הכרזת העצמאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הקמת מדינת ישראל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכרזת העצמאות מפי בן-גוריון
הקלטה
ההכרזה על הקמת מדינת ישראל
קהל ליד בית דיזנגוף, בשדרות רוטשילד 16, תל אביב, בעת הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס שהתקיים כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בה' באייר או ביום סמוך, את יום העצמאות.

האירועים שקדמו להכרזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה זה היום האחרון לקיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל; והיישוב היהודי בארץ ישראל ידע, שעם סיום המנדט, בחצות הלילה, עלולים צבאות ערב הסדירים לפלוש לארץ, וזאת כדי למנוע את יישום תוכנית החלוקה של עצרת האו"ם. על אף הסיכון הרב שבהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, ולמול אזהרתו של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ורג' מרשל, ועצות של מדינות שונות לדחות את ההכרזה, החליטה מינהלת העם, בישיבה שהחלה ב-12 במאי 1948 והסתיימה בשעה 1:45 לאחר חצות, לצאת בהכרזה ההיסטורית על הקמת המדינה.

לדעתם של היסטוריונים רבים, המסתמכים על ספרו של מזכיר הממשלה הזמנית, זאב שרף,[1] ההחלטה עברה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול:

לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר – האם לקבוע מראש את גבולותיה.[2]

ההכרזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה התקיימה בישיבת מועצת העם באולם מוזיאון תל אביב, שבאותה עת שכן בבית דיזנגוף. תאריך פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בתאריך 15 במאי (ו' באייר), אך מתוך רצון להימנע מחילול שבת, הוחלט להקדים את הטקס לצהרי יום שישי ה-14 במאי (ה' באייר), לשעה 16:00, כמה שעות לפני כניסת השבת. הנוכחים פתחו בשירה ספונטנית של "התקווה" ולאחר מכן קרא בן-גוריון את הכרזת העצמאות.[3] באותו מעמד, הסבה מועצת העם, בת 37 החברים, את שמה למועצת המדינה הזמנית, והפכה לגוף המחוקק של המדינה החדשה. מינהלת העם נקבעה להיות הממשלה הזמנית. יושב ראש המועצה דוד בן-גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, קרא את נוסח ההכרזה – מגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל. המגילה התוותה את אופיה של המדינה שהוקמה כמדינת היהודים שתקבץ את היהודים מהגלויות ותתייחס לכל תושביה בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. בתום ההכרזה בירך הרב יהודה לייב פישמן מימון "שהחיינו וקיימנו" וגל שמחה פרץ באולם ובקהל שמחוצה לו.[3] חברי המועצה חתמו על מגילת העצמאות. בן-גוריון היה ראשון החותמים, והתמנה לאחר מכן לראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה. טקס ההכרזה הוקלט במלואו, הוסרט בחלקו על ידי נתן אקסלרוד ואף הועבר בשידור חי על ידי "קול ישראל".

על מגילת העצמאות חתמו האישים הבאים:



בית דיזנגוף בשנת 2007, ובו אולם ההכרזה, כחלק ממוזיאון היכל העצמאות (ישראל)
אולם ההכרזה בשנת 2007. במקור, צבע הווילון מאחור והמפה על השולחן היה תכלת
הנציב העליון הבריטי אלן גורדון קנינגהם עוזב בסירה את ארץ ישראל, 14 במאי 1948
הזמנה להכרזת העצמאות:
המזמינים: פעם 'מועצת העם' ופעם 'מנהלת העם'
"הננו מתכבדים לשלוח לך בזה הזמנה למושב הכרזת העצמאות שיתקיים ביום ו', ה' באייר תש"ח (14.5.1948) בשעה 4 אחה"צ באולם המוזיאון (שדרות רוטשילד 16). אנו מבקשים לשמור בסוד את תוכן ההזמנה ואת מועד כינוס המועצה. המוזמנים מתבקשים לבוא לאולם בשעה 3.30.
בכבוד רב, המזכירות.
ההזמנה היא אישית. תלבשת: בגדי חג כהים"

עוד באותו לילה הכירה ארצות הברית במדינה החדשה (הכרה "דה פקטו"), כאשר נשיא ארצות הברית הארי טרומן הכיר בה אחת עשרה דקות לאחר תום המנדט בחצות הליל שבין ה-14 ל-15 במאי שעון ישראל, קרי בשעה 18:11 שעון וושינגטון.[4] שלושה ימים לאחר מכן הכירה בה גם ברית המועצות (הכרה "דה יורה"). למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לישראל, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב שרף, שלושה ימים, תל אביב: עם עובד, 1959.
  • פנחס יורמן, 32 דקות ראשונות, רמת גן: מסדה, 1978.[5] (תיאור מעמד הכרזת המדינה) (ראה אור באותה שנה בתרגום לאנגלית) (נדפס שוב בקובץ "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל" בעריכת יעל חבר, לצד המאמר "ההכרזה ויישומה" מאת עמנואל גוטמן, ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט – מרכז ההסברה – שירות הפרסומים, תשנ"ט 1999)
  • מרדכי נאור, יום שישי הגדול – הדרמה המופלאה של הקמת המדינה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובית העצמאות, 2014
  • אורי זילברשייד, שוויון חברתי? לא בחוקתנו, הוצאת שוקן, 2015, פרק ג – הכרזת העצמאות: ניצחון תפיסת הדמוקרטיה הבורגנית, עמ' 79–132.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכרזת העצמאות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב שרף, שלושה ימים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1959.
  2. ^ מרדכי נאוריום רביעי הגדול, באתר הארץ.
  3. ^ 3.0 3.1 אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 135.
  4. ^ President Truman’s Decision to Recognize Israel באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
  5. ^ ביקורת: חיים איזקקריאות ביניים: מחיקה, דבר, 4 במאי 1978; ותגובת יורמן, ותגובתו של איזק: מכתבים למערכת: תקלות וזוטות, דבר, 9 במאי 1978.