ויקיפדיה:הטילדה הרביעית/22/תרגמת
| |||
|
מקצוע התרגום, מטבעו, חושף את העוסקים בו לשפע אפשרויות טעייה – מהן בגלל חוסר ידע מספיק בשפת התרגום ומהן, שעלולות להימצא גם אצל מתרגמים ותיקים ובקיאים בשתי השפות, בגלל בחירה שגויה בין אפשרויות אחדות או, לעתים, בגלל עייפות, פיזור נפש או בלק-אאוט רגעי. חלק מן הטעויות בולטות לעין – קורא השולט גם בשפת המקור יוכל לעמוד על פי רוב על הטעות ויתאר לעצמו מה כתב הסופר לפני שבא המתרגם ותיקן אותו, אחרים יקבלו את הכתוב כלשונו או ישתאו לו בלי לדעת מה לפניהם. רוב הטעויות מבדחות, אך כשהן חוזרות על עצמן לכל אורך הספר, מחליפה תרעומת את השעשוע, משום שנוצר רושם של זלזול, הן בסופר והן בקורא, וזה כבר מרגיז. בין הגורמים הקבועים לשיבושים דבקות-יתר בביטויים, מטבעות לשון ומשחקי מילים. מטבע לשון חביב ומשעשע בשפה אחת הופך לגיבוב מילים חסר משמעות ומביך בשפה אחרת. בספר "החתול שתפס גנב" מאת ליליאן ג'קסון בראון מסופר על עיירה קטנה, שכל תושביה מכירים איש את רעהו. אחד מוותיקי המקום, טיפוס תמהוני ונלעג משהו, מציג מועמדות לראשות המועצה המקומית והתושבים, המיטיבים להכירו, מתייחסים אליו בכינוי "כיס מרה". מה פתאום "כיס מרה"? אהה! באנגלית, כיס מרה הוא gall blader ו-gall, בשפת הדיבור, היא "חוצפה", והרי לכם הקשר. לולא רצה המתרגם להיאחז בביטוי האנגלי, יכול היה להמירו ב"בלון נפוח", למשל, או "עלה לו השתן לראש" (אם רוצים דווקא רמז לשלפוחית בבטן התחתונה). בספר "גנבת הדבש" של אליזבת גרייבר קונה מרים לבתה, אווה, אופניים משומשים ומספרת לה, שראתה "שיש מכירות פיל לבן וקנתה אותם בתמורה לשיר". לאווה, שאך זה עברה עם אמה מניו יורק לאיזור כפרי, שני המושגים האלה חדשים ותמוהים. הקורא הישראלי מכיר מן הסתם את המונח "מכירות פיל לבן" – חפצים מיד שנייה, מיותרים לבעליהם אך דרושים לאחרים. מה שאיננו מובן כל עיקר הוא חלקו השני של המשפט, "בתמורה לשיר", שכן מרים איננה משוררת ואף לא זמרת, אלא מזכירה משפטית. התשובה ברורה למי שמכיר את הביטוי באנגלית "for a song" – בחצי חינם, בזיל הזול, בפרוטות. כל אחד מאלה היה מתאים כאן. מקור הביטוי, יש להניח, הוא בתקופת הזמרים הנודדים, שהיו נהנים מארוחה בתמורה לשיר, כשכיסם היה ריק. דרך אגב, ביטוי זה מופיע במילון אלקלעי ומן הסתם בכל מילון אחר ראוי לשמו. בספר "המצליחניות" של פרדה ברייט חוששת הגיבורה, שמא החמיצה את סיכוייה להינשא וידיד טוב מרגיע אותה בקלישאה הידועה, ש"גברים הם כמו מכוניות ברחוב. את מחכה חמש דקות ועוד אחד מגיע". אלא שהביטוי האנגלי הוא streetcar, שהיא חשמלית (כמו ב"חשמלית ושמה תשוקה"). המקבילה העברית לחשמלית תהיה, אם כן, אוטובוס. קל ופשוט. בספר "דלת פתוחה" של אליזבת ברג נזכרת קשישה חביבה שאוהבת "סוג מסוים ויקר להחריד של שמנת קרה, שבאה בצנצנות זכוכית חלבית עם מכסה ורוד". כל קוראת תבין מיד, שמדובר ב"קולד קרם" קוסמטי ולא בשמנת, ואני מניחה שגם המתרגמת יודעת את זה, אבל כמו שאמרתי, בלק אאוט