ורמונט (BB-20)
 | |
| USS ורמונט | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| סדרה | קונטיקט |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Fore River Shipyard  |
| תחילת הבנייה | 21 במאי 1904 |
| הושקה | 31 באוגוסט 1905 |
| תקופת הפעילות | 4 במרץ 1907 – 30 ביוני 1920 (13 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-10 בנובמבר 1923 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 16,000 טון, מקסימלי: 17,949 טון |
| אורך | 139.09 מטר |
| רוחב | 23.42 מטר |
| שוקע | 7.47 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 827 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 12,260 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 16,500 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 6–11 אינץ' (152–279 מ"מ) ברבטות: 6–10 אינץ' (152–254 מ"מ) צריחים: 8–12 אינץ' (203–305 מ"מ) החימוש המשני: 7 אינץ' (178 מ"מ) מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) 12 תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) 20 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) 12 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 4 תותחי 1 פאונד 37 מ"מ (1.46 אינץ') 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
אוניית המערכה ורמונט (BB-20), הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של צי ארצות הברית. היא הייתה האונייה השלישית בסדרת קונטיקט שכללה שש אוניות מערכה, והספינה השנייה שנקראה לכבוד המדינה ה-14. האונייה הייתה חמושה בחימוש התקפי שהורכב מארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) הנתמכים על ידי סוללה משנית מעורבת של תותחי 7 אינץ' (178 מילימטרים) ותותחי 8 אינץ' (203 מילימטרים) והייתה מסוגלת למהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש). היא הונחה במאי 1904 במספנת Fore River והושקה באוגוסט 1905. האונייה נכנסה לשירות הצי האטלנטי במרץ 1907.
זמן קצר לאחר שנכנסה לשירות, הצטרפה ורמונט לצי הלבן הגדול להקפת כדור הארץ בשנים 1908–1909. היא השתתפה בחגיגת הדסון-פולטון הבינלאומית בניו יורק ב-1909 וערכה הפלגות לאירופה ב-1910 וב-1913. לאחר מכן, האונייה הייתה מעורבת בהתערבויות במספר מדינות במרכז אמריקה, כולל הכיבוש האמריקאי של וראקרוס במהלך המהפכה המקסיקנית, שם שניים מאנשי הצוות שלה זכו בעיטור מדליית הכבוד. במהלך השתתפותה של ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה מאפריל 1917 עד נובמבר 1918, ורמונט שימשה כספינת אימונים לאנשי חדר המכונות. מנובמבר 1918 עד יוני 1919, היא ערכה סדרה של מסעות להחזרת חיילים אמריקאים מאירופה לפני שהוצאה מהשירות ביוני 1920. היא נמכרה לגרוטאות בנובמבר 1923 על פי תנאי הסכם הצי של וושינגטון.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת קונטיקט עקבה אחר סדרת וירג'יניה, אך תיקנה כמה מהליקויים המשמעותיים ביותר בתכנון המוקדם יותר, בעיקר הסידור המרוכז של התותחים הראשיים וחלק מהתותחים המשניים. סוללה שלישונית כבדה יותר של תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) החליפו את התותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) שהיו בשימוש בכל העיצובים הקודמים בארצות הברית. למרות השיפורים, האוניות התיישנו על ידי אוניית המערכה הבריטית המהפכנית אה"מ דרדנוט, שהושלמה לפני רוב אוניות הסדרה קונטיקט.
ורמונט הייתה באורך כולל של 456.3 רגל (139.1 מטרים), רוחב של 76.9 רגל (23.4 מטרים) ושוקע של 24.5 רגל (7.5 מטרים). הדחק האונייה היה 16,000 טונות ארוכות (16,260 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,666 טונות ארוכות (17,949 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני צירים בדירוג של 16,500 כוחות סוס (12,300 קילוואט), עם קיטור המסופק על ידי שנים עשר דוודים של Babcock & Wilcox המופעלים על ידי פחם המתועלים לשלוש ארובות. מערכת ההנעה העניקה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני סריג ב-1909. היה לה צוות של 827 קצינים ומלחים, אם כי זה גדל ל-881 ומאוחר יותר ל-896.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר Mark 5 בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, אחד מקדימה ואחד מאחורה. הסוללה המשנית כללה שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) /45 קליבר ושנים עשר תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) /45 קליבר. תותחי ה-8 אינץ' הותקנו בארבעה צריחים תאומים באמצע האונייה, ותותחי ה-7 אינץ' הוצבו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה עשרים תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר מותקנים בקזמטים לאורך דופן גוף האונייה ושנים עשר תותחי 3 פאונד. היא גם נשאה ארבעה תותחי 1 פאונד (37 מילימטרים (1.5 אינץ')). כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה של התקופה, היא נשאה ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.
