ואלרי מרצ'נקו
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
16 בספטמבר 1947 קייב, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1984 (בגיל 37) סנקט פטרבורג, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות |
| מקום קבורה |
Hatne |
| השכלה |
אוניברסיטת קייב |
| פרסים והוקרה |
מסדר הגבורה, דרגה 1 |
  | |
וָלֵרִי בֶֿנִיאַמִינוֹבִיץ' מַרְצֶ'נְקוֹ (באוקראינית: Валерій Веніамінович Марченко , 16 בספטמבר 1947 - 7 באוקטובר 1984) היה פעיל למען הדמוקרטיה ("דיסידנט") אוקראיני, מסאי, מורה, משורר, בלשן (טורקולוג), מתרגם ועיתונאי, חבר בקבוצת הלסינקי מאוקראינה.
רקע משפחתי ושנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואלרי מרצ'נקו נולד בשנת 1947 בעיר קייב במשפחה של משכילים. סבו מצד אביו, מיכאילו איוואנוביץ' מרצ'נקו (1902-1983), היה היסטוריון מומחה בתולדות ימי הביניים וכיהן כרקטור הראשון תחת השלטון הסובייטי של אוניברסיטת לבוב. אמו, נינה מרצ'נקו-סמוז'אניציה, הייתה מורה לספרות אוקראינית. הוא למד פילולוגיה באוניברסיטת קייב ועשה בו זמנית לימודי שפות טורקיות באוניברסיטת באקו באזרבייג'ן. התמחה במיוחד ביחסי הגומלין בין התרבויות האוקראינית ואזרית.
פעילותו בתחום הספרות, ההוראה והתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1970 עבד במערכת כתב העת "ליטראטורנה אוקראינה" (אוקראינה הספרותית), בין השאר, כמתרגם. תרגם בעיקר מהשפות האזרית ופולנית. כמו כן לימד במשרה חלקית שפה וספרות אוקראינית בבית ספר תיכון בקייב. בשנים 1968–1973 כתב למגירה, בלי שיוכל לפרסם עבודות על המשורר וחוקר הספרות מיקולה זרוב, ממנהיגי הזרם הספרותי ה"נאו-קלאסי" שהוצא להורג בשנת 1937, בתקופת "הטרור הגדול" של סטלין, כמו כן מאמרים כמו "הדו-שיח הקייבי", "נטל כבד מנשוא" וכו'. כתב מאמרים גם לכתבי עת לנוער באזרבאיג'אן וטורקמניסטן. בשנים 1971–1972 פרסם תרגומים מיצירות הסופרים האזרים סולימאן סאני אחונדוב (1875-1939) וג'ליל ממדקולוזאדה (1866-1932).
מעצריו ופעילותו בימי המאסר והרדיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאסרו הראשון וימי ההגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 ביוני 1973 נעצר על ידי הבולשת והואשם בעבירות של "פעילות ותעמולה אנטי סובייטית" ו"לאומנית" לפי סעיף 62 של החוק הפלילי של ברית המועצות. זאת בעיקר בגלל שלושה מאמרים שכתב ובעקבות מאמציו לפרסם באוקראינה את עבודתו של איוואן דזיובה (נ' 1931) - "אינטרנציונליזם או רוסיפיקציה?" ב-29 בדצמבר 1973 נידון לשש שנות מאסר ב"מחנה בתנאי משטר חמור", ושנתיים הגלייה.
