בת ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בת-ים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בת ים
סמל העיר
בת ים.png
דגל העיר
טיילת בת ים
מראה כללי מהאוויר
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יוסי בכר
גובה ממוצע ‎23‏ מטר
תאריך ייסוד 1926
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 128,904 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎14
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎0.0%‏ בשנה עד סוף 2016
  - צפיפות אוכלוסייה 15,797 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎3
תחום שיפוט 8,160 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎152
32°01′11″N 34°45′00″E / 32.0197355937603°N 34.750033742708°E / 32.0197355937603; 34.750033742708
מדד חברתי-כלכלי - אשכול 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3654
    - דירוג מדד ג'יני
‎216
לאום ודת
יהודים: 81.2%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 18.8%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2016
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.9%
גילאי 5 - 9 5.8%
גילאי 10 - 14 5.2%
גילאי 15 - 19 5.0%
גילאי 20 - 29 11.6%
גילאי 30 - 44 20.9%
גילאי 45 - 59 16.9%
גילאי 60 - 64 6.4%
גילאי 65 ומעלה 21.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2016
חינוך
סה"כ בתי ספר 44
–  יסודיים 28
–  על-יסודיים 30
תלמידים 16,780
 –  יסודי 9,475
 –  על-יסודי 7,305
מספר כיתות 713
ממוצע תלמידים לכיתה 23.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016)
פרופיל בת ים נכון לשנת 2015 באתר הלמ"ס
www.bat-yam.muni.il

קואורדינטות: 32°01′11″N 34°45′00″E / 32.0197355937603°N 34.750033742708°E / 32.0197355937603; 34.750033742708

חוף בת ים
עמדת "מדר" בבת ים
בת ים - מראה מכיוון יפו

בַּת יָם היא עיר במחוז תל אביב. הוקמה בשנת 1926 והוכרזה כעיר בשנת 1958. שטח השיפוט שלה הוא 8,280 דונם, ומתגוררים בה כ-130,000 תושבים[2]. מבין ערי ישראל בת ים ממוקמת במקום ה-14 בגודל אוכלוסייתה ובמקום ה-55 בשטחה. נכון לשנת 2014, היא השלישית בדירוג הצפיפות מבין ערי ישראל[3] אחרי בני ברק וגבעתיים. העיר גובלת בראשון לציון מדרום, בחולון ממזרח ובתל אביב-יפו מצפון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת בת ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1919 יסדו מספר פעילים של המזרחי חברה בשם "בית וגן" במטרה להקים שכונת גנים דתית ביפו[4]. במרץ 1920 היו באגודה כ-400 חברים ונבחרה הנהלה בה השתתפו אליהו אהרון כהנא ושאול חנא קוק[5]. בשנת 1921 רכשה האגודה 1500 דונם[6], תמורת 6000 לי"מ כמקדמה ועוד 9000 לי"מ ששולמו בעת הרישום בטאבו. בראש האגודה עמד ד"ר מהרשק[7]. לקראת סוף 1923 דווח שכ-1400 דונם נרשמו בטאבו על שם הרוכשים ושהוחל בהכנת תוכנית מתאר לשכונה[8]. בספטמבר 1924 אושרה תוכנית המתאר על ידי האספה הכללית של האגודה[9][10]. בתחילת 1926 פורסם שהפרצלציה של המגרשים ותהליך קבלת הלוואה למימון הבנייה בעיצומם[11]. באוגוסט 1926 הוגרלו המגרשים, כאשר מי שהתחייב לעלות מיד לבנות קיבל זכות קדימה בבחירת מגרש[12]. עד אוקטובר 1926 יושרו כבישים, וסודרה אספקת מים. שש משפחות עלו על המגרשים בצריפים[13]. בתחילת 1927 דווח שעשרה בתים היו בבנייה[14]. במהלך שנת 1927 נסלל כביש לשכונה מיפו ונמכרו מגרשים לצורך הקמת תעשייה בשכונה[15]. בתחילת אוקטובר 1928 נחנך בית כנסת בשכונה. באותה עת התגוררו במקום 13 משפחות והיו בה 20 בתים[16].

במאורעות תרפ"ט פונו התושבים על ידי הצבא הבריטי[17]. בתחילה הייתה תקווה לשיבה מהירה לשכונה[18]. וועד השכונה ניסה להביא למקום קבוצה של חברי הפועל המזרחי[19] והציע להקצות את אחד הבתים לתחנת משטרה[20]. אולם לאחר שניסיונות אלו כשלו שוכנו בבתי השכונה פלוגה של חיילים בריטים[21]. לקראת סוף 1931 עזב הצבא את המקום והוא נותר עזוב[22]. בתחילת שנת 1932 פעלה החברה להשיב למקום את התושבים ולחזק את המקום במתיישבים נוספים. כן נעשה מאמץ להשלים את החיבור של השכונה עם רחוב המלך ג'ורג'[23]. במאי 1932 חזרו התושבים לבית וגן[24].

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה החמישית הביאה איתה עולים רבים וחלקם פנו לבנות את ביתם בשכונת בית וגן. בנובמבר 1933 הגיע מספר המשפחות בשכונה ל-85, וכ-15 בתים נוספים היו בבנייה[25]. בתחילת 1936 היו בשכונה כ-300 בתים בהם התגוררו כ-140 נפש[26].

