הרובע היהודי בדמשק

הרובע היהודי בדמשק (בערבית: حارة اليهود) נמצא בחלק הדרום מזרחי של העיר העתיקה. הוא הוקם בשנת 635 לספירה לאחר כיבוש דמשק בידי הח'ליפה עֻמַר בִן אל-חַ'טַּאב.^[1]

העיר העתיקה של דמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמשק היא העתיקה מבין הערים המאוכלסות באופן רצוף עד ימינו. היא הוקמה באלף השנייה לפני הספירה והייתה חלק מממלכות שונות.

בשנת 64 לפנה"ס, כאשר סוריה נכבשה על ידי פומפיוס והפכה לפרובינקיה רומית, העיר דמשק עברה תכנון מחדש שאת שרידיו אפשר לראות עד היום.

בתקופה זאת נבנו שני הרחובות מרכזיים החוצים את העיר: ממזרח למערב הדֵקוּמָנוּס המכונה כיום "הרחוב הישר" (בערבית: الشارع المستقيم,) ומצפון לדרום הקארדו שנהרס במהלך השנים. בהצטלבות בין הדקומנוס לקארדו הוקמה קשת ניצחון רומית המסמנת את אחד הגבולות של הרובע המוסלמי. העיר הוקפה בחומה ובה מספר שערים ונבנו בה מבנים רבים שאת שרידיהם אפשר לראות עד היום.

לאחר כיבוש העיר על ידי המוסלמים הוקמו בעיר העתיקה שלושה רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע היהודי. בין הרובע היהודי לרובע הנוצרי עובר "הרחוב הישר" ובין הרובע היהודי לרובע המוסלמי עובר רחוב אל-אמין.^[2]

הקהילה היהודית בדמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן כי היהודים הגיעו לעיר בתקופה ההלניסטית וייתכן כי התיישבו בה כבר בתקופתו של דוד המלך, לאחר כיבוש דמשק על ידו.^[3]

כך או כך, התיעוד הראשון להמצאות קהילה יהודית משמעותית בדמשק נמצא בפרק ט' בספר "מעשי השליחים" בהקשר למעשיו של השליח פאולוס שדחק ביהודי העיר להתנצר ובשל כך גורש מהעיר על ידי הקהילה. מעשה זה אירע באמצע המאה הראשונה לספירה.^[4]

היהודים רוכזו ברובע היהודי בימי ח'ליפות ראשידון. הם קיבלו חופש דת ופולחן בתמורה לתשלום מיסים.

גל הגירה משמעותי של יהודים הגיע לדמשק בשנת 1099 לאחר הפרעות שהצלבנים עשו ביהודים שהתגוררו בעיירות במסלול התקדמותם ולאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים. הממלוכים שכבשו את סוריה בשנת 1295 אילצו את יהודי צור, אנטיוכיה וטריפולי לעבור לדמשק ולחלב. גל הגירה נוסף הגיע לדמשק לאחר גירוש ספרד בשנת 1492. במאות 16 ו-17 הגיעו לדמשק סוחרים יהודים רבים מאיטליה ומצרפת שקיבלו את הכינוי "פראנקוס ("אדונים צרפתים", Señores Francos). הם שמרו על אזרחותם לכן לא נחשבו נתינים מוסלמים (דִ'ימִי) ולא נדרשו לשלם מס גולגולת (ג'יזיה). ^[5]

בשנת 1521 לאחר הכיבוש העות'מאני, היהודים בעיר העתיקה של דמשק היו מאורגנים בשלוש קהילות: ספרדים, מוסתערבים (הוותיקים, דוברי ערבית) ויוצאי סיציליה. בנוסף לכך הייתה קהילה קראית וקהילה שומרונית, ולכל קהילה היה בית כנסת נפרד. בשנת 1625, מרבית חברי הקהילה השומרונית נרצחו או נאלצו להתאסלם והקהילה נעלמה. הקהילה הקראית נעלמה במאה ה-19 ובית הכנסת שלה נמכר לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית.

על פי דיווחים של מטיילים שהגיעו לדמשק מאירופה, בסוף המאה ה-15 היו בדמשק בין 400 ל-500 משפחות יהודיות. הנוסע בניימין השני (ג'. ג'. בנימין היסטוריון יהודי-רומני) שביקר בדמשק בשנת 1848 העריך כי האוכלוסייה היהודית מנתה כ-4,000 נפשות. .^[6] בתקופת השיא, בשנת 1900 היו בדמשק כ־10,000 יהודים.

יהודי דמשק היו בנקאים, שלטו במסחר בזהב וביהלומים, יצרו חפצי אומנות מכסף, זהב, נחושת וארד לשוק המקומי ולייצוא בארצות ערב השכנות. בין יהודי דמשק היו גם רופאים, אנשי מדע וטכנולוגיה.

