לדלג לתוכן

הקפת כף בוז'דור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כף בוז'דור
بوجدور
Cabo Bojador
נתונים גאוגרפיים
מיקום סהרה המערבית
קואורדינטות 26°8′N 14°30′W / 26.133°N 14.500°W / 26.133; -14.500
סוג חצי אי
נתונים מדיניים
מדינה סהרה המערבית
אוכלוסייה 42,651 (2014)
עיר ראשית בוז'דור
מגלה ז'יל איאנש (הראשון שהקיף אותו)
תאריך גילוי 1434
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כף בוז'דור הוא חצי אי בצפונה של סהרה המערבית לחופי האוקיינוס האטלנטי. עד למאה ה-15 נחשב האתר בעיני יורדי ים אירופאים למכשול בלתי עביר להפלגה דרומה, בשל תנאי טבע קשים ומיתוסים על סכנות האוקיינוס באזור זה. פריצת הדרך אירעה בשנת 1434, כאשר ז'יל איאנש, ספן בשירות פורטוגל, היה לאירופי הראשון שתועד שחצה את הכף, הישג שסימן את תחילת התפשטות נתיבי הסחר והגילוי האירופיים לאורך חופי אפריקה.

בעוד שתרבויות שיט כגון הפולינזים והסינים חצו מרחקים עצומים באוקיינוס השקט וההודי, והוויקינגים הגיעו לצפון האוקיינוס האטלנטי, אזור מרכז ודרום האטלנטי נותר חסום בפני יורדי ים במשך אלפי שנים. למרות ניסיונות של פיניקים, יוונים, רומאים, ערבים ואירופאים, הניווט באזור זה נחשב לבלתי אפשרי בשל משטר הרוחות והזרמים הייחודי. בניגוד לשיט הנהוג אז, שהתבסס על קרבה מתמדת לקו החוף, התנאים בקרבת כף בוז'דור חייבו התרחקות מסוכנת אל לב ים מבלי לראות אדמה, אתגר שנותר מאות שנים ללא פתרון.

חשיבות אקולוגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העניין הספרדי בחוף המדברי של מערב אפריקה היה תוצאה של פעילויות דיג שבוצעו מהאיים הקנריים על ידי דייגים ספרדים.

הדייגים הספרדים היו סוחרי פרוות כלבי ים וציידים, דייגים וציידי לווייתנים מול חופי סהרה, עם מספר מובלעות בכף בוז'דור, דאחלה וראס נואדיבו משנת 1500 ועד ימינו. פעילות זו התרחבה מהחוף המערבי של אפריקה לציד לווייתנים גדולי-סנפיר וגורי לווייתנים, בעיקר בכף ורדה ומפרץ גינאה באיים אנובון, סאו טומה ופרינסיפה עד שנת 1940. לפעילויות דיג אלו הייתה השפעה שלילית על חיית הבר, מה שגרם להיעלמותם או לסיכונם של מינים רבים, במיוחד יונקים ימיים ועופות. התפוצה המקורית של פוקת נזיר ים-תיכונית השתרעה לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי הצפון-מערבי של אפריקה וחופי הים התיכון והים השחור, כולל כל האיים המרוחקים מהחוף בים התיכון, ואל תוך האוקיינוס האטלנטי ואייו: האיים הקנריים, מדיירה, איי דזרטש, פורטו סנטו ואחרים עד לאיים האזוריים במערב. פרטים נודדים נמצאו דרומה עד גמביה ואיי כף ורדה, וצפונה עד פורטוגל היבשתית וצרפת האטלנטית.

בעת המודרנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד תבעה במקור את השטח מקו רוחב 20° 51' צפון (ליד קאפ בלאן) ועד 26° 8' צפון (ליד כף בוז'דור) בשנת 1885. שטח זה הפך למדינת חסות (פרוטקטורט) שנשלטה מהאיים הקנריים בשנת 1887. צרפת תבעה מאוחר יותר את סהרה המערבית. הגבול נקבע ב"חוזה פריז" אמנה צרפתית-ספרדית משנת 1900 המחלקת את האזור בין סהרה הספרדית לבין אפריקה המערבית הצרפתית.

