ולדימיר ארנולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר ארנולד
Владимир Арнольд
לידה 12 ביוני 1937
אודסה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 ביוני 2010 (בגיל 72)
הרובע השנים-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה
מקום מגורים רוסיה
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אנדריי קולמוגורוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Alexander Varchenko, Aleksey Aleksandrovich Davydov, Elena Evgenievna Landis, Maksim Eduardovich Kazaryan, Andrei Mikhailovich Leontovich, Ilya Aleksandrovich Bogaevsky, V. I. Bachtin, Vladimir Vladimirovich Fock, Ernesto Rosales González, Gianmarco Capitanio, Oleg Gennadievich Galkin, Aleksandr Kh. Rakhimov, Francesca Aicardi, Fabien Napolitano, Adriana Ortiz-Rodríguez, Oleg Mikhailovich Myasnichenko, Emmanuel Ferrand, Yurii Vitalievich Chekanov, Mikhail Borisovich Mishustin, Vyacheslav Dmitrievich Sedykh, Sergey Lando, Eduard Grigorievich Belaga, Mikhail Borisovich Sevryuk, Boris Shapiro, ולדימיר פוק, Viktor Vasilyev, Sabir Medzhidovich Gusein-Zade, Alexander Givental, Emil Horozov, Vladimir Mikhailovich Zakalyukin, Victor Goryunov, אינה שצ׳רבק, Jacques-Olivier Moussafir, Petr Evgen'evich Pushkar', Oleg Nikolaevich Karpenkov, Rivkut Bogdanov, Alexander Shoshitaishvili, Sergei Vladimirovich Chmutov, Michael Z. Shapiro, Mauricio Demian Garay, Vadim I. Matov, Ricardo Uribe-Vargas, Emmanuel Ferrand עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חתן פרס וולף לשנת 2001
www.mi.ras.ru/~arnold
תרומות עיקריות
גילוי משפט קולמוגורוב-ארנולד-מוזר המטפל בתורת היציבות של מערכות המילטוניות. תרם רבות במספר תחומים לרבות: תורת המערכות הדינמיות, תורת הקטסטרופות, טופולוגיה, גאומטריה אלגברית, מכניקה קלאסית ותיאורית הסינגולריות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדימיר ארנולד (רוסית: Владимир Игоревич Арнольд; ‏12 ביוני 19373 ביוני 2010), היה מתמטיקאי יהודי-רוסי. ידוע בעיקר בזכות משפט קולמוגורוב-ארנולד-מוזר המטפל בתורת היציבות של מערכות המילטוניות. תרם רבות גם בתורת המערכות הדינמיות, תורת הקטסטרופות, טופולוגיה, גאומטריה אלגברית, מכניקה קלאסית ותיאורית הסינגולריות. בשנת 1957 הציג את הפתרון לבעיה השלוש-עשרה של הילברט.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-12 ביוני 1937 באודסה, אז בברית המועצות. אימו הייתה יהודייה.[1]

כבר בגיל 20, כתלמידו של אנדריי קולמוגורוב באוניברסיטת מוסקבה הצליח להוכיח שכל פונקציה רציפה בעלת מספר משתנים, ניתן להציג כהרכבה של מספר סופי של פונקציות בשני משתנים ובכך לפתור את הבעיה ה-13 של הילברט.

את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה הוא השלים בשנת 1959, ובין 1965 ו-1986 שימש שם כפרופסור. עבר לעבוד במכון סטקלוב למתמטיקה והתקבל כחבר באקדמיה הרוסית למדעים בשנת 1990.

זוקפים לזכותו של ארנולד את הפיכת הטופולוגיה הסימפלקטית לענף נפרד. השערת ארנולד על מספר נקודות השבת של סימפלקטומורפיזמים המילטוניים דחפה לפיתוח הומולוגיית פלור.

ארנולד ידוע בסגנון כתיבה בהיר. הוא הצליח לשלב הסברים אינטואיטיביים בנושאים מתמטיים, ובכך יצר סגנון הוראה מיוחד. בהרבה מהספרים שהוא כתב, הוא הצליח להסביר נושאים מתמטיים בעזרת גישה גאומטרית, לדוגמה למשוואות דיפרנציאליות רגילות. יש הטוענים כי השיטה של ארנולד מסבירה את העקרונות של התאוריה, אבל לא מספקת הוכחה של ממש.

ארנולד היה מבקר חריף של המגמה להפשטה במתמטיקה, זו המיוצגת בעיקר על ידי אסכולת בורבאקי. עבד עד יום מותו ב-(2010), כמרצה במכון סטקלוב במוסקבה, ובאוניברסיטת דופין פריז.

נכון ל-2006, היה לארנולד מדד הציטוטים הגבוה ביותר בין המדענים הרוסיים וה-h-index שלו עומד על 40. בין תלמידיו הבולטים ניתן לציין את אלכסנדר גיבנטל וויקטור ואסילייב.

ארנולד נפטר ב-3 ביוני 2010 בפריז, ממחלת דלקת הצפק (peritonitis), ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-73.

פרסים והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס לנין בשנת 1965 יחד עם אנדריי קולמוגורוב

האסטרואיד 10031 Vladarnolda, נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר ארנולד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]