הקרנבל של טרינידד וטובגו
הקרנבל של טרינידד וטובגו נערך מדי שנה בימים שני ושלישי שלפני יום רביעי של האפר (בחודש פברואר או מרץ). זהו הקרנבל הגדול ביותר באיים הקריביים, והוא ידוע בתחפושות הססגוניות שהמשתתפים לובשים ושוקדים על הכנתן במשך חודשים. בימים שלפני הקרנבל נערכים אירועים שונים, כגון קרנבל הילדים (Junior Carnival) ותחרויות מוזיקה. בעבר היה מזוהה הקרנבל עם מוזיקת קליפסו, אך כיום מוזיקת הסוקה היא הדומיננטית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1783 החליטה ספרד, ששלטה אז בטרינידד, להעניק קרקעות למתיישבים קתולים. עיקר הנענים להצעה זו היו מתיישבים צרפתים, שהביאו עמם עבדים, וכן עבדים משוחררים ומולאטים מהאיים הסמוכים, גוואדלופ, גרנדה, דומיניקה, מרטיניק וסנט וינסנט והגרנדינים. כתוצאה מכך שינתה טרינידד את פניה ללא הכר: ממושבה זניחה בת כ-1,400 תושבים ב-1777, זינק מספר התושבים בטרינידד לכ-15 אלף ב-1789. ב-1797 הייתה טרינידד למושבת כתר בריטית, שרוב תושביה הם צרפתים ועבדיהם.
הצרפתים הביאו עמם את המנהג שרווח באותה העת לקיים קרנבל הכולל נשף מסכות לפני תחילת התענית שבין יום רביעי של האפר לבין חג הפסחא. לעבדים לא הותר להשתתף באירועים אלה, ואולם כשב-1833 חוקקה בריטניה חוק לביטול העבדות החל מ-1840, החלו העבדים לערוך קרנבל משלהם בשם קָנְבּוּלֶה (Canboulay). מקור השם קנבולה הוא שיבוש של "cannes brulées", שפירושו בצרפתית "קנים שרופים", על שם קני הסוכר הבוערים שנשאו עמם בתהלוכות כחלק מהקרנבל. בתחילה התקיים הקנבולה ב-1 באוגוסט, הוא היום שבו נחקק החוק לביטול העבדות, אך מאוחר יותר השתלבו החגיגות בקרנבל הצרפתי. חגיגות הקנבולה היו לערש לידתה של מוזיקת הקליפסו.
ב-1838 בוטלה העבדות בטרינידד וטובגו. העבדים המשוחררים המשיכו לחגוג את הקנבולה, שאימצו גם את המנהג הצרפתי של חבישת מסכות, ופיתחו גם מנהגים נוספים, כגון הקמת אוהלים שבהם נוגנה מוזיקת קאיסו. השלטונות הבריטים התנגדו לקיום הקרנבל, בשל האווירה הכאוטית ששררה בזמן האירועים. לעיתים נאלצה המשטרה להתערב, כאשר חבורות שצעדו עם מקלות ולפידים התעמתו זו עם זו. ב-1868 אף אסרו הבריטים על קיומן של תהלוכות כאלה, מחשש להתפתחות תקריות אלימות, אך האיסור בדרך כלל לא נאכף. ב-1881 התעמתה המשטרה עם צועדים בפורט אוף ספיין על רקע זה, במה שנודע כמהומות הקנבולה. ב-1883 החמירו הבריטים את האיסורים, ואסרו גם על תיפוף. כתחליף לתופים, החלו החוגגים לנגן בטמבו-במבו - שני מקלות במבוק שהוכו זה בזה. ב-1884 שוב דוכאו חוגגים, בסן פרננדו ובפרינסס טאון, אך פרט לכך המדיניות הקשוחה של השלטונות הבריטים הביאה להפחתת אירועי האלימות. מנגד, ראו בכך התושבים דיכוי תרבותי, והעוינות שלהם כלפי השלטונות הבריטים גברה. מהומות הקנבולה נחשבות כיום לאחת מאבני הדרך בתהליך שהביא לעצמאות טרינידד וטובגו. רק ב-1937 בוטל האיסור על תיפוף. תזמורות המתופפים הראשונות תופפו במחבתות, פחי אשפה וחביות, מהם התפתחו מאוחר יותר תופי הפלדה גדולי ממדים.
אירועי הקרנבל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שהקרנבל כולל אירועים מאורגנים ומוסדרים, אופיו הכללי הוא עממי, וככזה הוא מתרחש באופן חופשי, ולעיתים אף כאוטי. ימי הקרנבל נתפסים כימים שבהם אפשר להתנהג באופן משוחרר ונטול עכבות (והרום הרב שנמכר במהלכו מסייע בכך).
הקרנבל עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרנבל נפתח ביום שני, לפני עלות השחר, באירוע המכונה ז'ובר (J'ouvert; מצרפתית: "אני פותח"). בראשית דרכו של הקרנבל, רבים מהעבדים והעבדים המשוחררים היו עניים מכדי לרכוש מסכות, וכתחליף לכך היו מכסים את פניהם בבוץ או באפר. עם השנים, נזנח השימוש בבוץ או באפר, ותחת זאת, החל שימוש בצבע. במהלך הז'ובר, שמתחיל בשעות החושך ונמשך עד שעות הבוקר, צועדות ברחובות הערים להקות (Bands) המלוות במשאיות שרובן מנגנות מוזיקת סוקה ועל מקצתן להקות של תופי פלדה. הצועדים רוקדים לצלילי המוזיקה, שרים, שותים רום ומתיזים זה על זה צבע.
