יהדות אלבניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהדות אלבניה היא בעלת היסטוריה ענפה ומסתעפת אחורה כ-2,000 שנה.

ההיסטוריון האלבני אפוסטול קוטאני כתב בספרו "אלבניה והיהודים": "כנראה שהיהודים הגיעו לאלבניה כבר בשנת 70 לספירה כשבויים על ספינות רומיות שהגיעו לחופיה הדרומיים... צאצאים של שבויים אלו יבנו את בית הכנסת הראשון בעיר הנמל סרנדה במאה החמישית ... (אבל) מעט ידוע בנוגע לקהילה היהודית באזור עד למאה ה-15". בית הכנסת בסרנדה נתגלה בשנת 2003.[1][2]

שורשים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבורים שבעיר הנמל דוראצו ישבו יהודים כבר בימי הרומאים. יהודי דוראצו נזכרים בשו"ת מהמאה ה-13 ומתועדים שוב במאה ה-14 בידי נוסע אנגלי (1322) ובמאה ה-15 בימי שליטת ונציה על אלבניה.[3]

בתחילת המאה ה-16, הייתה התיישבות יהודית ברוב עריה הראשיות של אלבניה, כמו בראט, אלבאסאן, ולורה ודורס, וישנם דיווחים על הימצאותם גם בחבל קוסובו. משפחות יהודיות אלו היו לרוב ממוצא ספרדי וצאצאי היהודים הספרדים והפורטוגלים שגורשו מחצי האי האיברי בסוף המאה ה-15. דווח על כך שבשנת 1520 היו 609 בתי אב יהודיים בולורה, שבה היה בית הכנסת היחיד של אלבניה, שנהרס במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1673, גרש הסולטן את משיח השקר שבתי צבי לנמל האלבני אולצין (כיום במונטנגרו) והוא מת שם כעבור 3 שנים.

במלחמת טורקיה-ונציה בשנת 1685 נמלטו רוב יהודי וולונה לבראט והנותרים נלקחו בשבי, וביניהם המקובל נחמיה חיון. בשנים 1822-1788 היו יהודי אלבניה נתונים לשרירות ליבו של המושל עלי פאשה.[3]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-30[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית הוקמה בשנת 1930, כאשר מספר עשרות של יהודים היגרו למדינה המוסלמית ממדינות שונות באזור הבלקן. על פי המפקד האלבני של 1930, היו רשומים רק 204 יהודים באלבניה. ההכרה הרשמית בקהילה היהודית הוענקה ב-2 באפריל 1937, כאשר באותו הזמן כללה קהילה זו כ-300 חברים. עם עליית גרמניה הנאצית, מספר יהודים גרמנים ואוסטרים מצאו מקלט באלבניה. ב-1938, המשיכה שגרירות אלבניה בברלין להנפיק ויזות ליהודים, בזמן שאף מדינה אירופית אחרת לא הייתה מוכנה לקבלם. אחד מחשובי האלבנולוגים (חוקרי תרבות אלבניה) (Albanology), האוסטרי נורברט יוקל (Norbert Jokl), ביקש אזרחות אלבנית וזו ניתנה לו מיד, אולם היא לא הצליחה להציל אותו ממחנות ריכוז וממוות.

השואה ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השואה באלבניה

לפי הערכה היו באלבניה כ-200 יהודים בשנת 1933.[4] בועידת ואנזה ב-1942, השתמש אדולף אייכמן בהערכה זו לצורכי חישוב מספר היהודים באירופה. היהודים באלבניה נשארו מוגנים חלקית על ידי האוכלוסייה המוסלמית המקומית[5] והגנה זו נמשכה אף לאחר כיבוש אלבניה על ידי הנאצים, לאחר כניעת איטליה ב-8 בספטמבר 1943. אלבניה אף הפכה למקלט לכמה מאות פליטים יהודים מארצות אחרות: בעקבות הכיבוש הנאצי, ברחו אליה בשנות ה-40 יהודים מיוון, מקדוניה, קרואטיה ויוגוסלביה. במלחמת העולם השנייה היו אלבנים שהגנו על היהודים, הם החביאו אותם בבתיהם, נתנו להם שמות אלבנים ובגדים מתאימים. הם הסתכנו ועשו זאת בהתאם לשבועת הבסה, הטבועה בתרבות צפון אלבניה ובה התחייבות לעזור לכל אדם בצרה ללא התחשבות בדתו.[6] בסוף המלחמה, היו באלבניה 2,000 יהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה אלבניה אחת המדינות הבודדות באירופה שבהן חל גידול באוכלוסייה היהודית. לעומת אותם אלבנים היו אלבנים אחרים, שרצחו יהודים, כדי לשדוד אותם והיו אלבנים, שהתגייסו לדיוויזיות אס אס נאציות ובמסגרתן פעלו לאסוף יהודים מרחבי אלבניה הגדולה וסרביה ולמסור אותם לגרמנים. עם כניעת איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943 השתלטו הגרמנים על האזור והעבירו לברגן בלזן 400 יהודים, ורק 100 מהם נותרו בחיים.[3]