נשלח בהתחלה למחנה מס' 35 בפרם לאסירים פוליטיים. שם הכיר את הפעילים לזכויות אדם האוקראינים איוואן סביטליצ'ני (1929–1992), סמיון גלוזמן (נ' 1946) (מראשי הוועד "באבי יאר") ואחרים. הוחזק תכופות בחדרי בידוד, בתנאי צינוק, חלה במחלת כליות כרונית, סבל מיחס אלים, מעבודות פרך, ומטיפולים רפואיים רשלניים, נסיבות שהעצימו את נחישותו להיאבק במשטר הסובייטי. בין השנים 1979–1981 אחרי שחרורו מהמחנה נשלח לגלות קזחסטן, בכפר ספראלז'ין במחוז אקטיובינסק (כיום אקטובה). על סמך עבודות מחקר שעשה ככל שהתאפשר- איסוף חומר על חיי היום יום של האסירים, ראיונות איתם, וניסיונו האישי, כתב מאמרים על תנאי הקיום בגולאג. כמו כן ערך מסות, בין השאר, על ההיסטוריה של מערב אוקראינה בשנות 1940–1950. בעת כליאתו תרגם לאוקראינית את הכרזת העצמאות של ארצות הברית (1976 לרגל מאתיים שנה לפרסומה) ויצירות של אדגר אלן פו, אדגר לי מאסטרס, ויליאם באטלר ייטס (1975-1976), רוברט ברנס, סומרסט מוהם (1980) ווולטר.
מאסרו השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1982 הממשלה הקומוניסטית החליטה להגביר את הוראת השפה הרוסית באוקראינה, צעד שקומם את מגני השפה האוקראינית, שמרצ'נקו נמנה עמהם. בחזרתו לקייב חי במעקב משטרתי תמידי ומהיד לפה כשבקושי מצא לעיתים עבודה בשמירה תמורת שכר זעום. התקרב לדת ובשנת 1982 כתב את המסה "גולאק" - על המלומד האוקראיני מיקולה גולאק (1821-1899), ממקימי ה"אחווה ע"ש הקיריל ומתוד", שסבל מרדיפות המשטר הצארי והכיר כמוהו את התרבות האזרית. מסה אחרת שכתב בשנת 1983 הייתה "שם, במערות של קייב" המושפעת על ידי השקפתו הדתית. כתבים משלו הוברחו בצורת ספרות "סמיזדאט" לחו"ל. בסימן כבוד לאומץ וליושרתו העיתונאית התקבל כחבר ב"פא"ן-קלאב" האירופי. באותה שנה - 1983 - הצטרף לקבוצת הלסינקי לזכויות האדם באוקראינה.
ב-23 באוקטובר 1983 מרצ'נקו נעצר בשנית שוב בהאשמות של "הסתה ותעמולה אנטי סובייטית", שוב לפי סעיף 62. במשפט הוכרז כעבריין מסוכן ונידון הפעם לעשר שנות מאסר וחמש שנים הגליה. מאסרו השני של ואלרי העציב מאוד את סבו ההיסטוריון, (שהיה אסיר לשעבר ב"גולאג" בשנים 1940-1944}, והוא הלך לעולמו ממש באותם הימים. ואלרי מרצ'נקו הוחזק שוב בתנאים קשים מאוד והובל ממחנה אחד לרעהו (חרקוב, מורדוביה, צ'ליאבינסק, קאזאן וכו') -בתנאי רעב וצמא - שהחמירו את מחלתו. אחרי התערבות גורמים מחו"ל בשם חופש העיתונות, אושרה העברתו מהמחנה לבית חולים. ב-7 באוקטובר 1984 נפטר בבית חולים של הכלא בלנינגרד בגיל 37. הובא לקבורה על יד סבו, בכפר האטנה, באזור קייב, שבו נולדה אמו, בשנת 1990 בית המשפט העליון של ברה"ם ביטל את המשפט של מרצ'נקו וזיכה אותו לאחר המוות כחף מפשע.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי:
- בבית הספר מס.175 בקייב הוקם מוזיאון המוקדש לחייו ולפעלו.
- באוקראינה מוענק מדי שנה פרס ע"ש ואלרי מרצ'נקו לעיתונאים פעילים לזכויות אדם - יוזמת הלשכה האוקראינית אמריקאית לזכויות האדם.
- 2017 - "כיכר האינטרנציונל" לשעבר בקיאב נקרא על שמו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Валерий Марченко - "Творчiсть i життя", Дух i Лiтера, видавництво "Сфера", Київ, 2001
(ואלרי מרצ'נקו - יצירתו וחייו, הוצאת ספירה, קייב, 2001 באוקראינית)