העלייה הביאה איתה גם התפתחות בתעשייה בבית וגן. בשנות ה-30 הוקמו חמישה מפעלי תעשייה שסיפקו תעסוקה לתושבים: "פאקא" - לייצור אלכוהול, פחמן דו-חמצני ושמרי אפייה, "דפוס לוין-אפשטיין", "שמנון" - לייצור סבון ושמן, "השריון" - מפעל מתכת לייצור תבניות ברזל לבניין, מסמרים וחוטי מתכת[27], ו"כביר" - לייצור בירה. זמן מה פעל במקום בית חרושת ללבנים[28] ובית חרושת לרהיטים[29].

עיקר הבנייה במקום התבססה בשנים 1933–1934 על עבודה של ערביי ג'בליה והחורן דבר שהעלה תלונות ודרישה למעבר לעבודה עברית[30]. בעקבות פעילות נמרצת של ההסתדרות עברה מרבית העבודה לידי יהודים.

באותן שנים היה בבת ים רק קולנוע אחד, "אורן", ומלון אחד, "לידו". בית הספר היסודי הראשון היה "תחכמוני", שהוקם ב-1936. ב-1950 הוקם בית הספר "ראשונים ממלכתי א'".

מועצה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1936 הוכרזה בית וגן כמועצה מקומית[31]. שטחה עמד על כ-3500 דונם והוא כלל בתוכו בנוסף לבת ים את שכונות מנורה ב', הכשרת היישוב, עולי פולין ו"בית וגן המורחבת" שהוקמו מסביב לבית וגן[32]. בתוך שטח המועצה נכלל גוש של 370 דונם שחלקו היה בבעלות ערבית[33].

  • בית וגן המורחבת - שני גושים מדרום לבית וגן ששווקו על ידי חברה פרטית על סמך סמיכותם לבית וגן[34].
  • עולי פולין
  • מנורה ב'
  • הכשרת היישוב

קביעת השם "בת ים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1937 החליטה המועצה המקומית לשנות את שם המקום לבת ים, בעקבות הצעתו של הסופר אהרן זאב בן-ישי. בין הסיבות לבחירת שם זה היו:

  • השם מתאים למיקומה הגאוגרפי של השכונה, המשתרעת לחוף הים וגבוהה הרבה מהחוף ובמקומות שונים דומה לשרטון העולה מהים.
  • השם קצר ואינו מכיל את האותיות הגרוניות א' ה' ח' ע' שמבוטאות באופן שונה אצל יוצאי ארצות שונות.
  • השם דומה לשם הקודם שהתרגלו אליו התושבים.
  • יש בשם זה נטיית-מה מהמקובל בקביעת שם יישוב והוא קשור בהדר הטבע ובאופיו הגאוגרפי, לאחר שהרבו יותר מדי לקבוע ליישובים שמות זיכרון הקשורים באנשים.

השינוי אושר ופורסם רשמית ב-10 בדצמבר 1937[35][36].

בת ים בתקופת קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאורעות 1936–1939 נותקה בת ים מתל אביב[37] שכן הדרך עברה ביפו. בתגובה לכך נסלל על חשבון התושבים כביש מחולון[38]. הכביש היה מתכסה לעיתים קרובות בחול[39] ועם הירגעות המצב הפוליטי הוא נזנח והקשר חודש דרך יפו. המצב הביטחוני הביא לקפיאה ואף נסיגה בבת ים ובסוף 1937 הוערכה האוכלוסייה בכ-1200 נפש[40].

עם פרוץ מלחמת העצמאות נפתח הכביש מחדש והונחו עליו רשתות ברזל למניעת כיסויו בחולות. הנסיעה עליו נעשתה באוטובוסים ממוגנים עם שמירה היקפית. כביש זה נסלל בתוואי הנוכחי של הרחובות דב הוז וקרן קיימת לישראל והוא הציל את בת ים מניתוק בחודשים הראשונים למלחמת העצמאות.

מלחמת העצמאות בבת ים הייתה למעשה מלחמת עמדות, הפגזות וצליפות. הערבים הקימו בגבול בת ים כ-70 עמדות ופילבוקסים. בתוכם ישבו צלפים שצלפו על רחובות בת ים. ליישוב הערבי השכן ג'בליה היה יתרון טופוגרפי על בת ים. 11 מתושבי העיר נהרגו מצליפות אלה. הקרבן הראשון היה ילד בן 9, עמוס רוזנצווייג, שנפצע קשה מיריות ב-22 בדצמבר 1947 ונפטר על שולחן הניתוחים בבית החולים "הדסה" בתל אביב. פינה לזכרו נמצאת במוזיאון מורשת בת ים. מתרסים הוקמו לרוחב הרחובות וכל בית בוצר בשקי חול. חלק מהתושבים, בעיקר אלה שגרו סמוך לג'בליה, עזבו את בתיהם ואלה הפכו לעמדות מבוצרות. מדי פעם ביצעו הערבים חדירות לבת ים; פעם הצליחו לחדור ולהניח חומר נפץ בבית המועצה המקומית במרכז היישוב ובפעם אחרת הצליחו לחדור לעמדת "קינג ג'ורג'" (כיום כיכר המגינים) ולהרוג שני לוחמי הגנה. במאמץ רב תחת אש, בוצר קו החזית על ידי גדר תיל ומיקוש. לעמדות הובאו צלפים מיומנים שחיסלו את צלפי האויב הערבי בג'בליה.

