הלאומית
קואליציה
  •      קדימה! (308)
  •      התנועה הדמוקרטית (42)
אופוזיציה
בחירות
שיטת בחירות יחסית
בחירות אחרונות
לסנאט
28 בספטמבר 2014
בחירות אחרונות
לאספה הלאומית
11 ו-18 ביוני 2017
משכן
Assemblée nationale française.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר אינטרנט
www.parlement.fr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל צרפת
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של צרפת

P France.svg פורטל צרפת

הפרלמנט הצרפתי (בצרפתית: Parlement français) הוא הרשות המחוקקת בצרפת. הוא מורכב משני בתים:

בסך הכל, יש כ-925 חברים בפרלמנט. לשני הבתים סדרים ודינים משלהם, אך הם יכולים להיפגש מדי פעם בארמון ורסאי על מנת לשנות את החוקה. בהיפגשם יחד הם נקראים הקונגרס של הפלמנט הצרפתי. הפרלמנט נפגש למשך תשעה חודשים בכל שנה. בנסיבות מיוחדות הנשיא יכול לקרוא לדיון נוסף.

הכוח הפרלמנטרי בצרפת פחת מאז תום הרפובליקה הרביעית. לפי החוקה הצרפתית הממשלה הצרפתית אחראית כלפי הפרלמנט. שרי הממשלה לא חייבים להיות חברים במפלגה השלטת בפרלמנט, אך ברוב במקרים זהו המצב. בפועל הממשלות בצרפת יכולות להציע חקיקה לפרלמנט ובכך לרתום את כוחה של הרשות המחוקקת לביצוע מדיניותה.

האספה הלאומית יכולה לגרום לנפילת הממשלה בהצבעת אי-אמון ביוזמת הפרלמנט, או כאשר היא פועלת נגד החלטה של הממשלה להפוך טקסט למחייב לפי סעיף 49.3 לחוקה. כדי להגיע להצבעה באספה הלאומית, הצעת אי-אמון צריכה לקבל את חתימתם של לפחות עשירית (58) מהצירים. רוב מוחלט של חברי האספה הלאומית צריך להצביע בעד הצעת אי-אמון כדי שתתקבל. במקרה שהצעת אי-אמון עוברת ברוב מוחלט, ראש הממשלה צריך להתפטר והממשלה אמורה להתפזר. מנגד, הממשלה יכולה להפוך הצעות חקיקה לעניין של אמון בכך שהיא מכריזה שהיא אחראית לחקיקה מסוימת לפי סעיף 49.3 לחוקה. במקרה זה הצעת הממשלה מתקבלת אוטומטית, ללא צורך בדיון בפרלמנט, וניתן להתנגד לו רק על ידי הצעת אי-אמון. כדי להתנגד למהלך כזה, עשירית מחברי האספה צריכים לחתום על הצעת גינוי והאספה הלאומית צריכה לאשר אותה בתוך 48 שעות. אם האספה הלאומית מאשרת הצעה כזו ברוב מוחלט, הממשלה מתפזרת. אם הצעת גינוי לא מקבלת תמיכה של רוב מוחלט מחברי האספה, החוק עובר גם ללא רוב רגיל בפרלמנט, שכן רק הצבעת בעד הגינוי נרשמות. אלמנט חוקתי זה מהווה מעין היפוך של תפקידי הממשלה והפרלמנט, כיוון שהוא מאפשר לממשלה להעביר חוקים ללא תמיכה בפרלמנט ומקשה על הפרלמנט להפוך החלטה כזו. הממשלה משתמשת בכוח זה כדי לזרז רפורמות המצריכות חקיקה. בשנים 1958–2018 הצביע הפרלמנט על 58 הצעות אי-אמון שיזמו חברי הפרלמנט ורק פעם אחת, ב-1962, הצעה כזו התקבלה. בנוסף, הפרלמנט דן באותן השנים ב-51 הצעות גינוי שהוגשו בעקבות החלטת הממשלה להפוך טקסט מחייב לפי סעיף 49.3, ואף אחת מהצעות אלה לא התקבלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפרלמנט הצרפתי בוויקישיתוף
Flag of France.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא צרפת ובנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.