דוד טרטקובר

דוד טרטקובר
לידה	29 בינואר 1944; חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה	28 ביולי 2025 (בגיל 81); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תחום יצירה	עיצוב גרפי
השכלה	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2002); פרס סנדברג ;
	www.tartakover.co.il

דָּוִד טַרטָקוֹבֶר ("טרטה"; 29 בינואר 1944 – 28 ביולי 2025) היה מעצב גרפי, אמן, אוצר ואספן של פריטי נוסטלגיה משנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מרצה בכיר לעיצוב באקדמיה לאמנות בצלאל. חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת ה'תשס"ב (2002).

ביוגרפיה

טרטקובר נולד בחיפה, בנם של ד"ר יעקב טרטקובר, עורך דין יליד אוסטריה, ואלכסנדרה שולמית (לבית גליקשטיין), מורה ילידת מצרים. אמו, בתו של הקבלן-המהנדס עקיבא גליקשטיין, הייתה אחותם של חיים גליקשטיין, עיתונאי, מבקר תיאטרון ומתרגם, ושל טוני קליף, שהיגר לבריטניה, המנהיג-המייסד של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הטרוצקיסטית הבריטית, הוגה ומחבר ספרים חשובים על אודות הקומוניזם; וכן אחייניתם של הלל יפה וחיים מרגליות קלווריסקי.^[^{דרוש מקור]}

בהיותו בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בירושלים. טרטקובר למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1962 ו-1964 שירת בצה"ל והתנדב לצנחנים.^[1] בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר.^[2] עם שחרורו למד בבית הספר London College of Printing אשר בלונדון במגמת העיצוב.

עם שובו לישראל ב-1968 הצטרף טרטקובר לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, אך עד מהרה פרש מהטלוויזיה והשתקע בתל אביב. בתקופה זו שיתף פעולה עם אריק איינשטיין ואורי זהר בחבורת "הגר", ובין היתר עיצב את עטיפות אלבומיו של אריק איינשטיין מהתקופה. החל משנות השבעים פעל טרטקובר במספר אפיקי יצירה, הוראה ומחקר שמרכזם התרבות החזותית של מדינת ישראל.

טרטקובר השתתף במלחמת יום הכיפורים,^[3] בה לחם בחזית הדרום כאיש מילואים בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור".^[4]

נפטר ב-28 ביולי 2025 ממחלת פרקינסון, והובא למנוחות ב-1 באוגוסט 2025 בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. יממה לפני מותו נקבע שהספרייה לעיצוב ומידע חזותי בבית אריאלה תיקרא על שמו.^[5]

עם פטירתו ספד לו ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי: "היה גדול מעצבי ישראל. אמן חתרני ופורץ דרך, איש אמיץ שלא פחד לצאת נגד השררה".^[6]

קריירה

יצירה

טרטקובר עסק בראש ובראשונה בעבודת עיצוב עבור לקוחות שונים ומעצב כרזות, לוגואים (סמלילים), אריזות למוצרים, עטיפות ספרים ותקליטים ועוד. במסגרת הנימוקים לפרס ישראל שהוענק לו, נאמר שהוא השפיע בעבודתו על תרבות העיצוב הישראלית. בשנת 1978 עיצב את כרזת יום העצמאות "שלום" לשנת ה-30 לעצמאות ישראל, כרזה אשר נחשבת למופת של עיצוב גרפי. כמו כן עיצב את לוגו "שלום עכשיו", שנחשב לסטיקר הפוליטי הראשון בישראל ולדוגמה לשימוש בטיפוגרפיה (עיצוב באותיות) ליצירת סמל.

הוראה

משנת 1976 נמנה טרטקובר עם סגל המרצים של האקדמיה לאמנות בצלאל.

אספנות ואוצרות

החל משנת 1978, בה אצר את התערוכה "הרצל בפרופיל: דיוקן בנימין-זאב הרצל באמנות השימושית" במוזיאון תל אביב, אצר דוד טרטקובר תערוכות סביב נושא התרבות החזותית. חלקן מבוססות על אוספו הפרטי, המונה אלפי כרזות פרסום ותעמולה שנוצרו בישראל מתחילת שנות העשרים, משחקי ילדים, אריזות של מוצרים וארכיונים של יוצרים בתחום הגרפיקה השימושית.

מחקר וכתיבה

בד בבד עם איסוף מוצרי תרבות משנות המדינה ערך טרטקובר מספר מחקרים שהתפרסמו בספרים. ביניהם 101 כרטיסי ברכה ל"שנה טובה", מחקר על העיצוב בשנות ה-50 וה-60 (שיצא בספר "איפה היינו ומה עשינו") ועוד.

פעילות ציבורית

בשנת 1992 נבחר ליושב ראש "אגודת המעצבים הגרפיים בישראל", בשנים 1995–1998 כיהן כנציג ציבור במליאת רשות השידור וב-1995 טרטקובר מונה לחבר בוועדה לאמנות פלסטית במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. כמו כן יזם הצבת קירות זיכרון בשכונת נוה צדק בתל אביב, בבניין האופרה הישן בעיר ובנמל התעופה בן-גוריון.

פעילות פוליטית

טרטקובר היה אמן פוליטי פעיל.^[7] הוא ביטא את מסרי מחנה השמאל הן באמצעות כרזות וסטיקרים לפרסום נרחב והן באמצעות יצירות אישיות-אמנותית. בשנת 1982 הוא יצר כרזת "מי ימלל גבורות ישראל". טרטקובר עיצב כרזה לאחר לרצח רבין, בה הופיעו דמויותיהם של יצחק רבין ובנימין נתניהו עם הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח". לדבריו, דמותו של נתניהו עוצבה "בסגנון מוסוליני".^[8] יצירה נוספת היא שער עיתון "העיר" בתקופת מבצע חומת מגן שעיצב, בו צועדים חיילי צה"ל על הריסות בית ומסביבם סמלי חילות צה"ל שביניהם גם סמל גולגולת ועצמות. עבודה זו ספגה ביקורת מצד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, שהזהיר מפני התקרבות לקווים אותם אסור לחצות, וקבע כי עבודתו של טרטקובר "מקוממת ומעוררת שאט נפש".^[7]

ביום העצמאות 2002 השתתף בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", והדליק משואה לכבוד "כל הלוחמים על דמותה המוסרית של מדינת ישראל".

ב-2009 החל לפרסם בלוג באתר האינטרנט של מפלגת חד"ש^[9] וחבר במועצה הציבורית של ארגון בצלם.^[10]

בשנת 2021 זכה בפרס שולמית אלוני למפעל חיים.^[11]

חיים אישיים

טרטקובר היה נשוי לאמנית ג'ניפר בר לב ולשניים בת משותפת.

תערוכות יחיד

1981 גלריה נעמי גבעון, אמנות בת זמננו, תל אביב-יפו
1982 הגלריה הפתוחה, חלל המעצבים של טוקיו, טוקיו, יפן
1984 "תוצרת הארץ", מוזיאון ישראל, ירושלים
1985 "תוצרת הארץ", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
1988 "ההכרזה על הקמת המדינה", מוזיאון ישראל, ירושלים
1998 מרכז האדריכלות arc en rêve, בורדו, צרפת
2007 "דוד טרטקובר מציין 30 שנה לביקורו של אנואר סאדאת בישראל", גלריה בינט, תל אביב-יפו
2013 "ארזתי לבד", גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, תל אביב
2014 "רישומים 2013", צדיק - גלריה לאמנות האפשר, תל אביב-יפו
2015 "דוד טרטקובר", מוזיאון חיפה^[12]
2016 "דוד טרטקובר. התערוכה", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
2018 "יםהגדול", צדיק - גלריה לאמנות האפשר, יפו

בעולם

יפן ב-1984 וב-1998
צרפת ב-1989, ב-1993, ב-1995, ב-1998 וב-2000
גרמניה ב-1994
ארצות הברית (1997)

ספרים שפרסם

שנה טובה - מאה ואחד כרטיסי ברכה לשנה החדשה, כתר ספרים, 1977
תוצרת הארץ, דומינו 1984
ההכרזה על הקמת המדינה, מודן, 1988 - על מגילת העצמאות
איפה היינו ומה עשינו (עם אמנון דנקנר), ירושלים: הוצאת כתר, 1996 - "המאכלים, המשקאות, רהיטי הבית וכלי המטבח, המשחקים, הספרים, העיתונים, הכרזות, הבולים, הסיגריות, בתי הקולנוע ובתי הקפה, הממתקים, מודעות הפרסומת, תנועות הנוער, התרופות, המלבושים, הצנע והשפע, הרוח והחומר, בקיצור - כל הסיבות מדוע אנחנו כל כך מתגעגעים" (מכריכת הספר)
בצלאל 100 (יחד עם גדעון עפרת) לציון יובל 100 ל"בצלאל", מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, תשס"ו 2006
פלוגה גימל, מחלקה שלוש: רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים (עם עלי מוהר), כנרת זמורה-ביתן, תשס"ג 2003.^[13]
טרטקובר (עם כותבים שונים), תל אביב: עם עובד, 2011.^[14]

בנוסף ערך ספרים רבים נוספים בנושאי צילום וגרפיקה.

מחקרים וקטלוגים

דמות החלוץ באמנות ישראל (קטלוג תערוכה שהוצגה במשכן נשיאי ישראל ב-1982 ביזמת אופירה נבון)
הצגה ראשונה: כרזות קולנוע, תל אביב, שנות השלושים - אוסף ארנון מילצ’ן לכרזות קולנוע, הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים, 1995
טיול בארץ: משחקים מחנותו של מר ברלוי, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, תשנ"ט 1999. (על בנימין ברלוי)
התערוכה הבינלאומית לכרזות: [ביתן] הלנה רובינשטיין, תל אביב 1993

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד טרטקובר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של דוד טרטקובר
דוד טרטקובר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דוד טרטקובר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
דוד טרטקובר, באתר פרס ישראל
מידע ביוגרפי על דוד טרטקובר ואוסף מיצירותיו, במרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל
"שלום עכשיו", באתר הארץ, 26 באפריל 2006
יורם קניוק, טרטה פוסטר, מעריב, "סופשבוע", 5 באוקטובר 1984
דנה גילרמן תצלומים: טלי שני, קיר אמן: דוד טרטקובר, באתר הארץ, 25 ביולי 2008
תגובתו היצירתית של טרטקובר לרצח רבין מתוך הפרויקט "יוצרים בעומס יתר - רצח רבין, אמנות ופוליטיקה" מאת דנה אריאלי-הורוביץ
אריאנה מלמד, חי, בועט ועייף, באתר ynet, 20 בדצמבר 2009
פלוגה גימל, מחלקה שלוש / דוד טרטקובר ועלי מוהר, באתר ynet, 3 באוקטובר 2003
יובל סער, אני מכריז בזאת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2011
גלעד מלצר, כרזת המדינה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2011
דפנה ארד, הצהרת נאמנות - איך הבין דוד טרטקובר שגם מגילת העצמאות התחילה באות אחת, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
נעמה נחושתאי, "מה שהכי חסר לי בארץ זה גבולות". דוד טרטקובר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2011
קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם דוד טרטקובר, באתר iCast‏, 12 במאי 2014
דליה קרפל, לטרטקובר נמאס להיות מעצב הבית של השמאל, באתר הארץ, 9 ביוני 2016
אהרון ברנע מראיין את דוד טרטקובר בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 11.10.15
להב הלוי, דיוקן עצמי עם יונה ואקדח, תלם 2
דוד טרטקובר, ברחובות ובשדרות, האמן משוטט בתל אביב ורושם אותה בפנקסו | הרצל, רוטשילד, נווה צדק | נווה צדק והמכון הצרפתי | נווה צדק בפאתי פינת חמד | נווה צדק 3 | נווה צדק 4 | נווה צדק 5 | תצפית על יפו אנשים |תצפית על רידינג |פינת רחוב |חניון רוטשילד |שדרות רוטשילד פינת שד"ל | שדרות רוטשילד 2 | רחבת סוזן דלל |קולנוע עדן |יהושע התלמי פינת רוטשילד |בניינים בעיר | מבט על רחוב לילינבלום | באתר הארץ, אוגוסט 2020 - ינואר 2021
ינאי יחיאל ושי פוגלמן, דוד טרטקובר, באתר הארץ, 6 ביוני 2024
נעמה ריבה, הכרזות של דוד טרטקובר מספרות על הנפילה מהתרוממות רוח לייאוש, באתר הארץ, 30 ביולי 2025