חגורת השריון הראשית של ורמונט הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי מכונות ההנעה ובעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) בשאר האזורים. לצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), ולברבטות התומכות היה שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים). לצריחים המשניים היה שריון חזיתי בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים).
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייה והצי הלבן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
השדרית של ורמונט הונחה ב-21 במאי 1904 במספנת Fore River בקווינסי, מסצ'וסטס. היא הושקה ב-31 באוגוסט 1905, עם ההטבלה שבוצעה על ידי ג'ני בל, בתו של צ'ארלס ג'יי בל, מושל ורמונט. ב-4 במרץ 1907, ורמונט הוכנסה לשירות בצי האמריקני במספנת הצי בבוסטון, עם קפטן ויליאם פ. פוטר כמפקדה הראשון. לאחר מכן יצאה האונייה לשייט ניסויים מבוסטון להמפטון רודס, וירג'יניה. לאחר מכן הצטרפה לפלגה הראשונה של הצי האטלנטי לתרגילי אימון. ורמונט עזבה את המפטון רודס ב-30 באוגוסט, לכיוון פרובינסטאון. היא נשארה שם עד 5 בספטמבר לפני שחזרה למספנת הצי בבוסטון יומיים לאחר מכן לתיקונים שנמשכו עד נובמבר.
ב-30 בנובמבר, האונייה עזבה את בוסטון כדי להתחיל בהכנות להצטרף להקפת כדור הארץ של הצי הלבן הגדול. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית.
שתי התחנות הראשונות שלה היו ברוד איילנד; היא הטעינה פחם בברדפורד לפני שעברה לניופורט, שם העמיסה אספקה. לאחר מכן היא יצאה לטומפקינסוויל, ניו יורק, כדי לקבל את מלאי התחמושת שלה. האונייה הגיעה להמפטון רודס ב-8 בדצמבר, שם הצטרפה לשאר הצי הלבן הגדול, שעליו פיקד אדמירל משנה רובלי ד' אוונס. ורמונט וחמש עשרה אוניות מערכה נוספות החלו את מסעם ב-16 בדצמבר. הצי שייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד.
לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט. במהלך השיוט, קפטן פוטר הועלה לדרגת אדמירל משנה והתקדם למפקד פלגת אוניות המערכה הראשונה; את מקומו כמפקד של ורמונט תפס קפטן פרנק פריידי פלטשר.
שירות בזמן שלום, 1909–1913[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורמונט חזרה למספנת הצי בבוסטון לתיקונים לאחר סיום הטקסים בהמפטון רודס; העבודה נמשכה מ-9 במרץ עד 23 ביוני. לאחר מכן הצטרפה שוב לצי ליד פרובינסטאון; הפלגה הראשונה הפליגה לבוסטון לחגיגת 4 ביולי שם. החל מ-7 ביולי, הצי האטלנטי ערך תמרונים נרחבים עד ל-4 באוגוסט. לאחר מכן ורמונט נטלה חלק באימוני ירי ליד כף וירג'יניה. תרגילי אימון נוספים שנערכו עד סוף השנה, שהופסקו רק על ידי ביקורים בניו יורק ובסטמפורד, קונטיקט, לרגל חגיגת ההדסון-פולטון ויום קולומבוס, בהתאמה. בסוף דצמבר היא חזרה לניו יורק. לאחר מכן יצאה ורמונט דרומה למפרץ גואנטנמו, קובה, אליו הגיעה ב-12 בינואר 1910. חודשיים של תרגילים שם לאחר מכן לפני אימוני ירי ליד כף וירג'יניה. האונייה חזרה לבוסטון ב-29 באפריל לצורך תיקונים שנמשכו עד אמצע יולי. לאחר שחזרה לשירות, היא לקחה על עצמה יחידת מיליציה ימית בבוסטון לשייט לפרובינסטאון בין ה־22 ל-31 ביולי.
לאחר מכן הפליגה ורמונט לניופורט לפני שהמשיכה להמפטון רודס ב-22 באוגוסט, שם החלו יותר אימון מטרות בין 25 ל-27 בספטמבר. היא ועוד כמה אוניות מהצי האטלנטי ביקרו בניו יורק לפני שבוצעו כמה תיקונים קלים במספנת הצי של פילדלפיה. בשלב זה, האונייה הועברה לפלגה השלישית. ב-1 בנובמבר, ורמונט וכמה אוניות נוספות של הצי האטלנטי חצו את האוקיינוס האטלנטי לביקור במספר נמלים במערב אירופה, כולל גרייבסנד מ-16 בנובמבר עד 7 בדצמבר וברסט. האוניות עזבו את ברסט ב-30 בדצמבר כדי לחצות מחדש את האוקיינוס האטלנטי, לכיוון מימי קובה. מ-13 בינואר 1911 עד 13 במרץ, ורמונט ושאר האוניות ערכו תמרונים מול קובה. תרגילים נוספים נערכו לאחר מכן בכף וירג'יניה ובמפרץ צ'ספיק . ב-8 באפריל היא ערכה עצירה קצרה בהמפטון רודס, שם נשאה חומרי מטרה, אם כי היא עזבה מאוחר יותר באותו יום לתקופה נוספת במספנת הצי של פילדלפיה לצורך תיקונים.
