וישניצה (פולין קטן)

**וישניצה**
**Nowy Wiśnicz**
	סמל וישניצה סמל וישניצה
	טירת וישניצה
	טירת וישניצה
מדינה	פולין
פרובינציה	פולין קטן
מחוז	בוכניה
שטח	5.05 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	2,788 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	49°54′54″N 20°27′04″E / 49.915°N 20.451°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.nw.com.pl/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי וישניצה

וישניצה (בפולנית: Nowy Wiśnicz, נובי וישניץ'; ביידיש: ווישניצא) היא עיירה השוכנת כ-8 ק"מ דרומית לבוכניה^[1], בפרובניציית פולין קטן שבדרום פולין.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

וישניצה נזכרת לראשונה במאה ה-12, אז הייתה בבעלות משפחות אצולה. בשנת 1616 הוענקו ליישוב זכויות עיר. בשנת 1863 פרצה בעיירה דליקה גדולה.

יהודי וישניצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים ישבו בווישניצה מסוף המאה ה-16. באמצע המאה ה-17 פרעו ביהודי היישוב הקוזקים, ולאחריהם הפולנים.

ב-28 בנובמבר 1918 נערך פוגרום ביהודי העיירה. יהודי העיירה, לרבות נשים וילדים, רוכזו בכיכר המרכזית בה, והובלו לבית הכנסת המקומי. שם הולקו כ-130 יהודים לשעשוע הקהל הפולני. באפריל 1923 נערכו ביהודי העיירה פרעות נוספות בידי איכרי הסביבה, ובמרץ 1926 הופצה נגד יהודי העיירה עלילת דם, לפיה הם משתמשים בדם נוצרים לצורכי פולחן. בשנים אלה היגרו מהעיירה רבים מיהודיה.

בין מלחמות העולם התגברה בעיירה הפעילות הציונית, לצד פעילות של אגודת ישראל, שרוב תומכיה היו חסידי גור. בשנים אלה נמנו בעיירה 1,273 יהודים, כמחצית מתושביה.

במהלך השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסת הגרמנים לעיירה בספטמבר 1939, הטילו אלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן הגבלות תנועה, גיוס לעבודות כפייה, חובת ענידת סימן מזהה, חובת תשלום סכומי כופר והחרמת רכוש. עם הגעת פליטים יהודים מאזור קרקוב לעיירה, הגיע מספר יהודיה לכ-3,000 איש. מעת לעת שילחו הגרמנים גברים יהודים מהעיירה למחנות עבודה, והוציאו להורג יהודים שנמצאו מחוץ לעיירה ללא היתר.

ב--2 באוגוסט 1942 גורשו כל יהודי העיירה לבוכניה, וממנה שולחו למחנות ההשמדה. בשעת האקציה הצליחו להימלט מהעיירה כמה עשרות יהודים ליערות הסביבה, והגרמנים ערכו אחריהם מצוד מתמשך בסיוע איכרים מקומיים.

רבני העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של המאה ה-19 כיהן כרב העיירה רבי אריה לייבוש ליפשיץ. בין תרפ"ב (1922) לשנת תרצ"ו (1936) כיהן כרב העיירה הרב זאב וולף אייכנשטיין. גם רבי נפתלי רובין (צאצא לאדמו"רי רופשיץ), חתנו של הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה, כיהן בעיירה כרב באותה תקופה עד שנפטר בשנת תרצ"ח (1938). לאחר מכן, כיהן בנו, הרב חיים ברוך רובין, עד שהועבר לגטו בוכניה עם חיסול הקהילה, ונרצח בג' באלול תש"ג על ידי איש גסטפו לאחר שהזדהה כאדמו"ר מבעלז^[2].