בשעות הצהריים מתחילות לצעוד בעיר הלהקות המחופשות, בצעדה חופשית. להקות אלה ישתתפו ביום שלישי במצעד הלהקות (Parade of the Bands) התחרותי, והצעדה ביום שני פחות רשמית ומסודרת. בניגוד לקרנבל הברזילאי, שבו הצועדים הם מתחרים מבתי הספר לסמבה, הקרנבל בטרינידד פתוח לכל, וכל אחד יכול להצטרף ללהקה, לרכוש תחפושת ולצעוד עמה אף בחלק התחרותי. מדי שנה מגיעים לטרינידד תיירים למטרה זו.
ביום שלישי נערך מצעד הלהקות. הלהקות צועדות במסלול קבוע בפורט אוף ספיין, שלאורכו נקודות שיפוט. נקודת השיפוט המרכזית נמצאת בקווינס פארק סוואנה, והיא גם נקודת הסיום של המצעד. הלהקות מתחרות בקטגוריות שונות בהתאם לגודלן ולאופיין. הלהקות המסורתיות יותר כוללות דמויות קבועות, שחלקן מבוססות על המסורת הצרפתית. להקות נוספות כוללות תחפושות בנושא מסוים, ואחרות כוללות צועדים בלבוש מזערי המבוסס על נוצות ופאייטים. בהגיען לנקודת השיפוט בקווינס פארק סוואנה, הלהקות רוקדות לצלילי שיר אחד, שנבחר לשם כך מראש, ומכונה "Carnival Road March".
-
-
-
-
צעיר מכוסה צבע במהלך הז'ובר
אירועים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרט לאירועי הקרנבל עצמו, התפתחו עם השנים מסורות שונות של אירועים המתרחשים בסמוך לו, וחלקם אף מתחילים כבר לאחר חג המולד, חודש וחצי עד חודשיים וחצי לפני הקרנבל עצמו. עם אירועים אלה נמנים:
- שחזור של מהומות הקנבולה.
- תהלוכת הילדים (Junior Parade); תהלוכת תחפושות במתכונת דומה למצעד הלהקות, שבו הלהקות השונות מורכבות מילדים ובני נוער.
- מלך ההומור (Humor Monarch); תחרות קומיקאים.
כמו כן נערכות בשבועות שלפני הקרנבל מסיבות רבות המזוהות עמו.
תחרויות מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
תחרויות המוזיקה כוללות שלבים מוקדמים שנערכים בשבועות שלפני הקרנבל. שלבי הגמר מתקיימים בסמוך לו. מלבד התהילה, הפרסים לזוכים בעשור השני של המאה ה-21 נעו סביב 2 מיליון דולר טרינידדי (כ-300 אלף דולר אמריקאי).
- מלך הקליפסו (Calypso Monarch). תחרויות שירה נערכו כחלק מהקרנבל מאז 1911, ומאז 1939 נערכת תחרות מלך הקליפסו (למעט הפסקה במהלך מלחמת העולם השנייה, בין 1942 ל-1945, ובאופן רצוף מאז 1953). מלך הקליפסו הראשון היה נוויל מרקאנו. זוכים בולטים נוספים כללו את מייטי ספוילר (3 זכיות בין 1948 ל-1955), לורד מלודי (3 זכיות, בין 1949 ל-1954), מייטי ספארו (8 זכיות בין 1956 ל-1992), מייטי דיוק (4 זכיות רצופות בין 1968 ל-1971), צ'וקדאסט (8 זכיות בין 1976 ל-2009) ובלאק סטלין (5 זכיות בין 1979 ל-1995). ב-2014 וב-2015 ניצח רודריק גורדון. מלכת הקליפסו הראשונה הייתה קליפסו רוז, שזכתה בתואר ב-1978.
- פנורמה (Panorama). מאז 1963 (למעט ב-1979), נערכות גם תחרויות של תזמורת תופי פלדה (באנגלית: "Steel pan", ומכאן שמה של התחרות). התזמורת הראשונה שניצחה הייתה נורת' סטארז, שניצחה גם ב-1964. להקות בולטות נוספות כוללות את דגספרדוס (10 זכיות בין 1966 ל-2000), הרמונייטס (4 זכיות בין 1968 ל-1974), טרינידד אול סטארז (9 זכיות בין 1973 ל-2015), רנגיידס (9 זכיות בין 1982 ל-1997), פייז 2 פאן גרוב (7 זכיות בין 1987 ל-2014) ואקסודוס (4 זכיות בין 1992 ל-2004).
- מלך הסוקה הבינלאומי (International Soca Monarch). תחרות זו נערכת מאז 1993, ובניגוד לקודמותיה פתוחה למשתתפים מחוץ לטרינידד וטובגו, אם כי נכון ל-2015, כל הזוכים עד כה היו טרינידדים. מלך הסוקה הראשון היה סופרבלו, שזכה ב-5 מתוך 6 התחרויות הראשונות, ובסך הכל הוכתר 7 פעמים למלך הסוקה. זוכים בולטים נוספים כוללים את באנג'י גארלין (4 זכיות בין 2002 ל-2008) ומאשל מונטנו (5 זכיות רצופות בין 2011 ל-2015). מלכת הסוקה הראשונה, והיחידה עד כה, הייתה פיי-אן ליונס, בתו של סופרבלו, שניצחה ב-2009.