לוחמי חטיבת גבעתי ביצעו שתי פעולות התקפיות נגד ג'בליה:

במבצעים אלה נהרסו בתים שהיו עמדות ערביות בולטות ונגרמו להם אבידות בהרוגים ופצועים.

הערבים הפעילו נגד בת ים מלחמת התשה בתקווה שעם הפלישה של מדינות ערב הם ייכנסו לבת ים. אולם מבצע חמץ של ההגנה והתקפת האצ"ל על יפו גרמו למנוסה כללית מיפו. כוחות ההגנה נכנסו לג'בליה ללא קרב.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הגיעו לבת ים גלי עלייה גדולים ושטחי המועצה המקומית גדלו. בשנת 1958 היא הוכרזה כעיר. סופר היידיש שלום אש התיישב בעיר בשנותיו האחרונות. לאחר פטירתו בשנת 1957 שימרה עיריית בת ים את ביתו. אחד הרחובות החשובים בעיר נקרא על שמו של אלי כהן, המרגל הישראלי שהוצא להורג בסוריה בשנת 1965 והיה תושב בת ים.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התיישבו בעיר עשרות אלפי עולים חדשים מברית המועצות, המהווים כיום כ-30% מכלל תושבי העיר[2].

החל משנת 1995 מתקיימים בבת ים פסטיבלים לתיאטרון רחוב. משנת 1995 ועד שנת 1999 פעלה בעיר התזמורת הסימפונית בת ים בניצוחו של דוד קריבושי. כמו כן, החל משנת 2008 מתקיימת בבת ים הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני. מטרתה העיקרית של הביאנלה לעורר שיח ציבורי רחב בשאלת הפעולות העירוניות המשפיעות על איכות החיים בעיר. הביאנלה עוסקת בחוויה העירונית ובפעולות אשר בכוחן להפוך את העיר למקום איכותי, אופטימי, חי ותוסס. התערוכה, שנערכת אחת לשנתיים ברחבי בת ים, מציעה תשובות לסוגיות בתחום הנוף העירוני. בתערוכה מוצגות גישות אורבניות חדשניות, המבוססות על תרבות עירונית בת-קיימא ועל שיתוף פעולה בין מתכננים, אמנים, תושבים ואנשי העירייה.

בסוף 2010 וראשית 2011 סערה בת-ים כשבהפגנות שנערכו בה נשמעו קריאות נגד התיישבות ערבים בעיר, כשהדגש הוא החשש מפני התבוללות של נערות יהודיות[41].

בספטמבר 2011 התגלו עוגנים עתיקים מהתקופה הביזנטית בחוף ימה של בת ים[42].

באוקטובר 2012, נהרס כליל, בפיצוץ מבוקר, בית המלון שעל שפת ימה של בת ים, מלון סאן. המלון החל את ראשיתו כמלון מרינה. במקום ייבנה בית מלון בן ארבעים קומות.

איחוד בת ים ותל אביב-יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 2009, הוקמה על ידי משרד הפנים ועדה לחקר גבולות בין חולון, בת ים וראשון לציון. הוועדה קבעה שיש פערים גדולים בין בת ים והערים השכנות בכל הקשור במשאבי קרקע ושימושים עסקיים במקרקעין. עם זאת היא לא המליצה לשנות את הגבולות בין הערים[43].

במרץ 2014, הגישה עיריית בת ים עתירה לבג"ץ נגד משרד הפנים ונגד הערים תל אביב-יפו, ראשון לציון וחולון, וזאת בדרישה להקים ועדה לחלוקת הכנסות בין בת ים לשכנותיה. טענותיה של בת ים היו כי בשל שטחה הקטן אינה יכולה להתרחב ולהגדיל הכנסותיה באמצעות ניצול שטחים נוספים למסחר. על פי הנתונים שהציגה העירייה לבג"ץ, התקבולים מהיטלי השבחה ופיתוח בשנת 2012 היו 1,066 שקלים לתושב בתל אביב, 626 שקלים בחולון ורק 265 שקלים בבת ים. כמו כן, ההוצאה העירונית לתושב בעיר מפגרת בשיעור של בין 20% ל-90% לעומת הערים חולון, ראשון לציון ותל אביב[44].

בעקבות העתירה הקים שר הפנים גדעון סער באוגוסט 2014, ועדת חקירה לבחינת איחוד העיר בת-ים עם תל אביב-יפו, או להעביר תקציבים מעיריית תל אביב לעיריית בת ים, כפי שדורשת עיריית בת ים[45]. הוועדה הייתה אמורה לפרסם המלצות ביניים כבר בתחילת 2015, אבל לאחר שהחליף גלעד ארדן את גדעון סער כשר הפנים בנובמבר 2014, החליט לעקב את עבודת הוועדה ולסייע לעירייה ישירות מתקציב המדינה[46].

בנובמבר 2016, הגישה הוועדה את המלצותיה לאחד את תל אביב ובת ים בתוך שנתיים (עד למועד הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 2018) לשר הפנים אריה דרעי (שנכס לתפקיד בינואר 2016, לאחר התפטרותו של סילבן שלום מהממשלה), חברי הוועדה הגיעו למסקנה שאיחוד יועיל לתושבי בת ים, שמשלמים ארנונה גבוהה יותר מתושבי תל אביב ומקבלים בתמורה פחות שירותים[47]. אך ביוני 2017, הודיע שר הפנים אריה דרעי כי הוא שוקל לאמץ את המלצות הוועדה אך האיחוד יתבצע רק לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2023[48].

