חדר ייחוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתן וכלה בחדר ייחוד

חדר ייחוד הוא מקום שבו לפי המנהג היהודי חתן וכלה שוהים לבדם במהלך החתונה, לאחר הקידושין. מטרת הייחוד היא מעין מימוש של הנישואים, שיש הטוענים כי הוא הכרחי מבחינה הלכתית כדי להחשיב את הזוג כנשוי כדת וכדין.

הצורך בחדר ייחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסירת האב לשלוחי הבעל

תהליך הנישואים בהלכה היהודית מתחלק לקידושין (הנקראים בלשון התורה אירושין), אשר אחריהם, לעניין דינים מסוימים, האישה עדיין נחשבת ברשות אביה (אם היא קטנה או נערה), ונישואים, שהם כניסת האישה לרשותו של הבעל ויציאה מרשות האב לגמרי. המרחב ברשות החתן אליו נכנסת לראשונה הכלה כדי לקיים את הנישואים נקרא "חופה".

החופה בתקופת התלמוד הייתה חדר שהיה בבעלות החתן. במשך הדורות הטקסים השתנו, והתעוררו מחלוקות מהי המקבילה התקפה ל'חופה' המקורית. לפי דעה אחת, העובדה שבחופה המקורית החתן והכלה היו מתייחדים היא מרכזית, ומאחר שבחופה המודרנית אין ייחוד, צריך להתייחד לאחר טקס הקידושין.

נהוג להדר ולבצע מספר פעולות כדי לוודא שהכלה אכן נכנסה לרשות הבעל בהתאם לכל הדעות. יש סוברים שהחופה אינה תקפה אם החדר אינו בבעלות החתן, שכן המטרה בחופה היא הכנסת האישה לרשות החתן. מאחר שמרבית טקסי החתונה כיום מתקיימים באולם אירועים, ממילא החתן שוכר מבעל האולם חדר זה.

הנוהג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני עדים שומרים מחוץ לחדר ייחוד

לאחר טקס החופה החתן והכלה נכנסים לחדר סגור ושוהים שם יחד משך זמן מסוים, ללא אנשים אחרים. שני עדים כשרים (לרוב עדי הקידושין) מופקדים לוודא מראש שהחדר אכן סגור וריק, ולאחר כניסת החתן והכלה ונעילת הדלת, הם "שומרים" מבחוץ למשך מספר דקות על החדר. מטרת בדיקת החדר והשמירה עליו היא ליצור מציאות בו יכולים החתן והכלה לממש פיזית את הנישואין ("ייחוד הראוי לביאה"). הנוהג הוא שהחתן והכלה מנצלים זמן זה רק לשיחה ולאכילה (לאחר הצום הנהוג ביום הנישואין).

מנהג חדר הייחוד נפוץ בכל קהילות יהדות אשכנז. בחלק מקהילות יהדות ספרד לא מקובל מנהג זה, אך יש מקפידים שיהיו עדים על התייחדות החתן והכלה בליל הכלולות במקום ההתייחדות במהלך החתונה. ויש שכתבו שאסור לבני יהדות ספרד לערוך חדר ייחוד באולם השמחות, משום צניעות[1].

במידה ובזמן טקס החתונה הכלה נידה ('חופת נידה'), לא ניתן הלכתית לאפשר מצב של ייחוד, אף על פי שאיסור ייחוד לא קיים בזוג נשוי כשהאישה נידה, כאן מחמירים, שכן בני הזוג לא קיימו עדיין יחסי אישות. אחרי החתונה, "הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים" עד שהכלה נטהרת מנידתה. נוהגים לא לפרסם דבר זה, והזוג נכנס לחדר, אך לא יוצר את התנאים שמאפשרים ייחוד (למשל, לא נועלים את הדלת).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב אליהו בחבוט, ספר "שושנת העמקים" ירושלים תשס"ח


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.