הצלה של יהודים על ידי מוסלמים בתקופת השואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ניסיונות הצלה של יהודים על ידי מוסלמים בתקופת השואה התרחשו בעיקר במדינות הבלקן וצפון אפריקה. מספר מוסלמים השתתפו בניסיונות הצלה של יהודים בתקופת השואה, באזורים שהיו תחת שליטה של משטרים פשיסטיים. רק מצילים שהוכח לגביהם כי סיכנו את עצמם למען הצלת יהודים זכו לתואר חסיד אומות העולם. באירופה ובעיקר באלבניה הוכרו עשרות מוסלמים כחסידי אומות העולם. בצפון אפריקה הוכר רק אדם אחד (במצרים) כחסיד אומות העולם.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוחמד הלמי

בגרמניה הנאצית פעל להצלת יהודים מוחמד הלמי ובצרפת - ראש המסגד הגדול בפריז, סי קאדור בנגאבריט (אנ'). הדיפלומט הפרסי עבדול חוסיין סרדארי פעל להצלת יהודים בפריז.

אלבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוטוקול ועידת ואנזה ננקב המספר "200" כמספרם של יהודי אלבניה נכון לעת ההיא, ינואר 1942. באותה תקופה נמלטו לאלבניה מאות יהודים, ורבים מהם זכו למחסה אצל מוסלמים תושבי אלבניה בזכות המסורת האלבנית של "בסה" (אנ'), שפירושה "קיום הבטחה" ו"מילת כבוד", מסורת הכוללת חובת הכנסת אורחים והגנה עליהם. יהודים ספורים בלבד גורשו מאלבניה למחנות הריכוז וההשמדה, וכך הייתה אלבניה המדינה היחידה באירופה שמספר היהודים בה בתום מלחמת העולם השנייה היה גבוה יותר מאשר מספר היהודים שחיו בה לפני תחילת המלחמה.

תחת הכיבוש האיטלקי של אלבניה, שהחל באפריל 1939, וכן תחת הכיבוש הגרמני, שהחל עם כניעת איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943, הסתירו עשרות אלבנים יהודים בבתיהם - בין היתר משפחות פליטים מיוגוסלביה.

רפיק וסלי היה תושב אלבניה הראשון שהוכר כחסיד אומות העולם (בשנת 1987).[1] אחדים מבני משפחתו זכו אף הם לאות.[2]

בוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני משפחת הרדגה המוסלמית בסרייבו, מוסטפא, זיינבה ובני ביתם, הצילו יהודי בשם יוסף חביליו וניסו להציל יהודי נוסף אך זה נתפס ונרצח. בני המשפחה הוכרו כחסידי אומות העולם.[3]

הקווקז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר הצ'רקסי מוסלמי בסלניי שבקווקז, הוצלו 32 ילדים, רובם יהודים, אשר חולצו מלנינגרד. הילדים אומצו למשפחות הכפר, ועל אף שהנאצים חנו בו למעלה מ-150 ימים וחיפשו בו ילדים יהודים, איש מ-1800 תושבי הכפר לא הלשין.

העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסידי אומות העולם לבית הרדגה

צפון אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיוני 1940 ועד מאי 1943 שלטו מדינות הציר - גרמניה, איטליה ומשתפי הפעולה עמם - בחלקים גדולים של צפון אפריקה. הנאצים שאפו לחסל גם יהודים מחוץ לאירופה שהיו תחת שליטתם. בתוניסיה פעל ח'אלד עבד אל-והאב להצלת יהודים במתחם שהשתייך למשפחתו. כך עשה גם סי עלי סקעת (Si Ali Sakkat), בכיר בממשל התוניסאי, בתקופת הכיבוש הנאצי בתוניסיה, שנמשך מנובמבר 1942 ועד מאי 1943. הוא הסתיר בחוותו כשישים יהודים שברחו ממחנה כפייה בעמק זג'ואן וסיפק להם מעון ומזון, עד כניסת בעלות הברית לאזור. יש לציין ששארי משפחתו של סי עלי טוענים כי לא היה מדובר ביהודים, אלא שסיפור ההצלה היה דווקא עבור חיילים גרמנים שחששו להתפס כשבויי מלחמה על ידי בעלות הברית לאחר תבוסת צבא גרמניה הנאצית בתוניסיה.

מספר מוסלמים אלג'יראים סייעו ליהדות אלג'יריה בתקופת שלטונו של משטר וישי באלג'יריה, בהם שייח' טייב אל עוקבי (Taieb el-Okbi), חבר מפלגת הרפורמה האסלאמית באלג'יריה ומחליפו של הרפורמיסט האלג'יראי עבדלחמיד בן באדיס (Abdelhamid Ben Badis) שמת באפריל 1940, לפני נפילת אלג'יריה בידי משטר וישי.

ספרו של רוברט סטלוף "בין צלב הקרס לסהרה: יהודים וערבים בצפון אפריקה בצל השואה"[4] מביא סיפורים אישיים של הצלת יהודים בצפון אפריקה בידי שכניהם המוסלמים בתקופת הכיבוש הנאצי. בעקבות הספר החלה ממשלת גרמניה לשלם פיצויים ליהודים ניצולי מחנות הכפייה בצפון אפריקה.

אחד מפרקי הספר מוקדש לסיפורה של אנני בוכריס שמשפחתה הוסתרה בידי ח'אלד עבד אלוהאב (1911 - 1997), שאביו חסן בעל אדמות עשיר ושר לשעבר היה מיודד עם אביה. לאחר כניסת הגרמנים לעיירה מהדיה הם גרשו את משפחת בוכריס מביתה והפכו אותו לקסרקטין לחיילים. המשפחה הסתתרה בבית חרושת לשמן ולשם הגיע ח'אלד והזהיר אותם כי הם נתונים בסכנה. הוא שיכן את המשפחה המורחבת - 25 נפשות - בחווה בכפר טללסה כ-35 ק"מ מן העיירה, שם שהו כארבעה חודשים עד אפריל 1943 עם כניסת חיילים בריטים למהדיה. אותו ח'אלד עבד אלוהאב גם ניסה להגן על נערות יהודיות שהגרמנים ריכזו בבית בעיר ו"היו מבקרים אותן ועושים כל מה שהתחשק להם", כעדותה של אנני שנתנה שישים שנה לאחר מכן בגיל 71.

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט The Turkish Passport (2012) חושף את סיפורם של יהודים שניצלו בידי דיפלומטים טורקים שפעלו בתקופת מלחמת העולם השנייה להצלת יהודים במבצע של הנפקת דרכונים טורקיים והברחת יהודים ב-12 רכבות מאירופה מזרחה אל החופש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האחים חמיד וג’מל וסלי, בתערוכה בסה: מילה של כבוד, באתר יד ושם
  2. ^ רשימת האלבנים שלהם הוענק אות חסיד אומות העולם, באתר יד ושם
  3. ^ מצילים מוסלמים בסרייבו - באתר יד ושם
  4. ^ רוברט סטלוף, בין צלב הקרס לסהרה: יהודים וערבים בצפון אפריקה בצל השואה, ירושלים: דביר ויד ושם, 2010

(Robert Satloff, Among the Righteous: Lost Stories from the Holocaust's Long Reach into the Arab Lands (2006

Yellow star Jude Jew.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.