באיה
| |||
 | |||
| בית העירייה | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | דרום המישור הגדול | ||
| מחוז | באץ'-קישקון | ||
| נפה | נפת באיה | ||
| ראש העיר |
רוברט זיגו (Róbert Zsigó) | ||
| שטח | 177.61 קמ"ר | ||
| גובה | 95 מטר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 34,788 (נכון ל־1 בינואר 2018) | ||
| קואורדינטות | 46°10′N 18°57′E / 46.167°N 18.950°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.bajavaros.hu | |||
באיה (בהונגרית: Baja) היא עיר במחוז באץ'-קישקון בדרום הונגריה, 150 ק"מ מדרום לבודפשט ו-108 ק"מ מדרום-מערב לעיר המחוז קצ'קמט. היא העיר השנייה בגודלה במחוז, אחרי קצ'קמט, ובה שירותי ממשל, חינוך ובריאות ליישובי האזור. העיר קרובה לנהר הדנובה וליערות, ובה אתרי תרבות היסטוריים. מקור השם הוא מטורקית או מקרואטית ופירושו "שור".
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור באיה היה מיושב ברציפות מסוף תקופת הברזל, אך יש עדויות להתיישבות אנושית קודמת. היישוב הנוכחי מוזכר במסמכים מ-1308. לאחר כיבוש האזור על ידי האימפריה העות'מאנית עלתה חשיבותו של היישוב והוא קיבל זכויות עיר ב-1696. אל העיר היגרו סרבים ונזירים פרנציסקנים מבוסניה. מכאן בא שמה הלטיני של העיר, Francillo.
במאה ה-18, כשהייתה הונגריה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה, התיישבו בעיר גרמנים, קרואטים, סרבים ויהודים. מיקומה על הדנובה סייע להפיכתה לציר תעבורה ומסחר מרכזי. יין ודגנים הועברו ממנה לגרמניה ואוסטריה.
במאה ה-19 הונחה בבאיה מסילת ברזל והעיר הפכה לצומת רכבות אך עם הנחת מסילה שהגיעה לרייקה ומתן אפשרות לייצא תבואה מהונגריה בדרך הים, פחתה חשיבותה המסחרית של באיה. עם זאת, העיר המשיכה להוות מרכז שירותים ומסחר.
ב-1918, לאחר מלחמת העולם הראשונה, סופחה באיה ליוגוסלביה. בעקבות הסכם טריאנון סופחה באיה להונגריה.
לאחר מלחמת העולם השנייה נודעה העיר בתעשיית הטקסטיל שלה ובגשר העובר מעל הדנובה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבין תושבי העיר 93% הם הונגרים והיתר הם גרמנים (2.7%), קרואטים (1.3%) ומיעוטים קטנים (0.5% ומטה) של סרבים, סלובקים וצוענים.
אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר מספר גלריות אמנות ומוזיאונים, רובם עם תצוגות קבע. בהם מוזיאון אישטוון טור (אנ') ומוזיאון לתרבות הבונייווצי (אנ'). בעיר קיימת ספריה על שם אנדרה אדי, ספריה ששוכנת במבנה ששימש לפני כן בית כנסת. בספריה אוסף עשיר של כ-4,500 ספרים מהמאה ה-18. בחצר המבנה ניצבת אנדרטה ליהודי העיר שנספו בשואה. בעיר מתקיימת תחרות שנתית של מרקי דגים.
בעיר 15 כנסיות ובהן כנסיות קתוליות, פרוטסטנטיות, אוונגליסטיות, אוניטריאניות, אורתודוקסיות ולותרניות.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1941 היו בבאיה 1,378 יהודים, רובם נאולוגים. עם כיבוש פולין בספטמבר 1939 הגיעו לבאיה פליטים יהודים רבים מפולין
בשנת 1942 גויסו יהודים מבאיה לשירות העבודה בצבא הונגריה. רובם נספו בעת שירותם באוקראינה.
במרץ 1944 כבשו הגרמנים את באיה והקימו בה מחנה מעצר ליהודים. לפי מפקד קהילות הונגריה חיו באותו זמן בעיר 1,200 יהודים[1]. היהודים עברו אליו בכפייה במאי 1944. באותו חודש גורשו ליישוב ליד וינה כ-640 מיהודי באיה ומשם גורשו חלקם לאושוויץ. יתר תושבי הגטו הועברו ביוני 1944 לגטו בצ'למש[2] ומשם גורשו לאושוויץ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באיה (Baja), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דף קהילת באיה במפקד הקהילות
- ^ בצ'למש (Bácsalmás), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