רגעי... בספר "קו פרשת המים" של ניקולס אוונס טועה המתרגם בין שני פירושים לגיטימיים לאותו ביטוי – גבר נשאר ללון בבית אשתו לשעבר ובבוקר משתאה האישה לראות את "שק הכביסה" שלו בחדר הרחצה שלה. ברור שהאיש לא הביא עמו את הכביסה המלוכלכת שלו, אלא תיק כלי רחצה, כזה המכיל מטלית לרחיצת פנים, ספוג, מברשת שיניים וכו'. שניהם נקראים באנגלית wash-bag, אבל ההקשר מבהיר למה הכוונה במקרה זה. בספר "לקצור את העבר" של מדג' סווינדלס, המתרחש בדרום אפריקה, מוזכרת "אישה אינדיאנית בשם גברת דסיי", ובהמשך מתוארת גם "הקהילה האינדיאנית" שאליה היא שייכת, על מסגדיה ואנשיה, ביניהם מר פאטל. אינני יודעת אם יש בכלל אינדיאנים בדרום אפריקה, ודאי לא כקהילה. ברור שהכוונה להודים מוסלמים, וגם אם המילה Indian מתארת את שתי האוכלוסיות, הרי כבר בפסקאות הראשונות של הפרק צריך להיות ברור למי הכוונה. בספר אחר של אותה מחברת, "נחשים וסולמות" מתאכזבת אישה בריטית בביקורה בסינגפור מאופיה הקולוניאלי של העיר. היא מודה, ש"עדיין לא ראתה קרב צרצרים על המדשאה הכפרית, אבל הייתה בטוחה, שבקרוב תראה גם את זה". נכון שקריקט הוא צרצר, אבל המתיישבים הבריטים לא שיסו צרצרים אלה באלה אלא שיחקו קריקט על המדשאות.
|
כל אלה הן דוגמאות לבחירה חסרת מחשבה בפירוש הראשון שעולה על הדעת, ללא שיקול דעת ובחינה של הנתונים, ובמקרה האחרון, בלי לטרוח אפילו לבדוק את הכתיב. בספר "החיים אחרי ארוחת צהריים" של שרה הריסון אומרת אחת הגיבורות, שהיא זקוקה בדחיפות לסטוץ קטן, לסקס, "כדי לזעוק בקול". מטרה משונה בהקשר זה, הייתי אומרת. אלא שיודעי ח"ן, או אנגלית, ודאי מנחשים, שהכוונה ל"for crying out loud", שאין לו תרגום לעברית. פשוט "לכל הרוחות", או "לעזאזל". כך גם בספר "נערה ירוקת עיניים" של עדנה או'בריאן. נערה אירית כפרית, גמלונית, ביישנית ונבוכה, מכירה גבר מבוגר ממנה בשנים רבות, משכיל, מנוסה ומתוחכם, ומתאהבת בו ממבט ראשון. באחת השיחות ביניהם אומר לה האיש "זמן רב עבר מאז שביליתי ערב עם נערה כה נאה" והיא עונה לו "המשך". הסבירות, שנערת כפר כזאת תגיב כך שואפת לאפס. אכן, היא אמרה מן הסתם "go on!" אבל הכוונה, במקרה זה, היא למשהו כמו "די!" או "תפסיק!" בצחקוק מבויש והנפת יד מבטלת. בסוגריים, לענייננו זה, סביר שהגבר אמר ,"such a nice girl" והתכוון ל"נערה נחמדה כל כך", תיאור סתמי ופושר, שאיננו מרמז לחיצוניות אלא לאופי, אבל זו טעות נפוצה זה שנים. נכון שלא תמיד מדובר בטעויות הרות משמעות, ולעתים די בתשומת לב, מעט מחשבה והפעלת היגיון פשוט ושכל ישר, אבל הנקודה שאני רוצה להדגיש כאן היא, שרק קריאה רבה ומתמידה בכל רמות השפה ופיתוח חוש מיוחד לדקויות השפה יעמדו למתרגם הטוב בבואו להכריע, איזה פירוש הוא המתאים ביותר בכל מקרה. זאת ועוד – אם אתה, המתרגם, חש בעצמותיך ובאותו חוש שישי מיוחד, שפיתחת בקריאה אינסופית, שהפירושים במילון הרגיל שלך אינם מתאימים למקרה שלפניך, אל תרפה ואל תוותר, חטט וחפש בכל מילון אפשרי עד שתמצא את