הקהילה היהודית בדמשק בנתה בתי כנסת רבים שחלקם נהרסו או הוסבו למסגדים. במאה העשרים נשארו ברובע היהודי שלושה בתי כנסת:

בית כנסת אלמנשה, (בערבית كنيس المنشارة) נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-5 באוגוסט 1949 נרצחו בו במתקפת טרור שנים עשר מתפללים, רובם ילדים.

בית הכנסת אל-ראקי, (בערבית كنيس الراكي) שבנייתו הושלמה במחצית השנייה של המאה ה-19.

בית הכנסת אלפראנג' (בערבית كنيس الفرنج )^[7] הוא המפואר והעתיק מבין בתי הכנסת ברובע היהודי בדמשק. בנייתו מיוחסת למשפחות העשירות ליזבונה וגאלאנטי שהגיעו לדמשק בעקבות גירוש ספרד. בית הכנסת שופץ במחצית השנייה של המאה ה-19. יש מייחסים את השם "אלפראנג'" לחכמים ממגורשי ספרד ששימשו כרבנים בבית הכנסת עם היווסדו ויש סוברים כי זהו כינוי לאנשים מכובדים. בכתבי רבני העיר נקרא בית הכנסת ק"ק ספרדים. בית הכנסת עדיין פעיל במאה ה-21 ומשמש את הקהילה היהודית במקום, המונה כמה עשרות.

בשנת 1864 נפתח ברובע היהודי בדמשק בית הספר הראשון של ארגון כל ישראל חברים. בית הספר נסגר בשנת 1869 ונפתח מחדש בשנת 1880. בית ספר לבנות נפתח בשנת 1883. בשנת 1885,עבר לניהול הארגון תלמוד התורה היחיד ברובע. בשנת 1907 למדו בבתי הספר של כל ישראל חברים 224 בנים ו־232 בנות ובשנת 1910 למדו בהם 768 ילדים רובם בני השכבות הנמוכות.^[8]

בנוסף לבתי הספר של כל ישראל חברים פעלו ברובע היהודי גם בתי ספר פרטיים לבנים ולבנות וגני ילדים. סך של 750 ילדים קיבלו חינוך יהודי בבתי הספר הפרטיים בשנת 1919, אך הקהילה נזקקה עדיין למימון רב כדי להבטיח את חינוכם של כל הילדים ואת הטיפול ביתומים ובנזקקים בקרב הקהילה.^[9]

נטישת הרובע היהודי בדמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים נטשו את הרובע היהודי בדמשק, במספרים קטנים, מיד לאחר קרות אירועי אנטישמיות כגון עלילת דמסק, בה הואשמו היהודים בשנת 1840 ברציחתו של הנזיר טומאסו ומשרתו המוסלמי לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות, או במהלך מלחמת האזרחים (מרד הר לבנון), בשנת 1860, כאשר 200 מיהודי דמשק הואשמו ברצח נוצרים.

במפקד 1943 נמנו 11,000 יהודים בעיר. לאחר שסוריה קיבלה עצמאות בשנת 1944 נערכו הפגנות אנטי-ציוניות, והדבר הביא להגירה מואצת. ב־1947 נותרו בדמשק כ- 3,000 יהודים, מהם כשמונים אחוזים פועלים ורק חמישה אחוזים סוחרים. בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל, נפסקה הפעילות הקהילתית והציונית. הרובע היהודי הופצץ ועשרות יהודים נפצעו או נהרגו. יהודים פוטרו ממשרות ציבוריות, רכושם הוחרם ונאסר עליהם לקיים קשרים עם ארצות-חוץ או לעזוב את סוריה. למרות זאת, בשנת 1968 נשארו בדמשק רק כ-1,000 יהודים.

בעקבות ועידת מדריד (1991) ותחילתן של שיחות השלום באזור, הופעלו לחצים על נשיא סוריה חאפז אל-אסד לאפשר ליהודים הגירה. מאז אפריל 1991 מרבית היהודים עזבו את סוריה וברובע היהודי בדמשק נשארו רק יהודים בודדים.

שיקום הרובע היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי היהודים הוחרמו ונמסרו לפליטים פלסטנים. חלקם נאתמו והוזנחו.

בשנת 1975, הרובע היהודי בדמשק הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו אתר מורשת אולמית.^[10]

לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 היו תוכניות להפוך את אזור הרובע היהודי בדמסק לרובע אומנים אך התוכניות לא יצאו לפועל.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הרובע היהודי בדמשק, 1958. בתי כנסת: SyMn = בית הכנסת אלמנשה SynRq = בית הכנסת אל-ראקי SyFr = בית הכנסת אלפראנג'
בית משפחת פרחי
ציור של הצייר הבריט פרדריק לייטון, הרובע היהודי
בית הספר 'מכתאב ענבאר' בעיר העתיקה, אשר נבנה במאה ה-19 על ידי משפחת ענבאר והוחרם על ידי השלטונות העות'מאנים כשהמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים