וילמוש בק (צייר)

וילמוש בק
Beck Vilmos
לידה	17 במאי 1822; באיה, הונגריה
פטירה	24 בספטמבר 1862 (בגיל 40); פשט, ממלכת הונגריה

וילמוש בק (בהונגרית: Beck Vilmos; באיה, 1822, על פי מקורות אחרים, 17 במאי 1824 – פשט, 24 בספטמבר 1862)^[1] היה צייר, סופר, עיתונאי, יהודי-הונגרי. הוא היה אחיו הצעיר של המשורר קרל איזידור בק (קארוי בק).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילמוש בק נולד במשפחה יהודית כבנו של הסוחר מוריץ בק ואחיו הצעיר של המשורר קארוי בק (שאמנם ידע הונגרית היטב, אך כתב בגרמנית). לאחר שעבר לפשט עם הוריו מהעיר באיה (בדרום המישור הגדול), למד בבית הספר למסחר ביבנקו (Bibanco); עם זאת, כשנטה יותר לציור, אביו שלח אותו לווינה בשנת 1837.

כצייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקדיש מספר שנים ללימודי ציור. תחילה אצל הצייר ההונגרי-יהודי טיוודאר אלקוניה^[2] (מקודם שמו היה הרמן כהן) (Alconiére) לאחר מכן אצל הצייר האוסטרי פרנץ איבל (Eybl)(אנ') באקדמיה. הוא היה צייר דיוקנאות של עולם "שופטי השולחן" (Táblabíró) שהלך ודעך מתחילת המאה ה-19 (שופט שולחן היה שמו בהונגריה של שופט שהיה בסמכותו לשפוט את בני האצולה. במאה ה -19 אבדו בהדרגה הזכויות המיוחדות של שופט השולחן; בשנת 1870 בוטל המשרד והתואר). כבר בתקופת לימודיו שלח תמונות לתערוכות אמנים בפשט (1842, 1844, 1846) גם דיוקנאות וגם אחרות כמו "הנח בבית המרזח" (Pihenő a korcsmában), "אודליסק" (Odalszk).

כעיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכן שב לפשט, ופרסם בשנת 1846 עמוד שער שכותרתו Der Zeitgeist, שהיה כתב העת ההומוריסטי הראשון מסוגו בהונגריה ואף בכל האימפריה האוסטרית. הוא היה גם המאייר והקריקטוריסט של כתב העת. בשנת 1849 עבר לווינה, ובשיתוף פעולה עם שאנדור אנגלנדר, ערך את ה"קאריווארי", "מוזיקת החתולים הווינאית" (Charivari) (גר'). זה היה כתב עת אוסטרי שהופיע לראשונה ב־9 ביוני 1848 ובפעם האחרונה ב־26 באוקטובר 1848. בשל כך האוסטרים שפטו והרשיעו אותו. לאחר חודשיים מאסר שוחרר ב-17 בפברואר שנת 1850. הוא אמנם שוחרר בווינה, אך גורש לפשט. הוא חי בפשט אחרי זה עד מותו, למעט מעט זמן ששהה בגרמניה ובמשך הזמן הזה נאבק במחלה ממארת מתמשכת. הוא היה כתב ועמית המערכת של Eulenspiegel (אוילנשפיגל) שהיה כבר אז עיתון סאטירי הומוריסטי ושמו נבע המסיפור על הלץ טיל אוילנשפיגל (כתב עת בשם דומה הופיע גם במאה ה-20) וכן ערך את העיתון הגרמני Laczikonyha; בנוסף, עבד במרבית העיתונים וכתבי העת הגרמניים והאוסטרים ההיתוליים, כתב סיפורים קצרים ופיקח על עסקיו של אביו שהיה חולה במשך שנים. אשתו הייתה יוליאנה רייסנר.

בספרות עבד תחת השם וילי בק.