בפברואר 2018, שוב הגישה עיריית בת-ים בקשה למשרד הפנים לשינוי גבולותיה עם שכנותיה הערים חולון וראשון לציון ולספח שטחים מהם. שטחים שהם בעלי פוטנציאל להגדיל את הכנסותיה מארנונה בכ–100 מיליון שקל בשנה ולייצר לבת ים בסיס כלכלי יציב ללא מענקי איזון ממשלתיים[49].

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים בבת ים 128,904 תושבים (מקום 14 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לבת ים דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016) היה 70.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 7,016 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).[50]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בעיר חיה קהילה גדולה של עולי טורקיה, ולכן בת ים ארחה ביקורים של מנהיגים מטורקיה ובהם הנשיא סוליימאן דמירל וראש הממשלה טנסו צ'ילר.

בעיר ישנן ארבע קהילות דתיות גדולות: קהילה חרדית-ספרדית, חסידי חב"ד-ליובאוויטש, חסידי באבוב וחסידי ברסלב.

ערבים מעטים ישבו בבת-ים בסוף המאה ה-20. בראשית המאה ה-21 ניכרה מגמת מעבר ערבים ישראלים לעיר, בדרך כלל מיפו; כחלק משיפור איכות החיים.

שכונות וקהילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עיריית בת ים בתכנון האדריכל צבי הקר

בבת ים מספר שכונות, ביניהן:

  • רמת יוסף - השכונה קרויה על שם יוסף שפרינצק, ממוקמת ברמה הגבוהה ביותר בבת ים. היא תחומה בצפון על ידי שכונת עמידר, בדרום על ידי רמת הנשיא, במזרח על ידי נתיבי איילון ובמערב על ידי שיכון ותיקים. השכונה היא אחת הוותיקות בבת ים, כאשר רוב בתיה נבנו בשנות החמישים והשישים. בשכונה ממוקמים היכל התרבות של בת ים - מבנה מודרני בן 570 מקומות ישיבה, האודיטוריום העירוני, מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, מוזיאון בית ריבק ובית הספר השש-שנתי "אורט רמת יוסף״. חטיבת הביניים של בית הספר ממוקמת, בסמוך למבנה התיכון, במבנה אשר שימש במקור את תיכון "רמות".
  • רמת הנשיא - בחלקה הדרום-מזרחי של העיר.
  • בית וגן - שכונה במרכז העיר, לצד רמת יוסף.
  • שיכון עמידר - שכונה דתית-מסורתית. השכונה תחומה במערב על ידי שדרות העצמאות (כיכר המגינים), במזרח על ידי נתיבי איילון, בדרום על ידי שכונת "עולה חדש" (ניצנה) ובית החולים אברבנאל, ובצפון על ידי שכונת יפו ד'. בדרום מערב השכונה, נמצאת כיכר המגינים, שהוא המרכז המסחרי והתעבורתי של השכונה ושל כל העיר בת ים. ברחוב ויצמן קיים מבנה המשמש מרכז של בני עקיבא, של משרד הרווחה ושל טיפת חלב. במזרח השכונה, בגבול יפו, ניצבת בריכת עמידר. בשכונה גם מתנ"ס גאולים, הממוקם בסמיכות לבית ספר (אורט ניצנה). המתנ"ס משמש כקלפי בבחירות וגם כמגרש משחקים וחוגים בשעות הצהריים. שיכון עמידר נודע בעבר בעיקר בשל מאכל הבוריק שנמכר בו במספר נקודות.
  • קריית באבוב (שע"י קהילת באבוב) - שכונה חרדית-חסידית השייכת לחסידות באבוב, בראשות הרב מייזליש גיסו של כ"ק האדמו"ר מבאבוב. השכונה ידועה בזכות מדורת הענק שמתנשאת בה בכל ל"ג בעומר לגובה של מספר קומות, לפי אגדה אורבנית כל שנה המדורה נעשית גבוהה יותר. בשכונה ישנם בית כנסת, בית מדרש תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה - כולם בתוך בניין אחד; וכן המקווה הרחב ביותר בבת ים, ששוכן ממול לתלמוד התורה.
  • קהילת אורות התורה - קהילה ציונית דתית בראשות הרב דוד חי הכהן, שנשלח על ידי רבו, הרב צבי יהודה הכהן קוק להקים אותה. בין מוסדות הקהילה אורות התורה נמנים: בית הכנסת, הישיבה הגבוהה "ישיבת נתיבות ישראל", תלמוד תורה אורות התורה ועוד.
  • קהילת חב"ד - קהילה של חסידי חב"ד המונה כ-60 משפחות. לקהילה חמישה בתי כנסת, גן בנים, גן בנות, תלמוד תורה, כולל אברכים, מדרשה לנשים ובנות ומקווה טהרה מפואר. בבת ים בית חב"ד המזדהה עם הזרם המשיחיסטי בחב"ד.

אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר המגינים - "המצבה"
עמדת "פאקא"
  • ככר המגינים, המכונה "המצבה", אנדרטה לזכר מגיני העיר בת ים שנפלו בקרב, נמצאת בכניסה לבת ים מכיוון תל אביב. במלחמת העצמאות הייתה במקום זה עמדת הגנה שכונתה "השדרה" או "עמדת המלך ג'ורג'" (השם הקודם של שדרות העצמאות). ב-2 בפברואר 1948 הצליחו הערבים לחדור לעמדה בלילה חשוך וגשום ולהרוג שני מגינים. ב 18 בפברואר נהרג בעמדה זו לוחם נוסף על ידי צלף ערבי. מאז כונתה עמדה זו בשם "עמדת המוות". בשנות ה-60 הוקם בכיכר קומפלקס מגורים ומסחר בשם "מגדל נחום", אשר הורחב בשנת 2000. כיום זהו צומת מרכזי בעיר המהווה את שער הכניסה מכיוון תל אביב-יפו. בפינת הרחובות רוטשילד ובלפור הסמוך נמצא מחנה ראובן, מתחם ובו בניין בן שתי קומות אשר בתקופת המנדט הבריטי שימש כבית חולים לחולי נפש, ובתקופת מלחמת העצמאות שימש כמטה פיקוד של ארגון ההגנה והיווה עמדה קידמית בין בת ים ואזור הקרבות ביפו.
  • היכל התרבות - בהיכל התרבות של בת ים, המכיל 570 מקומות ישיבה, מתקיימות הרצאות, הצגות, מופעים וטקסים.
  • אמפיתיאטרון, אחד הסמלים המוכרים ביותר של בת ים. הוקם בתחילת שנות ה-60 בקצה שדרות העצמאות, סמוך לים, כאמפיתיאטרון פתוח, ושימש למופעים עירוניים. בהמשך הפך לאמפיתיאטרון מקורה, עם גג מטאלי זוהר.
  • חוף הסלע (א'+ב'), בחוף שובר גלים שבמרכזו סלע ענק ("הסלע", שידוע גם כ"סלע אדם") שעליו מתנוסס דגל ישראל היוצר בריכה גדולה המתאימה לכל הגילים. החוף פעיל מאוד – בשעות הבוקר המוקדמות נערכות בו פעילויות ספורט על ידי מדריכי ספורט. בעונת הקיץ יש אירועי קיץ כגון דוכני רחוב, ליצנים ומופעים. בחוף סוכות הצלה, עזרה ראשונה ושירותים שונים, והוא נחשב אחד מהחופים היפים בארץ.
  • מצפה גלים, מין רמפה מבטון, שמתחתיה עוברת תעלת ניקוז מים מרחוב יוספטל. התעלה כוסתה בגג מבטון, וכיוון שכך, הוסיפו לה רמפה עגולה, וניתן להישען על המעקה ולהביט על הים.
  • בית עיריית בת ים, בתכנון האדריכלים אלפרד נוימן, צבי הקר ואלדר שרון, הוקם בשנת 1963 ובולט בצורתו הייחודית, צורת פירמידה הפוכה.
  • אנדרטה לנופלים במערכות ישראל, נמצאת בגן על שם יצחק רבין.
  • המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל.
  • עמדות ממלחמת העצמאות, נשארו שלוש עמדות: עמדת מדר ברחוב רמב"ם, עמדת "פאקא" בפינת הרחובות ז'בוטינסקי ובן-גוריון ועמדת כביר ברחוב חיים דוד מסיקה. במרחק של כ-200 מטר מעמדת מדר, ברחוב העמדות פינת הראשונים, נשארו שתי עמדות ערביות מבוצרות.
  • מוזיאון מורשת בת ים, נמצא בבניין הספרייה העירונית. במוזיאון יש צילומים, תעודות ומוצגים שונים על תולדות בת ים בשנים 19261948 כולל תיאור מפורט על עמידתה של העיר במלחמת העצמאות.