התקופה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה נשארו באלבניה כ-400 יהודים אשר לא הורשו לצאת מהמדינה כתוצאה מחוקי ההגירה הנוקשים שהיו בה. לכל אורך השלטון הקומוניסטי באלבניה תחת שלטונו הדיקטטורי של אנוור הוג'ה, הקהילה היהודית הייתה מבודדת מהעולם היהודי, אולם אין זה משקף נקיטת צעדים אנטי-יהודיים. כדי לגבש אחדות לאומית בת-קיימא, כמו גם את הסוציאליזם החדש, הרפובליקה העממית הסוציאליסטית של אלבניה (אנ') אסרה על קיומן של כל הדתות, ובכללן הדת היהודית, בהתאם לדוקטרינת האתאיזם המדיני. בתקופה הפוסט-קומוניסטית, ננטשה מדיניות זו וחופש הדת הותר. במובן זה, גורלה של הקהילה היהודית היה קשור בצורה שאין להתירה לגורלה של החברה האלבנית בכללותה.

בשנת 1969, כשמספר התושבים באלבניה כולה היה למעלה משני מיליון, חיו שם רק כ-200 יהודים, רובם ככולם בעיר הבירה טיראנה, רובם יהודים ספרדיים. לא היה להם ארגון קהילתי או מוסדות חינוך יהודיים. יהודים ספורים התגוררו בערים סקוטארי וואלונה.[3]

לאחר נפילת הקומוניזם והתערערות המצב בארצות הבלקן ב-1991, כמעט כל יהודי אלבניה, כ-500 במספר, היגרו ממנה. הם עזבו בעיקר מסיבות כלכליות ולא בשל אנטישמיות. רוב היהודים עלו למדינת ישראל ופוזרו בשני מוקדים עיקריים, כרמיאל ואשדוד. כ-30 יהודים אחרים עברו לארצות הברית. כתריסר יהודים, שרובם היו נשואים ללא-יהודים, בחרו להישאר באלבניה.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו בית כנסת בוולורה, אבל הוא כבר לא בשימוש. בחנוכה תשע"א (דצמבר 2010) חודשה הקהילה היהודית של אלבניה. הקהילה, המונה כ-200 איש, רובם בבירה טירנה, חנכה אז בית כנסת חדש בשם "היכל שלמה", שהחל לספק שירותים לקהילה היהודית בטירנה, וכן מרכז קהילתי יהודי בשם "משה רבנו" בעיר. במעמד הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה משה עמאר, הוכתר הרב יואל קפלן לכהן כרבה הראשי הראשון של אלבניה על ידי ראש הממשלה סאלי ברישה.[7][8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות אלבניה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Remnants Of Ancient Synagogue In Albania Revealed, Science Daily‏ (באנגלית), 9 באוקטובר 2003
  2. ^ Hebrew University archaeologists reveal additional sections of ancient synagogue in Albania, The Hebrew University of Jerusalem‏ (באנגלית), 19 באוקטובר 2004
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 קהילת יהודי אלבניה, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 26-03-2019
  4. ^ Jewish Population of Europe Before the Holocaust (באנגלית), באתר הספרייה היהודית הווירטואלית
  5. ^ Albanian Muslims Rescued Jewish Lives From Nazis (באנגלית), באתר "United with Israel"
  6. ^ הצלת יהודי אלבניה בשואה
  7. ^ חנה בורט, ‏הרב עמאר הכתיר רב למדינת אלבניה, באתר כיכר השבת, 7 בדצמבר 2010
  8. ^ 1st chief rabbi inaugurated in Albania, באתר ynet‏, 17 בדצמבר 2010


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.