באמצע 1911, שייטה ורמונט דרומה למפרץ מקסיקו, ועצרה תחילה בפנסקולה, פלורידה. לאחר מכן היא המשיכה לגלווסטון, טקסס, ועצרה שם מ-7 עד 12 ביוני, לפני שחזרה לפנסקולה למחרת. האונייה חזרה לאוקיינוס האטלנטי והפליגה צפונה לבאר הארבור, מיין; היא נכחה שם בחגיגות 4 ביולי, שלאחריהן הגיעה השגרה האופיינית של אימונים עם הצי האטלנטי ליד פרובינסטאון ובקייפ קוד ביי. היא נשארה מחוץ לניו אינגלנד עד אמצע אוגוסט. במהלך תקופה זו, היא ביקרה בסיילם, מסצ'וסטס, ועברה תיקונים במספנת הצי בבוסטון. מאוחר יותר השנה, היא עברה דרומה לטנג'יר סאונד ולכף וירג'יניה לצורך ניסויי ירי ואימון מטרות. בין 12 בספטמבר ל-9 באוקטובר, ורמונט הייתה במספנת הצי של נורפוק לצורך תיקונים, ולאחר מכן היא הפליגה להמפטון רודס לפני שהמשיכה עם הצי לעיר ניו יורק לסקירה ימית שנמשכה בין 24 באוקטובר ל-2 בנובמבר. לאחר סיום הסקירה, היא הצטרפה לשייטת הראשונה לתמרונים ולאחר מכן חזרה להמפטון רודס.
ורמונט עצרה בטומפקינסוויל ב-7–8 בדצמבר לפני שהמשיכה למספנת הצי של ניו יורק מאוחר יותר ב-8 לתחזוקה תקופתית. ב-2 בינואר 1912, היא יצאה דרומה לאיים הקריביים לתמרונים השנתיים מול קובה. היא נשארה במימי קובה עד 9 במרץ, אז שבה למספנת הצי של נורפוק. היא עברה שם שיפוץ גדול שנמשך עד אוקטובר. ב-8 באוקטובר, היא יצאה לעיר ניו יורק, והגיעה יומיים לאחר מכן. סקירה ימית נערכה שם בין 10 ל-15 באוקטובר, ולאחריה תמרונים ואימוני ירי ליד כף וירג'יניה עד דצמבר. ב-2 בנובמבר היא הצטרפה למאמץ החיפוש אחר ספינת הקיטור התקועה Noruega, וב-13–15 בדצמבר היא סייעה לצוללת B-2 . ורמונט חזרה למספנת הצי של נורפוק ב-25 בדצמבר, ולאחר מכן יצאה לתקופת אימוני החורף הרגילה במימי קובה. במהלך הדרך היא עצרה בקולון, פנמה, בכניסה לתעלת פנמה, שהייתה לקראת סיום. היא הגיעה למפרץ גואנטנמו ב-19 בינואר 1913 ונשארה באזור כמעט חודש.
התערבויות במרכז אמריקה ומלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 בפברואר יצאה האונייה למקסיקו, מכיוון שהמדינה הייתה בעיצומה של המהפכה המקסיקנית; על ורמונט הוטלה המשימה להגן על האינטרסים האמריקאיים בוראקרוס. היא הגיעה לנמל ב-17 בפברואר ונשארה שם עד 29 באפריל, אז שבה לארצות הברית. היא הצטרפה שוב לצי בהמפטון רודס לפני שהחלה בשיוט אימון לצוערים באקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס ב-6 ביוני. לאחר סיום השייט, היא פעלה בבלוק איילנד סאונד ועצרה בניופורט. החל מיולי החל השיפוץ הרגיל של האונייה בנורפוק, כשהעבודה נמשכה עד אוקטובר. לאחר מכן היא השתתפה באימוני ירי ליד הכף של וירג'יניה. ורמונט ערכה מסע שני לאירופה ב-25 באוקטובר, הפעם למי הים התיכון הצרפתי. היא עצרה במרסיי בין 8 בנובמבר ל-1 בדצמבר ולאחר מכן חצתה מחדש את האוקיינוס האטלנטי. בזמן ההפלגה חזרה, סופה קשה פגעה באחד המדחפים שלה, מה שחייב גרירה חזרה לנורפוק, לשם הגיעה ב-20 בדצמבר. שם בוצעו תיקונים, ולאחר מכן פרק זמן קצר של ניסויים ימיים לבדיקת מערכת ההנעה.