רחובות מרכזיים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניון בת ימון ברחוב ניסנבאום
אנדרטה לתושבי בת ים, חללי פעולות האיבה
  • רחוב בלפור: בלפור הוא הרחוב המרכזי של בת ים והוא חוצה אותה לאורכה. הוא מתחיל ברחוב יצחק שדה שבדרום העיר, וממשיך עד לגבול בין בת ים ליפו. הציר ממשיך דרך רחוב יפת, רחוב דוד רזיאל, רחוב אילת, דרך יפו-תל אביב ודרך מנחם בגין בתל אביב ודרך ציר ז'בוטינסקי עד לפתח תקווה. ברחוב זה פועלים עסקים רבים- בנקים, חנויות, מסעדות. ברחוב זה עוברים מרבית קווי האוטובוס בעיר, ומצוי בו נתיב לתחבורה ציבורית, המשמש בין היתר את הקו המקדים לקו האדום ברכבת הקלה.
  • רחוב יוספטל : רחוב יוספטל הוא אחד מצירי התחבורה הארוכים בחולון-בת ים. גאוגרפית, בקצהו המזרחי הוא מתחיל בגבול חולון-אזור, כצומת עם כביש 44 ליד אזור התעשייה של חולון, ובקצהו המערבי הוא מסתיים בים. שם הרחוב "יוספטל" הוא רק בקטע שבין מערב חולון (רחוב אילת) לטיילת בת ים. בבת ים, מצויים ברחוב זה קניון בת ים, המהווה את אחד המרכזים המסחריים הראשיים של העיר, תחנת הרכבת בת ים - יוספטל, קופת חולים ומספר חנויות. ברחוב שוכן גם "גן הנ"ד" שנחנך בשנת 1977 לזכרם של 54 חללי אסון הנ"ד בבקעת הירדן.
  • דרך בן-גוריון : זהו הרחוב המערבי ביותר בבת ים והוא עובר בקו חוף הים של העיר. הרחוב מכונה ברובו גם "הטיילת", מכיוון שברחוב זה מצויה הטיילת של העיר. בטיילת יש מסעדות רבות לכל אורכה, בתי מלון ואמפיתיאטרון, בו מתקיימות הופעות רבות. בחודשי הקיץ הטיילת היא האתר הפופולרי ביותר לבילוי.
  • שד' העצמאות: במרכזו מתחיל בטיילת בת ים, עם מבנה האמפיתיאטרון, ומסתיים בגבול בין בת ים ליפו. הציר ממשיך דרך שד' ירושלים ביפו, רחוב הירקון, שד' רוקח ורחוב בני אפרים עד לצומת הפיל בתל אביב. בחלקו הצפוני של הרחוב ממוקם מרכז סחר מרכזי ביותר, הכולל בין השאר בנקים, חנויות רבות, מסעדות ואולמות אירועים. אזור הסחר מכונה בפי רבים "המצבה", עקב המצבה המצוייה בו בכיכר המגינים.
  • רחוב הרצל : רחוב זה מקביל ברובו לרחוב בלפור. הוא מתחבר בשני קצותיו לבלפור, ברחוב זה מצויים בעיקר בחלקו הדרומי מספר חנויות ומסעדות. הרחוב מצוי נתיב תחבורה ציבורית בין רחוב בלפור לרחוב רוטשילד, המשמש בין היתר את הקו המקדים לקו האדום ברכבת הקלה.
  • רחוב ניסנבאום: רחוב זה מתחיל מצומת עם רחוב הקוממיות, ונגמר בצומת עם רחוב יוספטל. חלקו המערבי של רחוב זה כולל בעיקר את אזור התעשייה של העיר ומפעלים רבים, וכן את המרכז המסחרי "קניון בת ימון", שקומת הכניסה שלו היא למסחר ובשאר הקומות יש מרכז גדול לרפואה יועצת של קופת חולים כללית. מצידו המזרחי של הרחוב מצויה שכונת רמת הנשיא ושכונת קריית באבוב. בעתיד, יעבור ברחוב זה הקו האדום של הרכבת הקלה. בהמשך של רחוב זה מצוי מסוף אוטובוסים הקרוי על שמו.
  • רחוב מבצע סיני: רחוב זה מהווה את מרכזה של שכונת רמת יוסף. ברחוב זה מצוי בית ספר תיכון וכן מרכז מסחרי גדול הכולל בין השאר את היכל התרבות של העיר. הציר של רחוב זה, המתחיל מרחוב אלי כהן ברמת הנשיא, וממשיך דרך רחוב אנילביץ' ורחוב עוזיאל עד לשד' העצמאות, מהווה ציר מרכזי לתחבורה ציבורית בבת ים לכיוון תל אביב, המקביל לרחוב בלפור.
  • רחוב אלי כהן: קרוי על שמו של אלי כהן, המרגל הישראלי בדמשק אשר גר בבת ים עם משפחתו עד לתפיסתו בדמשק. רחוב זה ממשיך את ציר התחבורה של רחוב אנה פרנק עד לשד' העצמאות. רחוב זה נחשב לרחוב מרכזי בחלקה הצפוני של שכונת רמת הנשיא. ליד רחוב זה אפשר למצוא את בית ספר הנשיא ומתנ"ס יגלום. רחוב זה מתאפיין ביציאות רבות לסמטאות הצמודות לרחוב, אשר בהן בתים רבים שנחשבים לחלק מהרחוב.
  • רחוב אנה פרנק: רחוב זה מהווה את מרכזו של חלקה הדרומי של שכונת רמת הנשיא, וגם גובל בשכונת קריית באבוב. באמצע רחוב זה מצוי מרכז מסחרי בו מספר חנויות ובנק. בקרבת רחוב זה מספר בתי ספר תיכון. בקצהו הדרומי של הרחוב מצוי מסוף אוטובוסים ובית העלמין הדרום. ברחוב זה יש כניסה ל"גן הלנה" על שם הלנה ראפ ו-48 חללי פעולות האיבה, תושבי בת ים.
  • רחוב רוטשילד : רחוב זה ממוקם בחלקה הצפוני של העיר, ומחולק לשתיים - בקטע הראשון הצמוד לים, רוב שעות היום הוא סואן יחסית, ולכל אורכו מצויות חנויות רבות ומסחר רב, עד לכיכר המגינים ("המצבה"). הקטע השני, מזרחית לכיכר, הוא רחוב קטן בתוך שיכון עמידר.
  • רחוב הקוממיות: רחוב זה ממוקם בחלקה הדרומי של העיר, קצה אחד של הרחוב מתחיל במחלף קוממיות על כביש 20 וקצהו השני נפגש עם רחוב דרך בן-גוריון. רחוב זה הוא הרחוב הדרומי הגדול ביותר בבת ים כיום. על רחוב זה ממוקמים בית העלמין הדרום ותחנת הרכבת בת ים-הקוממיות. הציר של רחוב זה מתחיל מרחוב משה דיין בחולון, המשמש כנתיב נוסף לכיוון ראשון לציון, ובו נמצא מוזיאון אגד והמסוף האזורי של אגד לחולון ובת ים.
  • דרך מנחם בגין: רחוב זה הוא רחוב קצר יחסית, הנמצא בהמשכו של רחוב ניסנבאום, ומהווה כביש גישה לשכונת נווה חוף בראשון לציון. ברחוב נמצא מרכז הספורט העירוני הכולל בריכת שחייה, מגרש טניס ואצטדיון כדורגל. על יד מרכז הספורט נמצא מסוף ניסנבאום.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לנופלים במערכות ישראל
  • כבישי גישה: נתיבי איילון עוברים לאורך גבולה המזרחי של בת ים, ומהווים נתיב עיקרי המחבר את העיר לכבישים ארציים. כבישים מקומיים נוספים, כגון שדרות ירושלים מיפו, רחוב יוספטל, ציר סוקולוב ורחוב משה דיין מחולון ודרך הכובשים מראשון לציון, מחברים את בת ים עם הערים הגובלות בה.
  • אוטובוסים: בעיר פועלים כ-13 קווים של אגד, אשר רובם מקומיים ומקשרים את בת ים עם חולון וראשון לציון, ו-3 קווים המקשרים את בת ים עם תל אביב. שניים מקווים אלה, 404 ו-406 נוסעים לירושלים (קו 404 אף עובר דרך רמלה), ואחד מהקווים (קו 144) מגיע עד לשדה התעופה בן-גוריון, אך משמש בעיקר חיילים הנוסעים למחנה צריפין. בנוסף, פועלים בעיר כ-15 קווים של דן. רוב קווי דן מבת ים נוסעים לתל אביב יפו. דן מפעילה גם את הקו המקדים לקו האדום, אשר מגיע עד לתחנה מרכזית פתח תקווה, שני קווים מהירים לתל אביב העוברים דרך איילון, וקו אחד לראשון לציון. קווים אלו נוסעים בתדירות גבוהה יחסית וברוב הזמן מלאים. השימוש באוטובוסים בבת ים פופולרי יחסית, ומרבית האוטובוסים בעיר הם מסוג אוטובוס ארוך. בעיר ישנן 2 צירי תחבורה ציבורית מרכזיים - ציר בלפור-הרצל וציר אנה פרנק-אלי כהן, אשר בשניהם יש תנועה גדולה של אוטובוסים לכיוון תל אביב. רחובות נוספים עם תנועת תחבורה ציבורית רחבה בה הם רחוב כצנלסון, רחוב ניסנבאום ורחוב יוספטל, כאשר רוב האוטובוסים ברחוב יוספטל נוסעים במקטע בין רחוב מבצע סיני לרחוב אילת בחולון.
החל משנת 2009 פועלים בעיר קווי לילה בלילות חמישי ומוצאי שבת. במהלך חופשת הקיץ פועלים קווי הלילה במשך כל השבוע, למעט ערב שבת.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבות הביניים והתיכונים הפועלים בעיר:

