ז'ואן מנואל סראט

ז'ואן מנואל סראט
**Joan Manuel Serrat**
	ז'ואן מנואל סראט (2007)
לידה	27 בדצמבר 1943 (בן 80); ברצלונה, ספרד
שם לידה	ז'ואן מנואל סראט טרסה
שם במה	El Noi del Poble-Sec
מוקד פעילות	ספרד
תקופת הפעילות	1965 – דצמבר 2022 (כ־57 שנים)
סוגה	נואבה קנסיון, פופ
שפה מועדפת	ספרדית, קטלאנית
חברת תקליטים	סוני מיוזיק אנטרטיינמנט, Edigsa, אריולה רקורדס, Novola
פרסים והוקרה	פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2024); הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2021); Catalan Disc of the Year Award (1996); מדליית הכבוד של הפרלמנט של קטלוניה (2007); Hijo Adoptivo de Zaragoza (אוקטובר 2016); פרס התרבות הלאומי של קטלוניה (2023); Premio Nacional de las Músicas Actuales (2009); Premio Internacional Mario Benedetti (2022); Atlantida Prize (2014); High Honour of the Generalitat Valenciana (2017); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1994); איש השנה של האקדמיה הלטינית (2014); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (2006); Catalan of the year Award (2004); דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו; מדליית הכבוד של ברצלונה; Premios Odeón; מסדר גבריאלה מיסטרל; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פומפאו פברה; דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית של רוסאריו; אביר בלגיון הכבוד ;
	jmserrat.com
	פרופיל ב-IMDb

ז'ואן מנואל סראט (בקטלאנית: Joan Manuel Serrat;‏ נולד ב-27 בדצמבר 1943 בברצלונה) הוא זמר וכותב שירים קטלאני. סראט הוא אחד המוזיקאים הבולטים במוזיקה המודרנית והפופולרית של קטלוניה וספרד^[1].

ביוגרפיה

סראט החל את דרכו המוזיקלית בגיל 17, עת קיבל את הגיטרה הראשונה שלו, לה הקדיש את אחד משיריו המוקדמים, "גיטרה אחת".

בשנות השישים המוקדמות, סראט היה חלק מלהקת פופ, הוא ניגן יחד עם שותפיו ללימודים מבית ספרו בברצלונה, כאשר השירים העיקריים שהם ניגנו היו שירי הביטלס ושירים איטלקים מתורגמים לספרדית.

ב-1965, בעת ששר בתוכנית רדיו בשם "רדיוסקופ", המנחה סלבדור אסקמיז'ה עזר לו לחתום על חוזה הקלטה עם חברת "אדיגסה", שם הוא הקליט והצטרף ללהקה. הופעתו הבימתית הראשונה של סראט נערכה ב-1967 בפלאו דה לה מוזיקה קטלנה. הופעה זו עזרה לו לבסס את עצמו כאחד האמנים החשובים בקטלוניה. שנה לאחר מכן ביקשה ספרד כי סראט יהיה נציגה לאירוויזיון 1968 בשירו "לה, לה, לה". אולם סראט ביקש לשיר בקטלאנית ודבר זה הפך לקונפליקט הראשון של סראט בנושא הפוליטיקה של השימוש בשפה בספרד הפרנקיסטית. הרשויות התעקשו על שירה בספרדית, אך סראט עמד בסירובו ולכן שלחה ספרד במקומו את הזמרת הספרדייה מסיאל.

שיריו של סראט הוחרמו ותקליטיו נשרפו ברחוב. הוא טס לדרום אמריקה והשתתף בפסטיבל, שם לקח את המקום הראשון עם השיר "פנלופה". ב-1969 סראט הוציא אלבום בו נכללו שירים מאת אנטוניו מצ'אדו, משורר ספרדי מוכר מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אלבום זה הביא לו פרסום מידי בספרד ואמריקה הלטינית. אך ההחלטה שלו לשיר בספרדית ספגה ביקורת מצד קטלאניים. את בחירתו לשיר בשתי השפות, מה שגרר ביקורת משני צידי המתרס הפוליטי, הסביר: "אני שר טוב יותר בשפה שהם אוסרים עליי לשיר בה." עם זאת המשיך להיות פעיל פוליטי בולט נגד משטר הדיכוי של פרנקו^[2].

לאחר מות פרנקו ב-20 בנובמבר 1975, יכל סראט לחזור לארץ הולדתו.

ב-1983 יצא בישראל תקליטו של דויד ברוזה האשה שאיתי, ובו שלושה שירים מאת סראט, שיהונתן גפן תרגם לעברית, ביניהם שיר הנושא^[3]. בעקבות הצלחת התקליט, בספטמבר 1984, הגיעה מנואל סראט, לסיבוב הופעות בישראל^[4].

לאורך השנים, סראט קיים הופעות רבות והמשיך להוציא אלבומים. ב-2006 הוא הוציא לאור אלבום בשם "מו" האלבום הראשון שהוא השלים בקטלאנית בגיל 17.

כתב סראט דואט אותו שר עם הזמרת הישראלית אחינועם ניני^[5].

נכון ל-2010, אלבומו האחרון הוא Hijo de la luz y de la sombra.

בשנת 2022 יצא למסע הופעות שאחריו הודיע על פרישה מהופעות חיות^[1].