ז'וליאן קלר

**ז'וליאן קלר**
לידה	4 באוקטובר 1947 (בן 76); הרובע התשעה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Paul-Alain Auguste Leclerc
שם במה	Julien Clerc
מוקד פעילות	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1968
מקום לימודים	בית הספר התיכון לקנאל
סוגה	שאנסון
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	פאטה-מרקוני, וירג'ין EMI רקורדס
בן או בת זוג	Hélène Grémillon ; פראנס גל (1970–1974)
צאצאים	Jeanne Herry
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות; פרס וינסנט סקוטו ;
	www.julienclerc.com
	פרופיל ב-IMDb

פול-אלן אוגוסט לקלר (נולד ב-4 באוקטובר 1947), הידוע יותר בשם הבמה ז'וליאן קלר (Julien Clerc), הוא זמר-יוצר צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלר נולד ברובע ה-19 בפריז. אביו, פול לקלר, היה בעל תפקיד בכיר באונסק"ו והרבה להשמיע לבנו מוזיקה קלאסית, בעוד אמו אוולין מרלו, ילידת גוואדלופ, הכירה לו את המוזיקה של זמרים כגון ז'ורז' ברסנס ואדית פיאף. הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים, ואביו, שזכה במאבק המשמורת עליו, נישא שוב - מנישואים אלה נולדו לקלר שני אחים למחצה ושלוש אחיות למחצה. קלר ראה את עצמו כבן גוואדלופ, וציין בראיונות שלסבו, אלכסנדר מרלו, היה צבע עור כמו של יאניק נואה, וכי יצירתו המוזיקלית הייתה בהשראת סבו.

קלר התגורר אצל אביו בבור-לה-רן. אמו החורגת, ז'יסלן טרי, שהייתה נגנית צ'מבלו, רשמה אותו בגיל 6 ללימודי נגינה בפסנתר, ולקחה אותו להאזין לקונצרטים בתיאטרון שאנז אליזה. בגיל 13 נהג קלר לנגן משמיעה את כל מה ששמע ברדיו.^[1]

בתקופת בית הספר התיכון והאוניברסיטה, פגש קלר את מוריס ואלט ואת אטיין רודה-גיל, אשר לימים כתבו רבים משיריו, והלחין את שיריו הראשונים^[1]. הוא שינה את שמו לז'וליאן קלר כאשר חתם לראשונה על חוזה עם חברת התקליטים "פאטה-מרקוני", והוציא את אלבומו הראשון במאי 1968.

האלבום זכה בפרס אקדמיית שרל קרו לשיר הצרפתי הטוב ביותר לשנת 1969. בשנה זו, עלה גם קלר לראשונה על במת תיאטרון אולימפיה כמופע פתיחה למופע של ז'ילבר בקו. למרות ותק של שנה אחת בלבד בעסקי הבידור, ההופעה הייתה הצלחה גדולה.^[2] מאוחר יותר הוא חזר לאולימפיה שוב ושוב לסדרת הופעות.

ממאי 1969 עד פברואר 1970 הוא כיכב בגרסה הפריזאית המצליחה מאוד של המחזמר "שיער", וכתוצאה מכך התפרסם אף יותר.

בגיל 24, היה קלר כבר כוכב מצליח, והקליט להיטים רבים, שרבים מהם נמכרו גם מחוץ לצרפת, ותורגמו והופצו בשפות אחרות^[2], ביניהם גם השיר "c'est ne rien", שתורגם מאוחר יותר גם לעברית בשם "זה חוזר" בביצועו של דני גרנות.^[3]

בשנת 1979, השתתף קלר בשני מיזמים שיתופיים חדשים. הוא שר את שיר הנושא של המחזמר לילדים, "אמילי ז'ולי" והשתתף ב-"החזית העממית 36", מחזמר באורך אלבום כפול על תקופה היסטורית סוערת. במהלך השנים, הרפרטואר של קלר נע בין יצירות משלו לשירים צרפתיים קלאסיים כמו "Comme Hier" של ז'ורז' ברסנס ו-"L'hymne à l'amour" של אדית פיאף. הוא הופיע ברחבי אפריקה, אמריקה ואירופה^[2].

בינואר 1999 עלה קלר לבמת תיאטרון שאנז אליזה למופע אקוסטי שהיה רחוק ממופעי הרוק/פופ שנתן בשנים הקודמות^[2]. בשנת 2000 הופיע, יחד עם אמנים רבים אחרים, במספר מופעים למען Restaurants du Coeur, ארגון צדקה של מזון לחורף.

בשנת 2003 הקליט קלר אלבום חדש של שירים אמריקאיים קלאסיים בצרפתית. בנוסף התמנה קלר לשגריר רצון טוב של נציבות האו"ם לפליטים^[4] בטקס בפריז בנובמבר 2003 לאחר שעבד במשך כמעט שנתיים עם הסוכנות בפרויקטים שונים למען פליטים. במרץ 2004 הוא לקח על עצמו את משימתו הראשונה בשטח - להיפגש עם פליטים ועובדי סיוע בצ'אד. שליחותו תועדה ושודרה בערוץ הטלוויזיה הצרפתי France 2 באפריל 2004.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקלר יש חמישה ילדים: שתיים מהן, הבנות אנז'ל (מאומצת) וז'אן (הבמאית והשחקנית ז'אן הרי), עם השחקנית הצרפתייה מיו-מיו; הבת וניל והבן ברנבה עם אשתו לשעבר וירז'יני קופרי;^[5] והבן לאונרד עם אלן גרמיון, שאיתה התחתן ב-2012.^[6] אחיו למחצה הוא שדרן הרדיו והטלוויזיה ז'ראר לקלר, הנשוי למגישת הרדיו והטלוויזיה ז'ולי לקלר.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1969: פרס אקדמיית שרל פרו לשיר הצרפתי הטוב ביותר
1974: חמישה מאלבומיו הגיעו למעמד של אלבום זהב
1991: פרס Victoires de la musique על שירו "Fais-moi une place".
1993: פרס ונסן-סקוטו על שירו Utile
1998: פרס רולף מרבו, המוענק מטעם איגוד הכותבים, המלחינים והעורכים המוזיקליים בצרפת, על הלחנת וביצוע השיר "Les Séparés" שכתבה המשוררת בת המאה ה-19 מרסלין דבורד-ולמור.