ויטמן (חברה)
וִיטמַן הייתה חברה ישראלית לייצור גלידות. ראשיתה בקיוסק מפורסם לממכר גזוז וגלידה בכיכר מגן-דוד בתל אביב. בשנות ה-60 פתחה החברה מפעל בחולון, אשר נמכר לשטראוס ב-1979. קו הייצור של ויטמן נסגר בשנת 1991, עם הקמת המפעל של שטראוס בעכו.
הקיוסק[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמחה ויטמן ("הג'ינג'י") (1887–1972)[1] עלה לארץ ישראל מאוקראינה ב-1923[2], וכעשור לאחר מכן[3] פתח קיוסק לגלידה ולגזוז בכיכר מגן-דוד בתל אביב (ברחוב אלנבי 53, בין הרחובות שינקין וברנר)[4]. הקיוסק היה לשם דבר במכירת גזוז וגלידה שיוצרו במקום[5]. מנה מפורסמת שנמכרה בקיוסק הייתה "אקספרסו" – משקה סמיך של גלידה בסודה. חנותו של ויטמן הייתה מקום בילוי ומפגש פופולרי של בני נוער וצעירים[6] (בין היתר מקום פגישתם הראשונה של לאה ויצחק רבין). השם "ויטמן" התפרסם בארץ, ושימש כינוי לברזי המים הקרים בהתיישבות העובדת[7].
המפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע שנות ה-60 פתחו ברוך ויטמן (בנו של שמחה, שירש את אביו כבעל החנות[8]) ונחום מיליקובסקי מפעל לייצור גלידות באזור התעשייה של אזור[9]. המפעל ייצר מגוון של גלידות[10] בקיץ וקרמבו בחורף[11]. בין היתר ייצר המפעל גלידות ללא סוכר[12]. בינואר 1979 נמכר המפעל לשטראוס[13]. למרות הרכישה, ויטמן המשיכה להתנהל בנפרד ולהתחרות בשטראוס עם מותגיה, עד שהמפעל נסגר בשנת 1991 והייצור של שתי החברות עבר לעכו[14].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגלידרייה עצמה כיכבה בסרט "כץ וקרסו" שבה נפגשו אליהו קרסו (גדי יגיל) ותיקי כץ (ניצה שאול) ובהמשך, תיקי קובעת אתו דייט באותו מקום.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן יהב, "שמחה ויטמן: מלך הגזוז והגלידה", תל אביב-יפו – עיר החלומות: שכיות חמדה בעיר, אזור: צ'ריקובר, 2005, עמ' 289.
- אורן נהרי, שלמה פפירבלט, "גלידה ויטמן", אוכל, קדימה אוכל!: ספר האוכל של ישראל, תל אביב: א. ניר, 2008, עמ' 59.
- נתן דונביץ', מקיוסק גזוז עד מסעדת שף - מאה שנות אוכל בתל אביב, הוצאת אחוזת בית, 2012; עמ' 430-428.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן דולב, חם לנו – נורא!..., מעריב, 9 באוגוסט 1957
- חגור [חיים גורי], רשימת סוף השבוע | הריצה הנמשכת, דבר, 22 בספטמבר 1972
- היום לפני 41 שנים: 6 במאי 1968 מלחמת שיווק גלידות לקראת הקיץ, באתר הארץ, 6 במאי 2009
- ויטמן, בדף "הישוב היהודי בין שיתוף למאבק 1939–1948", משרד החינוך
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מת שמחה ויטמן, דבר, 14 בדצמבר 1972; שמחה ויטמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ דן יהב, "שמחה ויטמן: מלך הגזוז והגלידה", תל אביב-יפו – עיר החלומות: שכיות חמדה בעיר, אזור: צ'ריקובר, 2005, עמ' 289.
- ^ מת שמחה ויטמן, דבר, 14 בדצמבר 1972.
- ^ אהרן דולב, חם לנו – נורא!..., מעריב, 9 באוגוסט 1957.
- ^ תביעת פינוי נגד גלידה ויטמן, דבר, 13 בנובמבר 1962; קפה וויטמאן נקנס על חילול השבת, הצופה, 28 ביולי 1949; "השם ויטמן נישא בפי כל. הקיוסק שלו הנמצא ברחוב אלנבי שוקק קונים מבוקר עד ערב. הגלידה שלו יצא לה שם לתהילה ואי-אפשר לקנות מנת גלידה מבלי לעמוד תחילה בתור" יואל מרקוס, העשירים העניים של ישראל, דבר, טור 2, 20 בספטמבר 1955).
- ^ אמנון דנקנר, דוד טרטקובר, איפה היינו ומה עשינו: אוצר שנות החמישים והשישים, ירושלים: כתר, 1996, עמ' 68.
- ^ ויטמן, בדף "הישוב היהודי בין שיתוף למאבק 1939–1948", משרד החינוך.
- ^ נתחדשו חיפושי הזהב בתל-אביב, מעריב, 8 במאי 1951.
- ^ ויטמן, מעריב, 3 בפברואר 1967; טל לוי, 6.5.1968 מלחמת שיווק גלידות לקראת הקיץ, באתר הארץ, 6 במאי 2009
- ^ ויטמן, מעריב, 7 ביוני 1968
- ^ א. ש. אמנון, עליה תלולה באבטלה בחולון ובת ים, דבר, 24 בפברואר 1980
- ^ גלידה בלי סוכר, דבר, 13 בספטמבר 1972
- ^ יעקב הכהן, שטראוס רכשה את ויטמן ב-30 מליון ל"י, מעריב, 17 בינואר 1979
- ^ שטראוס