הערות שוליים

^ נעמה נחושתאי, "מה שהכי חסר לי בארץ זה גבולות". דוד טרטקובר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2011
^ עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמ' 9.
^ אמיר בוחבוט, מחיר ההתרשלות בצה"ל: הרוגים בתאונות, nrg, ‏ 30/11/2007.
^ עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמוד 9.
^ נעמה ריבה, המעצב והאמן דוד טרטקובר מת בגיל 81, באתר הארץ, 29 ביולי 2025
^ יואב בירנברג, דוד טרטקובר, מגדולי האמנים בישראל, הלך לעולמו בגיל 81, באתר ynet, 29 ביולי 2025
^ ¹ ² נרי ליבנה, על מצבו של האמן הפוליטי, באתר הארץ, 9 בפברואר 2004
^ דרור אידר, שומרי הסף, אתר המכללה למדינאות
^ בלוג של המעצב דוד טרטקובר באתר חד"ש, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 17 בינואר 2009
^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
^ אתר פרס שולמית אלוני
^ תערוכת יחיד - דוד טרטקובר, באתר מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת
^ גל פרל פינקל, רישומיה ורשימותיה של מחלקה 3 מפלוגה ג', הבלוג על הכוונת, ‏ 31 בדצמבר 2012
^ אמיתי סנדי, כרזת המדינה, באתר "העוקץ", 29 בנובמבר 2011
יובל סער, אני מכריז בזאת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2011

[1] נעמה נחושתאי, "מה שהכי חסר לי בארץ זה גבולות". דוד טרטקובר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2011

[2] עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמ' 9.

[3] אמיר בוחבוט, מחיר ההתרשלות בצה"ל: הרוגים בתאונות, nrg, ‏ 30/11/2007.

[4] עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמוד 9.

[5] נעמה ריבה, המעצב והאמן דוד טרטקובר מת בגיל 81, באתר הארץ, 29 ביולי 2025

[6] יואב בירנברג, דוד טרטקובר, מגדולי האמנים בישראל, הלך לעולמו בגיל 81, באתר ynet, 29 ביולי 2025

[הארץ-7] ¹ ² נרי ליבנה, על מצבו של האמן הפוליטי, באתר הארץ, 9 בפברואר 2004

[8] דרור אידר, שומרי הסף, אתר המכללה למדינאות

[9] בלוג של המעצב דוד טרטקובר באתר חד"ש, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 17 בינואר 2009

[10] המועצה הציבורית, באתר בצלם

[11] אתר פרס שולמית אלוני

[12] תערוכת יחיד - דוד טרטקובר, באתר מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת

[13] גל פרל פינקל, רישומיה ורשימותיה של מחלקה 3 מפלוגה ג', הבלוג על הכוונת, ‏ 31 בדצמבר 2012

[14] אמיתי סנדי, כרזת המדינה, באתר "העוקץ", 29 בנובמבר 2011
יובל סער, אני מכריז בזאת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול	זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור	יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול	זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות	דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב	יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות	בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום	דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית	יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)

מאגרי מידע	MusicBrainz
בקרת זהויות	ICIA: 279411 NLI: 987007268846805171 PLWABN: 9810535258605606 BnF: cb14573580m (data) GND: 128658479 ISNI: 0000 0000 8350 8803 LCCN: n88263874 MusicBrainz: 637f158b-0dbd-43af-8ec9-44f0473a3ac5 NTA: 277175488 RKD: 314726 SNAC: w6ff3x4f SUDOC: 17831370X ULAN: 500477000 VIAF: 2714817 WorldCat (עם VIAF): 2714817