לאחר שאונייתם חזרה לשירות, הצוות של ורמונט החל בהכנות לביצוע אימון מטרות האביב הרגיל מול כף וירג'יניה, אך התרגילים בוטלו כשהמצב במקסיקו החמיר. ורמונט יצאה מהמפטון רודס ב-15 באפריל, לכיוון וראקרוס. שם, היא הצטרפה לאחותה ניו המפשייר, לפרה-דרדנוט, ולדרדנוטים קרוליינה הדרומית וארקנסו. ורמונט תרמה שנים עשר קצינים ו-308 מלחים לכוח נחיתה שכבש את העיר כדי למנוע משלוח נשק - על סיפון ספינת הקיטור Ypiranga - מלהגיע לדיקטטור ויקטוריאנו ורטה. אדם אחד מוורמונט נהרג ושניים זכו בעיטור מדליית הכבוד: לוטננט ג'וליוס סי. טאונסנד, מפקד המחלקה של ורמונט, והמנתח קארי דוואל לנגהורן, המנתח הגדודי של רגימנט הימאים השני. האונייה נשארה בווראקרוס עד אוקטובר, מלבד ביקור בטמפיקו בין 21 בספטמבר ל-10 באוקטובר.
לאחר שחזרה לחוף המזרחי של ארצות הברית בסוף 1914, ורמונט חידשה את השגרה הרגילה של הפלגות אימונים ותרגילים. האונייה הוצבה באופן זמני במילואים בין 1 באוקטובר ל-21 בנובמבר 1916, אם כי לאחר שחזרה לשירות היא תמכה בכוח משלחת ימי שנשלח להאיטי. משימה זו נמשכה מ-29 בנובמבר עד 5 בפברואר 1917, ולאחר מכן השתתפה באימוני קרב במימי קובה. ורמונט הגיע חזרה לנורפוק ב-29 במרץ לפני שהמשיכה לפילדלפיה לתחזוקה ב-4 באפריל. בזמן שהייתה במבדוק היבש, ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה על ידי הכרזת מלחמה על גרמניה. השיפוץ של ורמונט הושלם ב-26 באוגוסט, והיא הוקצתה כספינת הדרכה לאנשי חדר מכונות, שבסיסה בהמפטון רודס. ב-28 במאי 1918 הועלו שרידי שגריר צ'ילה בארצות הברית על סיפון הספינה. שגריר ארצות הברית בצ'ילה, ג'וזף הוקר שיי, עלה על האונייה ב-3 ביוני, וורמונט עזבה את נורפוק באותו יום. היא עברה את תעלת פנמה ב-10 ביוני, עצרה לזמן קצר בטונגוי, צ'ילה, ב-24, והגיעה לולפראיסו שלושה ימים לאחר מכן. אדמירל ויליאם ב. קפרטון והשגריר שיי ליוו את שרידי שגרירי צ'ילה על החוף.
ב-2 ביולי עזבה ורמונט את ולפראיסו, ועצרה בקייאו, פרו, בדרך חזרה לתעלת פנמה. לאחר שחזרה לארצות הברית, היא חידשה את תפקידיה בספינות האימונים, שנמשכו כמעט עד סוף המלחמה. ב-5 בנובמבר, פחות משבוע לפני שביתת הנשק עם גרמניה שסיימה את הלחימה באירופה, נשלחה ורמונט למספנת הצי של פילדלפיה להסבה לאוניית תובלת חיילים. היא החלה את משימת התחבורה הראשונה שלה ב-9 בינואר 1919; היא ערכה עוד שלוש מסעות להחזרת חיילים אמריקאים מצרפת, כשהאחרון הסתיים ב-20 ביוני 1919. במהלך מסעות אלו, היא נשאה כ-5,000 איש חזרה לארצות הברית. ב-18 ביולי היא יצאה מנורפוק בפעם האחרונה, לכיוון החוף המערבי של ארצות הברית. היא ביקרה בסן דייגו, סן פדרו, מונטריי, סן פרנסיסקו ולונג ביץ' בקליפורניה, ואסטוריה, אורגון. היעד הסופי שלה היה מספנת הצי מארה בואייחו, קליפורניה, לשם הגיעה ב-18 בספטמבר. היא הושבתה שם ב-30 ביוני 1920 וסווגה מחדש כ-BB-20 ב-17 ביולי. היא נשארה שם עד 10 בנובמבר 1923, אז נמחקה מרשימות הצי. ב-30 בנובמבר היא נמכרה לגרוטאות ופורקה תחת תנאי הסכם הצי של וושינגטון.
