ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מעמדות

בזמן שבית המקדש היה קיים התחלקו כל או רוב ישראל למעמדות, כלומר קבוצת יהודים שייצגו את כלל העם בבית המקדש ושימשו כנציגיהם במעמד הקרבת קרבן התמיד.

המקור במשנה[עריכת קוד מקור]

המקור הראשון במשנה למעמדות מוזכר בעקבות המאמר הקובע כי "בשלשה פרקים בשנה כוהנים נושאים את כפיהם", כשאחד מהפרקים הם המעמדות שבהם הייתה נשיאת כפיים, בעקבות כך מבהירה המשנה מה הן המעמדות:

אלו הן מעמדות, לפי שנאמר^[1], "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי", וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו, התקינו נביאים הראשונים, עשרים וארבע משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים ושל ישראלים. הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית

— משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ב'.

.

כנגד משמרות כהונה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – כ"ד משמרות כהונה

חלוקת הכהנים ל-24 קבוצות עבודה, על פי בתי אבות, נזכרת לראשונה בתנ"ך בספר דברי הימים^[2]. שם נזכרות גם חלוקות של הלויים ל-24 קבוצות^[3].

המשנה מסבירה כי היו עשרים וארבע המשמרות של הכהנים שהיו בירושלים (מקובל מפי רב כי משה רבנו תיקן לעם ישראל שמונה משמרות, שמואל הנביא הרחיבן לשש עשרה, ודוד המלך העמידן על עשרים וארבעה^[4]). תפקידם של הכהנים, היה להיות "שלוחי דרחמנא" (=שלוחי ה') ולהקריב את הקרבנות.

על פי הפסוק תוקן על ידי חכמי ישראל, כי המשמרות (של הכהנים) עצמם יהיו כלולים בעשרים וארבעה מעמדות, שבהם כלולים היו משלוש הקבוצות - כהנים, לויים, ו"ישראלים" - יהודים שאינם כלולים באחת משתי קבוצות אלו. במעמדות באו השליחים לייצג את העם, הכהנים ייצגו זאת בעבודה, הלויים בדוכנם, וה"ישראלים" ייצגו את ה"ישראלים" שבעם, שבשליחותם מוקרב קרבן התמיד, (על פי ההלכה שמקריב הקרבן צריך לשהות שם בשעת ההקרבה).

חלק ה"ישראלים" שבמעמד התפצל לשניים: חלקם, שהתגוררו בירושלים, עמדו בפועל ליד קרבן התמיד כדי לקיים את ההלכה שמקריב הקרבן צריך לעמוד על גביו בשעת ההקרבה, וחלק אחר מכל היהודים שהתגוררו מחוצה לה, התכנסו בבית הכנסת - במקומם ולא בירושלים, שם קבעו את היום ליום תפילה ותענית, ואף קראו בתורה בפרשת בראשית כפי הסדר המפורט במשנה^[5].

סדר מעמדות[עריכת קוד מקור]

בימי הביניים החלו להופיע "סדרי מעמדות" שונים, ובהם לקט פסוקים וציטוטים מתורה שבכתב ותורה שבעל פה, כשנוספים עליהם בסופם בקשות ותחינות. "סדר המעמדות" נוסד בהקבלה אל "אנשי מעמד" שהיו בזמן בית המקדש. סדרים אלה נועדו לאמירה בידי יחידים, לאחר תום תפילת שחרית הקבועה.

"סדר המעמדות" הראשון נדפס בונציה בשנת ה'ש"ה, כשהמדפיסים מציינים על השער את מטרתו: "להלל ולהודות, בכל יום ויום, לאדיר ואיום". עשר שנים לאחר מכן הודפס בפרארה "סדר מעמדות" בעל מתכונת דומה. במהלך השנים שלאחר מכן, נפוצה התופעה והודפסו "מעמדות" לרוב בתוספת פירושים וביאורים ממחברים שונים.^[6] קטעים שונים שבמקורם היו חלק מסדר המעמדות ונאמרו רק בידי יחידים הפכו ברבות השנים לחלק מתפילת שחרית הציבורית הקבועה. כאלה הם, למשל, שיר של יום ופיטום הקטורת.