בתי ספר יסודיים הפועלים בעיר

  • סוקולוב
  • דוד אלעזר
  • ראשונים
  • נחשונים
  • מסילות
  • גורדון
  • טבנקין
  • הרצל
  • שובו
  • ציפורי
  • תחכמוני
  • עקיבא
  • אורות התורה
  • הרצל
  • יצחק שדה
  • בן-גוריון
  • יד מרדכי
  • יגאל אלון
  • ירושלים
  • משה שרת
  • הנשיא

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר בת ים מתקיימת פעילות ספורט מוסדרת במספר ענפים. האגודות הבולטות הן:

  • כדורגל: מכבי עירוני בת ים. נוצרה כאיחוד האגודות המקומיות של הפועל ומכבי. התפרקה בשנת 2014.
  • כדורעף: הפועל בת ים. בעבר הייתה אחת מקבוצות הצמרת בארץ ושחקניה איישו את הנבחרת הלאומית. נכון לשנת 2010 משחקת בליגת העל.
  • שחייה: הפועל בת ים. שומרת במשך שנים רבות על מקומה בצמרת אגודות השחיה בארץ למרות גודלה הצנוע יחסית לאגודות השולטות בענף.
  • צופי ים: "צופי ים בת ים", תנועת הצופים הממוקמת בחוף הסיפאלס, שם בני נוער בגיל 10–19, כולל צוות שנת שירות, מקיימים פעילויות ימיות.