ספרד תבעה חסות על אזור החוף מקאפ בלאן, רחוק דרומית לכף בוז'דור, ועד לנקודה כ-200 ק"מ צפונה בשנת 1884. בשנת 1975, כאשר ספרד נסוגה בעקבות הסכמי מדריד, מרוקו ביקשה להשיג שליטה על האזור, מה שהוביל לסכסוכים בין מרוקו לבין חזית פוליסריו – הארגון שהכריז על רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית בפברואר 1976. בינואר 2016 פורסם כי האגודה הקנרית של קורבנות הטרור (ACAVITE) מתכוונת לתבוע את חזית פוליסריו בגין ביצוע "פשעים נגד האנושות".

באזור טינדוף שבאלג'יריה, "דאירה דה בוז'דור" הוא מחנה פליטים סהראווים הקרוי על שם כף בוז'דור.

בדצמבר 2015 נמצאו גופותיהם של 11 מהגרים שטבעו במרחק 147 קילומטרים מכף בוז'דור. מוקדם יותר באותו חודש, משמר החופים הספרדי חילץ 47 מהגרים אפריקאים בסירה מול חופי גראן קנריה.

כף בוז'דור הוא חצי אי בצפון סהרה המערבית. קו החוף שלו אינו בולט באופן משמעותי לתוך האוקיינוס. אולם המאה ה-15 השיוט דרומה באזור נחשב למכשול קשה עקב רוחות חזקות הנושבות מפנים היבשת לכיוון מערב, זרמי ים משתנים, ומים רדודים המשתרעים למרחק של כ-30 מיילים ימיים מהחוף. תנאים אלו, בצירוף אבק מדברי שהגביל את הראות, אילצו את הספינות להתרחק מהחוף אל לב ים.

ז'יל איאנש היה נווט פורטוגלי בחצרו של הנסיך אנריקה הספן, אשר היה אחראי על תחילת מסעות הגילויים האירופאיים. הנסיך שלח את איאנש להקיף את הכף לראשונה ב-1424. לאחר מכן היו עוד ניסיונות כושלים רבים, עד להצלחה בשנת 1434. הישג שסימן את תחילת הניווט האירופי המרוחק מהחוף לאורך חופי אפריקה.

משולש זרם

עד לתחילת המאה ה-15 טכניקות הניווט הימי התפתחו מאוד. מפות לניווט ימי פותחו בים התיכון ומצפן לניווט פותח על ידי הסינים. אך אלה לא יכלו לעזור לאיאנש להתגבר על זרמי הים החזקים והבלתי נראים. על מנת למדוד מרחק, נאלצו הימאים להשתמש בשיטת הניווט המשוער הבלתי מדויקת, שכללה את מדידת מהירות הספינה באמצעות מד דרך ימי וחישוב מקורב של הדרך שהיא עברה. אך שיטה זאת התעלמה מרוחות וזרמים. במהלך השיט היה איאנש צריך לנווט את הספינה תוך כדי התחשבות בסטייה מהמסלול שהזרמים גרמו, אחרת היה נסחף מערבה מדי. שיט בכיוון הפוך לזרם לא היה אפשרי, בהתחשב במהירות הגדולה של הזרם.

תחילה היה איאנש חייב למדוד את מהירות הזרם, על מנת לדייק בחישוב של כמות הסטייה הנגדית שהיה עליו לעשות כדי לפצות על הסטייה שנגרמה על ידי הזרם. איאנש הבין שעל מנת למצוא את נתיב השיט המדיוק, עליו להשתמש במשולש זרם (Current triangle), אשר בעזרת שימוש בטריגונומטריה מגלה את נתיב השיט שיש להשתמש בו. איאנש גילה שעליו לשוט צפונה יותר ממסלול שיט שלא היה מתחשב בזרם, וכך הצליח לשוט מסביב לכף, עלה על החוף ולקח משם כמזכרת צמח מקומי.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקפת כף בוז'דור בוויקישיתוף
  • הקפת כף בוז'דור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)