ולטר פון ליטוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולטר פון ליטוויץ (במרכז) עם גוסטב נוסקה (מימין), 1920

ולטר פון ליטוויץגרמנית: Walther von Lüttwitz; ‏ 2 בפברואר 1859 - 20 בספטמבר 1942) היה גנרל גרמני, מפקד הרייכסווהר בברלין עם תום מלחמת העולם הראשונה. ב-1920 היה אחד ממנהיגי המרד הכושל "הפוטש של קאפ" (שנקרא לעתים "הפוטש של קאפ-ליטוויץ"), שמטרתו הייתה השתלטות כוחות הימין הקיצוני על ברלין, ביטול רפובליקת ויימאר והחזרת וילהלם השני, קיסר גרמניה לכסאו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבודלנד ( Bodland) שבשלזיה העילית. התחנך בצבא הפרוסי ובמהלך מלחמת העולם הראשונה התקדם לדרגת ראש מטה קבוצת הארמיות "הנסיך וילהלם" (Heeresgruppe "Kronprinz Wilhelm") ומ-1916 ועד תום המלחמה מפקד הגיס השלישי (III.Armeekorps) בדרגת גנרל[1]. על שירותו זכה בעיטור פור לה מריט.

מיד עם תום המלחמה ויצירת ממשלת הסוציאל-דמוקרטים בראשות פרידריך אברט וגוסטב נוסקה מונה פון-ליטוויץ למפקד כוחות הריכסווהר והפרייקור במרחב ברלין. במסגרת זו פיקד על דיכוי מרד הספרטקיסטים הקומוניסטי.

במסגרת חתימת חוזה ורסאי ב-28 ביוני 1919, לו התנגד פון ליטוויץ נמרצות כיוון שראה בו השפלה, נאלצה גרמניה לצמצם את מסגרותיה הלוחמות. במרץ 1920 התקבלה פקודת נשיא הרפובליקה, פרידריך אברט ושר ההגנה שלה גוסטב נוסקה לפירוק בריגדת ארהארדט. אנשי היחידה פנו לפון ליטוויץ, בו ראו את בן-בריתם. הוא פנה לשר ההגנה ולנשיא הרפובליקה על מנת שיעצרו את הפירוק אך נענה בשלילה. לנוכח הפירוק של המיליציות ניתן האות לניסיון ההפיכה. בריגדת ארהארדט העמידה בראש ניסיון ההפיכה את ד"ר וולפגנג קאפ, מנהיג לאומני בולט ממזרח פרוסיה אשר תכנן להשתלט על השלטון בחודשים שקדמו לפוטש, והחלה לצעוד לעבר ברלין. בבוקר ה-13 במרץ השתלטו כוחות אלה בשילוב עם כוחות רייכסווהר בפיקודו של ליטוויץ על הבירה ללא התנגדות ממשית.

שר ההגנה נוסקה פנה למפקדי הצבא כדי שידכאו את המרד, אך אלה סירבו לעשות כן, באמרם ש"רייכסווהר לא יורה על רייכסווהר". בלית ברירה נמלטה הממשלה לדרזדן ולאחר מכן לשטוטגרט. ב-10 בבוקר הכריז קאפ שממשלתם של הקאנצלר גוסטב באואר והנשיא אברט חדלה להתקיים, שהוא מכהן כקאנצלר בפועל ושפון ליטוויץ הוא שר ההגנה החדש בממשלו. כשם שהשתמשו שנה קודם לכן בכוחות הימין כנגד השמאל, כן פנו עתה אברט, באואר ונוסקה לכוחות השמאל לעזרה כנגד הימין. השלושה פרסמו מיד קריאה לעם לפתוח בשביתה כללית על מנת להציל את הרפובליקה ולמנוע את חזרתו של וילהלם השני לקיסרות. ההיענות לקריאתם הייתה מלאה והשביתה שפרצה שיתקה את המשק כולו, פרט למזרח פרוסיה. כמעט כל חלקי המדינה התייצבו מאחורי אברט. גם ברלין שותקה על ידי השובתים ומהר מאוד התברר שמשטרו של קאפ לא יוכל להתקיים נוכח התגובה הפופולרית הזו. ב-17 במרץ התפטר קאפ מתפקידו בתואנה שהשיג את מטרותיו כאשר הכריזה הממשלה הגולה על עריכת בחירות כלליות. אולם ברור היה לכל כי השביתה היא שהביאה להתפטרותו ולכישלון הפוטש. למחרת שבה הממשלה לברלין, פון ליטוויץ נמלט להונגריה וקאפ נמלט לשבדיה.

בשנת 1925 שב פון ליטוויץ לגרמניה, בה הובטחה חנינה כללית. ב-1942 מת בורוצלב.

בנו, שמילו פרייר (Smilo Freiherr von Lüttwitz) היה גנרל מצטיין בחיל הפאנצר של הורמאכט במלחמת העולם השנייה ושירת בבונדסוור עד 1960.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]