הרפובליקה ההלווטית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של שווייץ |
|
שווייץ עד לתקופה הרומית (עד -15) שווייץ בתקופה הרומית (-15 עד 401) שווייץ בימי הביניים (401 עד 1291) הקונפדרציה השווייצרית הישנה (1291 עד 1648) הרפובליקה ההלווטית (1798 עד 1803) שווייץ במאה ה-19 (1803 עד 1914) |
| שווייץ |
.svg)
הרפובליקה ההלווטית (בגרמנית: Helvetische Republik; בצרפתית: République helvétique; באיטלקית: Repubblica Elvetica) הייתה מדינה שהתקיימה למשך חמש שנים, מ-1798 עד 1803. היא מקדימת דרכה של שווייץ המודרנית.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת המהפכה הצרפתית החלה עבור השווייצרים בתקרית חמורה שהטילה את צילה על שווייץ. ההמון המוסת שכבש את גני הטיולרי, ב-10 באוגוסט 1792, מצא שם את שומרי ראשו השווייצרים של לואי ה-16 והרג אותם עד האחרון שבהם. אירוע זה הונצח בפסלו המפורסם של הפסל תורוולדסן, המוצב בלוצרן המראה אריה פצוע פצעי מוות, גוסס, כשהוא שומר על סמליו השבורים של בית המלוכה הצרפתי.
הכיבוש הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף הזעזוע ממעשה הטבח, ניסתה שווייץ בתחילה שלא להיות מעורבת בנעשה בשכנתה הקרובה, צרפת, אך במהלך המלחמות המהפכניות, גלשו צבאות צרפת למזרח, והקיפו את שווייץ מכל צידיה בדרכם אל אוסטריה. ב-5 במרץ 1798 נכבשה שווייץ כולה, והמשטר הישן התמוטט.[1] ב-12 באפריל 1798 הוכרזה "הרפובליקה ההלווטית", "אחת ובלתי ניתנת לחלוקה". הקנטונים וספיחיהם הפיאודליים בוטלו. כוחות הכיבוש המהפכניים יצרו מדינה ריכוזית שהתבססה על רעיונות המהפכה הצרפתית. האזרחים השווייצרים התנגדו לרעיונות אלו, במיוחד באזורי המרכז של הקונפדרציה לשעבר. מרד בנידוולדן דוכא על ידי הצרפתים, והשקט נשמר. הרפובליקה לא נהנתה מאחדות דעים או משלווה. חיל הכיבוש הצרפתי בזז כפרים וערים רבים, יבול שכשל הביא לרעב, והרפובליקה ההלווטית לא הצליחה להפוך למדינה מתפקדת. פלישה של האוסטרים והרוסים נהדפה על ידי הצרפתים על אדמת שווייץ ב-1799, אירוע שהביא אף הוא לסבל ולמחסור. ב-1802 הגיע כישלונה של הרפובליקה לשמור על יציבות לשיאו, וב-1803 נאלצו הצרפתים לשלוח כוחות רבים נוספים בניסיון לשמור על הסדר במדינה המתפוררת.
ב-19 בפברואר 1803 הכריז נפוליון על עצמו כ"בורר" בסכסוך שבין השווייצרים לבין עצמם. בפברואר 1803 ביטל את "הרפובליקה ההלווטית", ב"חוק הבוררות" שיצא מלפניו, ויצר משטר שהיה מעין עירוב בין הסדר החדש והסדר הישן. המדינה הריכוזית בוטלה. חלוקה מינהלית חדשה הביאה ליצירת 19 קנטונים, כאשר שטחים שהיו שטחים נספחים ושטחי חסות הפכו לקנטונים בעלי זכויות שוות. היו אלו ארגאו, תורגאו, גראובינדן, סנט גלן, וו וטיצ'ינו. חוקה חדשה הפכה את שווייץ לפדרציה. בשל אי היציבות ברפובליקה, הוחלפו בה שש חוקות לאורך חמש שנות קיומה.[2]
קונגרס וינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נפוליון שלט למעשה בשווייץ עד למפלתו. השווייצרים לחמו ומתו במלחמותיו. קונגרס וינה שהתכנס בשנת 1815 הכריז מחדש על עצמאותה של שווייץ, והמעצמות המכונסות הסכימו להכיר בנייטרליות השווייצרית. בפעם האחרונה הורחבה הטריטוריה השווייצרית, כאשר צורפו לה הקנטונים החדשים ואלה, נשאטל וז'נבה.[3]
גם שווייץ שלאחר קונגרס וינה לא הייתה מקום שקט. ההיסטוריה שבין קונגרס וינה ובין "מלחמת הזונדרבונד", הייתה עת של מאבק האוכלוסייה הכפרית בנטל של המרכזים העירוניים, של תסיסה ומאבק בין השמרנים והליברלים, הכפריים והעירוניים, הפרוטסטנטים והקתולים. אירוע משקף מאותה התקופה הוא ה"ציריפוטש" (Züriputsch) מספטמבר 1839, שבו התמרדה האוכלוסייה הכפרית והשמרנית בציריך כנגד השלטונות הליברלים בעיר. בשל ויכוח על זהותו של מרצה לתאולוגיה באוניברסיטה של ציריך, זרמו אלפי איכרים מוסתים אל העיר ממערב, ונלחמו כנגד חיילי הקנטון בסימטאות העיר, עד שמועצת העיר נכנעה. היה זה אך אות למלחמת האזרחים הממשמשת ובאה.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקנטונים העצמאיים לשעבר הומרו למחוזות מנהליים, במטרה להחליש את השלטון והמבנה הישן. גבולות חדשים נקבעו לחלק מהקנטונים. חוק ב-1798 קבע את 20 קנטונים במדינה החדשה:
-
הקנטונים של שווייץ על-פי החוקה הזמנית של ה-15 בינואר 1798
-
הקנטונים של שווייץ על-פי חוקת 12 באפריל 1798
-
הקנטונים של שווייץ על-פי חוקת 25 במאי 1802
