זהרה רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זהרה רובין
נערה עומדת
זוג
אם וילד
פרט מעבודת קיר המעטרת את חזית חדר האוכל בבית זרע

זהרה רובין (נולדה ב-1932) היא פסלת, ציירת ואמנית ישראלית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובין גדלה וחונכה מינקותה בקיבוץ בית-זרע שבעמק הירדן. היא השלימה את לימודיה התיכוניים ב-1950 במוסד החינוכי שומריה שבקיבוץ משמר העמק.

לאחר תקופה בה הקימה משפחה ועבדה בענפי המשק השונים בקיבוצה, יצאה ללימודי פיסול אצל הפסל יעקב אפשטיין במכון לאמנות פלסטית בבת-ים. לאחר מספר שנים השתלמה בפיסול בשיש אצל הפסלת דליה מאירי במכללת עמק יזרעאל. היא חברת קיבוץ בית זרע ובו היא חיה ויוצרת.

רובין חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל ובארגון האומנים של התנועה הקיבוצית. הציגה מספר רב של תערוכות יחיד בישראל ובארצות אחרות והשתתפה במספר גדול של תערוכות קבוצתיות. מאות מפסליה מצויים בידי אספנים ברחבי העולם. פסל "יונת השלום" שעיצבה הוענק לראש ממשלת איטליה צ'יריאקו דה מיטה (Ciriaco de Mita) ולשר החוץ האיטלקי ג'וליו אנדראוטי בעת ביקורם בישראל באפריל 1989.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום עוסקת רובין במגוון כלי ביטוי בתחום האמנות הפלסטית ומתמקדת בעיקר ביצירת פסלי ברונזה. בנוסף יוצרת רובין פסלי שיש ועץ, ציור תבליטי, ציור רך, שטיחי קיר, וקירות-תבליט.

פסלי הברונזה

של רובין עוסקים במגוון של נושאים אנושיים. בהם התבגרות, זוגיות, נשיות, פריון, הורות. בהשפעת החיים באזור כפרי, ילדות משוחררת בחיק הטבע והתבוננות בתהליכים וצורות בטבע הדומים ומקבילים לחיי אדם - נוצרו פסלים העוסקים בנביטה, צמיחה, פריחה, הבשלה, קמילה והמשכיות החיים. סדרות אחרות הן בעלות צביון ארוטי המשותף לצומח ולאדם. בשנים האחרונות נוטה הפסלת לעסוק בבעיות של קשרים ונתקים בינאישיים. בשאלות של שיתוף והפרדה, מוזרות ומקובלות, התרחקות והתקרבות, הבעה צורנית לרגשות מצטברים, העברת רגשות ותחושות בין בני זוג, הבעת כמיהה לקשר, אהבה לקן משפחתי.

הציור התבליטי

הוא מעין פיסול שטוח. זוהי טכניקה ייחודית שפיתחה רובין, של שילוב חומרים שונים. טכניקה שבעזרתה היא מביעה, בצורה פלסטית ורגישה, את תחושותיה מול סביבתה. הניגודים הנוצרים בין האמנית לסביבתה האנושית, יוצרים קונפליקטים ומתחים שמעצם היותם סוערים, קשים ובלתי פתורים - משפיעים רבות על עיצובה של היצירה.

ציור רך

הוא ציור שבו הנחת קווצות סיבים צבעוניים על תשתית של גיליון לבד מחליפה את משיכות המכחול על משטח הציור. בסיום הציור מקובעים הסיבים בתשתית הלבד. אלו הן תמונות גדולות ממדים. ברובן הן יצירות מופשטות או של יצורים דמיוניים והן מצטיינות בעושר צורני וציבעוני רב.

ציור על עץ

הוא התפרצות של הדמיון בזרימה חופשית של היד שאיננה מחכה לפיקוד המוח. זרימה שכולה חדווה.

פרסים בהם זכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1972, פרס שר החינוך והתרבות, פרס ראשון למורי אומנות
  • 1976, "קרן חבצלת", פרס שנתי לפסל/ת
  • 1977, המועצה האזורית עמק-הירדן, פרס שנתי לפסל/ת

תיעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תיק האומנית" בו תיעוד מקיף על חייה האומנותיים, נמצא ב"מרכז המידע לאמנות ישראל על שם גבריאל שרובר" של מוזיאון ישראל.

... תערוכתה של זהרה רובין היוותה אחד המוקדים הבולטים בין תערוכותינו, לאמנות ישראלית צעירה, במשך שנתים שלוש אחרונות. זו אחת התערוכות עם מספר שיא של מבקרים מקרוב ומרחוק ובהם מספר ניכר של מבקרים מחו"ל. .... כמה מהם [פסליה] עוררו התרשמות כללית עמוקה וחמה בשל החוש הפיסולי המובהק ובשל היופי הצורני בסגנון דמויות נשיות. סגנון היוצר איזון מוצלח ומעניין בין צורה טבעית לבין הפשטה. ...

ד"ר אורי בר, מוזיאון וילפריד ישראל, בעקבות תערוכת יחיד שערכה במקום ב-1976

מדבריו של מאיר נחושתן, מנהל המוזיאון ע"ש אורי ורמי נחושתן, ל"השבוע" אחרי תערוכת יחיד שקיימה במוזיאון ב-1982 "... זהרה היא פסלת מרשימה ... עבודותיה יפות ומעודנות מאד ועשירות בגוונים רבים של הפטינה שלהן. יש בהן עוצמה והן מבהירות שאמנית זאת יודעת להתמודד עם חומר הברונזה ולגבש עמדה אישית"

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד - מבחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1972 - בית הקיבוץ הארצי, תל אביב
  • 1976 - מוזיאון ווילפריד ישראל, הזורע
  • 1979 - Book Shop Gallery, לונדון
  • 1982 - מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקוב
  • 1983 - מוזיאון יד לבנים, טבריה
  • 1985 - גלריה מייזנר, המבורג, גרמניה
  • 1987 - גלריה תירוש, תל אביב
  • 1991 - היכל התרבות, נתניה
  • 1992 - "המגדל", תל אביב
  • 1994 - גלריה אנגל, תל אביב
  • 1996 - מוריה, אילת
  • 2003 - היכל התרבות העירוני, כפר סבא
  • 2004 - היכל התרבות העירוני, כפר סבא
  • 2009 - גלריה פיקאסו, קסטרא, חיפה
  • 2010 - גלריית המלון הסקוטי, טבריה
  • 2012 - אודיטוריום, חיפה
  • 2012 - גלריה קארו אמניות, חיפה
  • 2012 - הגלריה, משמר העמק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זהרה רובין בוויקישיתוף