הפירוש, שאתה יודע שהוא הנכון. דוגמה לטעות, המשלבת חוסר ידע עם התעלמות מן הכתיב מצאתי בספר "סיפורי עשרת העולמות" של ארתור סי קלארק. המתרגם מספר שם על קופה מהונדסת גנטית, שאהבה בגדים צבעוניים וצעקניים ולו ניתן לה לנהוג כחפצה, הייתה נראית "כפליטה מן הדשא של מרדי". המבין יבין, אבל גם מי שלא שמע על "מרדי גרא", חג ההתהוללות הקתולי החל ביום שלישי האחרון של חודש פברואר, כחמישה שבועות לפני תענית הפסחא, היה צריך לשים לב, שכתוב Mardi gras, ולא Mardi’s grass. במקומות שונים נתקלתי בבעיית תרגום, שאין לה פתרון טוב, מחמת השוני הבולט בין אנגלית (ומן הסתם שפות אחרות) לעברית. איך אמור בן לפנות אל אביו ואמו? בספר של דיק פרנסיס אומר אב לבנו החורג, שלעולם לא יפנה אל אמו בתואר "אמא", שיש בו משום יחס מתנשא ושתלטני, אלא ב"אמא'לה", למשל. בספר אחר של אותו סופר, אב מתוודע למעשה אל בנו רק כשהבן מגיע לגיל שמונה-עשרה, ואז הוא פוקד עליו להימנע מלפנות אליו בתואר "אבא" אלא ב"אבא'לה", שמטריד את הבן, משום שהוא נשמע לו מתאים לקשר אמיתי ורצוף בין אב לבנו, מאז הילדות, בניגוד לזה שנוצר עכשיו ביניהם. באנגלית מדובר כמובן ב-Mom, Mum או Mammy, ו-Dad או Daddy לעומת Mother ו-Father, אבל מה המקבילות שלהם בעברית? הרי אצלנו הורים הם אמא ואבא מגיל אפס עד זִקנה ושיבה, וגם גמלאי בן שבעים יקרא אבא ואמא להוריו בני התשעים וחמש. "אבי", כפנייה, קיים רק לכומר ו"אמי" רק לאם המנזר – סיטואציות שאינן שכיחות ביותר בקרב דוברי עברית. מצד שני, גם ילדים אומרים אמא'לה רק בשעת פחד או בהלה, אם בכלל, ואבא'לה רק כשרוצים ללונה פארק... מה הפתרון? אין פתרון טוב. לפעמים עדיף לעקוף את הבעיה ולהשמיט דיון שאיננו חיוני לתוכן הספר, אבל לא תמיד זה אפשרי ואז צריך לשבור את הראש ולחפש דרך שתתקבל על הדעת גם מבחינת העברית וגם מבחינת התוכן. בעיה דומה מתעוררת עקב הרגלם של האנגלים להתייחס לתינוק בכינוי הסתמי it, לא רק לפני היוולדו אלא גם אחר כך, כמו בהתייחסות לכלב/ה או חתול/ה (של מישהו אחר, כמובן). דוגמה לכך בתרגום מצאתי בספר "שירת ארץ רחוקה" של ארתור סי קלארק. אישה פותחת את הדלת לפני גבר עם תינוק בזרועותיה והוא שואל אותה "מי התינוק הזה". היא מתקנת אותו "לא התינוק הזה אלא הוא, האחיין של בראנט". זו בחירת תרגום גרועה, משום שבעברית אין לה כל משמעות (במה "הוא" טוב מ"התינוק הזה"?) בעוד שבאנגלית ההבחנה היא בין it הסתמי לבין "he", האחיין של בראנט. התרגום הפשוט והטבעי לשאלה הוא "מי זה?" והתשובה "האחיין של בראנט" וחסל. המתרגם הוא אדם בודד ונטל ההחלטה עליו. ברור, מכל מקום, שתרגום מילולי של אחד לאחד, שאיננו מתחשב באילוצי השפה העברית, הוא הפתרון הגרוע ביותר. המבחן הטוב ביותר, אולי היחיד, הוא להציב את המילים במסגרת שיחה יום-יומית שגרתית בעברית ולראות, איך הן נקלטות שם, לא כתרגום אלא כדיבור חי ונושם. מאמר זה מבוסס על ההרצאה שנתנה שלומית קדם במפגש ויקיפדיה שנערך באוניברסיטת תל אביב בחנוכה תשס"ט.
|
||