התעוררות (סרט)

התעוררות
Awakenings
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
מבוסס על	התעוררות
בימוי	פני מרשל
הופק בידי	וולטר פארקס, לורנס לסקר
תסריט	סטיבן זאיליאן, אוליבר סאקס, Alain Cuniot
עריכה	באטל דיוויס
שחקנים ראשיים	רובין ויליאמס, רוברט דה נירו, ג'ולי קאוונר, פנלופה אן מילר, מקס פון סידוב
מוזיקה	רנדי ניומן
צילום	מירוסלב אונדריצ'ק
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי קולומביה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	22 בדצמבר 1990
משך הקרנה	121 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה
מקום התרחשות	ניו יורק, הברונקס
תקופת התרחשות	1969
תקציב	31 מיליון דולר
הכנסות	52.1 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	awakenings
פרסים	מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
	דף הסרט ב־IMDb

התעוררות (באנגלית: Awakenings) הוא סרט דרמה אמריקני משנת 1990, בבימויה של פני מרשל ובכיכובם של רובין ויליאמס ורוברט דה נירו, המבוסס על ספר בשם זהה מאת אוליבר סאקס משנת 1973, המתאר את ניסיונו לטפל חולים במצב קטטוני באמצעות התרופה החדשה L-Dopa.

הסרט היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, והשחקן הטוב ביותר (רוברט דה נירו). הוא לא זכה באף אחד מהם. וילאמס היה מועמד גם לפרס גלובוס הזהב, אך לא זכה.

עלילה

הסרט מספר על נוירולוג, ד"ר מלקולם סאייר (רובין ויליאמס), המצטרף בשנת 1969 לצוות של מחלקה סגורה ברובע הברונקס, שבה החולים במצב קטטוני שבו אינם מסוגלים להגיב או לזוז. מצבם זה נגרם ממגפה שהתחוללה בשנים 1917–1928 (אנצפאליטיס לתארגיקה). הנגיף לא שיתק את מוחם, אך הם איבדו את היכולת להגיב לגירויים. ד"ר סאייר מגלה שהם מסוגלים אך ורק לתגובות אינסטינקטיביות. למשל הוא משליך לעברם כדור בייסבול והם תופסים אותו מתוך אינסטינקט.

במרכז העלילה גבר בן כ-40 בשם לאונרד לאו (רוברט דה נירו), שנפגע מהנגיף בילדותו, ומסוגל לתקשר בדוחק עם ד"ר סאייר עם באמצעות לוח ויג'י. לאחר ששמע הרצאה על הצלחת הטיפול בחולי מחלת פרקינסון באמצעות התרופה החדשה L-Dopa, ד"ר סאייר משער שהתרופה תעזור גם לטיפול בחולים שבהשגחתו. בהסכמת אמו של לאונרד הוא נותן לו את התרופה, ולאחר שנמצא המינון הנכון לאונרד "שב לחיים", אלא שמבחינה רגשית הוא נותר כפי שהיה בילדותו. בעקבות הצלחה זו ד"ר סאייר מגייס תרומות שמאפשרות לתת את התרופה לחולים נוספים, שכולם חוזרים למצבם הנורמלי הודות לתרופה.

לאונרד מגלה עניין רומנטי בפולה (פנלופי אן מילר), בתו של חולה אחר בבית החולים. הקשר ביניהם גורם לו לרצות לצאת מדי פעם מבית החולים כדי להתאוורר וללכת ברחובות. הוא מסביר זאת לצוות המנהל והרופאים, אך בקשתו נדחית, ועקב כך הוא ממריד את יתר החולים שהבריאו. ככל שזעמו של לאונרד גובר מתפתחים בו טיקים ותנועות בלתי רצוניות נוספות. צוות בית החולים מבין שהשפעת התרופה L-Dopa היא זמנית. לאונרד, הראשון שהתעורר בזכות התרופה, הוא הראשון שבו מתגלים סימנים של דעיכה וכך גם ביתר החולים. ד"ר סאייר מחפש פתרונות, אך קצרה ידו.

מודע למצבו המתדרדר, לאונרד סועד ארוחת צהריים אחרונה עם פולה. הוא אומר לה שהוא כבר לא יכול לראות אותה, אך לפני שהם נפרדים היא מזמינה אותו לרקוד. בזמן שהם רוקדים, העוויתות של לאונרד פוסקות לרגע קצר ומרגיע. למרות שלאונרד וסאייר מתפייסים, לאונרד חוזר במהרה למצב קטטוני. גם המטופלים האחרים חוזרים למצב זה, למרות מינונים הולכים וגדלים של L-Dopa.

ד"ר סאייר מדבר עם קבוצת תורמים לבית החולים, ומסביר שבעוד שההתעוררויות הפיזיות היו חולפות, התרחשה התעוררות עמוקה יותר, כאשר רובם חוו תחושה מחודשת של הערכה לחיים. ד"ר סאייר צומח אף הוא מהחוויה, ומתגבר על ביישנותו העזה ומבקש מהאחות אלינור קוסטלו (ג'ולי קאוונר), שסייעה לו לאורך כל התהליך, להצטרף אליו לשתיית כוס קפה.

צילום הסרט

שלב הצילומים של הסרט החל ב-16 באוקטובר 1989, במרכז הפסיכיאטרי קינגסבורו בברוקלין, ניו יורק, ונמשכו עד 16 בפברואר 1990. לדברי רובין ויליאמס, מטופלים אמיתיים שולבו בצילומי הסרט.^[1] סצנות צולמו בגנים הבוטניים של ניו יורק ובמקומות נוספים בניו יורק.^[2]