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת ים היא עיר תאומה של הערים:

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף אוליצקי, מול עיר עוינת – ספר ה"הגנה" על בת-ים, 1984
  • יוסף אוליצקי, ממאורעות למלחמה – פרקים בתולדות ההגנה על תל אביב, 1950
  • יוסף אוליצקי, בת־ים – יסודה, לבטיה והתפתחותה, תרע"ט-תש"י, הוצאת המועצה המקומית בת־ים, תש"י
  • אברהם אילון, חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות הוצאת מערכות, 1959

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בת ים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016.
  2. ^ 2.0 2.1 עובדות ומספרים באתר עיריית בת ים
  3. ^ ירון דרוקמן, היישובים הכי צפופים בישראל, באתר ynet, 3 באוקטובר 2015
  4. ^ בארץ ישראל, הצפירה, 3 ביוני 1919
  5. ^ איש גמזו, הד יפו, דואר היום, 23 במרץ 1920
  6. ^ ארץ ישראל, המזרחי, 7 ביולי 1921
  7. ^ זכרון דברים, דואר היום, 24 בנובמבר 1922
  8. ^ באגודת בית וגן ביפו, דואר היום, 11 בנובמבר 1923
  9. ^ בחברת בית וגן, דואר היום, 24 בספטמבר 1924
  10. ^ אספת בית וגן ביפו, דואר היום, 3 באוקטובר 1924
  11. ^ ש. וילניץ, למצבה של בית וגן ביפו, דואר היום, 15 בינואר 1926
  12. ^ ש. וילניץ, להגרלת מגרשי בית וגן ביפו, דואר היום, 11 באוגוסט 1926
  13. ^ בית וגן, דבר, 6 באוקטובר 1926
  14. ^ בית וגן יפו בעקבות בית וגן ירושלים, דבר, 16 בינואר 1927
  15. ^ בשכונת בית וגן, דבר, 23 באוקטובר 1927
  16. ^ בית וגן, דבר, 4 באוקטובר 1928
  17. ^ תאריכון אירועים, באתר העירייה
  18. ^ שכונת בית וגן, דבר, 13 בספטמבר 1929
  19. ^ ישוב בית וגן, דבר, 8 באוקטובר 1929
  20. ^ ישוב בית וגן, דבר, 10 באוקטובר 1929
  21. ^ ערב פורים, דבר, 11 במרץ 1930
    בבית וגן, דבר, 20 באוגוסט 1930
  22. ^ מה יהא גורל בית וגן?, דבר, 10 בנובמבר 1931
  23. ^ בבית וגן - יפו, דואר היום, 5 באפריל 1932
  24. ^ חדוש היישוב בבית וגן בדרום יפו, דואר היום, 11 במאי 1932
  25. ^ בית וגן, דבר, 30 בנובמבר 1933
  26. ^ אורי קיסרישם בדרום שוכנת "בית וגן", דואר היום, 16 בפברואר 1936
  27. ^ מסמריםבתי־חרושת חדשים בתל־אביב והסביבה בשנה האחרונה, ידיעות תל אביב, 16 ביוני 1935
  28. ^ בית וגן, דבר, 20 באוגוסט 1935
  29. ^ רהיטים, בתי־חרושת חדשים בתל־אביב והסביבה בשנה האחרונה, ידיעות תל אביב, 16 ביוני 1935
  30. ^ יוסף יודלביץ, בית וגן, דבר, 12 באוגוסט 1934
  31. ^ מועצה מקומית בבית וגן, דבר, 19 בינואר 1937
  32. ^ המכיר אתה את בת ים?, דבר, 15 ביוני 1938
  33. ^ בת ים לא תוותר על שום שטח מאדמתה, הצופה, 7 באפריל 1938
  34. ^ זוהי בית וגן המורחבת, דבר, 7 באוגוסט 1935
    מפעל בית וגן המורחבת, דואר היום, 1 במאי 1936
  35. ^ יוסף אוליצקי: מול עיר עוינת
  36. ^ בת ים, דבר, 30 בדצמבר 1937
  37. ^ בית וגן המנותקת, דואר היום, 4 במאי 1936
  38. ^ כביש בית וגן - הדרום, דבר, 10 ביוני 1936
  39. ^ ע. ברושילהסיר תקלה, דבר, 17 בינואר 1938
  40. ^ בת ים, ידיעות תל אביב, 15 בנובמבר 1937
  41. ^ חיים לוינסוןשוב מפגינים בבת ים: "הערבים הם אסון טבע", באתר הארץ, 18 בינואר 2011
  42. ^ דליה מזורי, אוצר במעמקים: נמצאו שלושה עוגנים עתיקים, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2011
  43. ^ אילן ליאור, מונתה "ועדת חקירה" שתבחן איחוד בין תל אביב־יפו לבת ים, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2014
  44. ^ אריק מירובסקי, עיריית בת ים תובעת להעביר לה 250 מיליון שקל לשנה מהכנסות עיריית תל אביב, באתר הארץ, 1 ביולי 2015
  45. ^ הילה ציאון, הוקמה ועדה לבחינת איחוד ת"א עם בת-ים, באתר ynet, 6 באוגוסט 2014
  46. ^ אריק מירובסקי, משרד הפנים: לעיריית בת ים נדרש סיוע ממשלתי של עשרות מיליוני שקלים, באתר TheMarker‏, 14 ביולי 2015
  47. ^ אילן ליאור, ועדה מטעם משרד הפנים ממליצה לאחד את תל אביב ובת ים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2016
  48. ^ אילן ליאור, דרעי מקדם: איחוד בת ים ותל אביב רק ב-2023; עיריית ת"א נסוגה מההסכם בשל הדחייה, באתר הארץ, 4 ביוני 2017
  49. ^ יעל דראל, עיריית בת ים לא מוותרת: מבקשת להתרחב על חשבון ראשון לציון וחולון, באתר TheMarker‏, 14 בפברואר 2018
  50. ^ פרופיל בת ים באתר הלמ"ס