לדלג לתוכן

קיצור שולחן ערוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיצור שולחן ערוך
דפוס ווילנא, תרס"ט (1908)
דפוס ווילנא, תרס"ט (1908)
מידע כללי
מאת רבי שלמה גאנצפריד
שפת המקור עברית
תורגם לשפות יידיש, הונגרית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית
סוגה חיבור הלכתי
נושא הלכה עריכת הנתון בוויקינתונים
הסכמות רבי מנחם א"ש, אב"ד אונגוואר
הוצאה
תאריך הוצאה תרכ"ד (1864)
מספר עמודים 299
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה אונגוואר
מספר כרכים 1
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט קיצור שולחן ערוך
היברובוקס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קיצור שולחן ערוך הוא ספר הלכה שחיבר הרב שלמה גאנצפריד, המתמצת את השולחן ערוך, בעיקר את החלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה", ועוסק בהלכות היומיומיות, בתפילות, בדיני שבת וחג וכדומה. הספר הפך לאחד הספרים התורניים הפופולריים יותר, וזכה למהדורות רבות, לפירושים ולתרגום לשפות שונות. הספר מבוסס על קיצורי האחרונים, החיי אדם, שולחן ערוך הרב ודרך החיים[1].

הספר נכתב על ידי הרב שלמה גאנצפריד, על מנת לפתוח את עולם ההלכה בפני הציבור הרחב שאינו בקיא בדרכי הלימוד בשולחן ערוך, ולחסוך את הזמן שלוקח עיון בשולחן ערוך ומפרשיו. הספר יצא לאור באונגוואר שבהונגריה בשנת תרכ"ד (1864)[2], והפך מרכיב בסיסי בארון הספרים היהודי, מאחר שהוא מתאר בפשטות ובתמציתיות את ההלכות לפי נושאים. הספר תורגם לשפות שונות כגון יידיש, אנגלית וצרפתית. מדיניות הפסיקה של הרב גאנצפריד, כפי שמתבטאת בספר היא מחמירה ביותר ביחס לספרי הלכה אחרים כמו ערוך השולחן והמשנה ברורה. אף על פי שנחשב מעין קונצנזוס, הוא בפועל מנחיל תפיסה הלכתית קיצונית, שמסתמכת בדרך כלל על הפסיקות המחמירות יותר, בנושאים השונים. ספרי האחרונים עליהם הוא מרבה להסתמך הם ספר חיי אדם הנזכר 23 פעמים ושולחן ערוך הרב הנזכר 8 פעמים.

הספר מורכב מ-221 פרקים (הקרויים סימנים). הוא כתוב בלשון בהירה ופשוטה, ועל כן התחבב על המוני העם והפך לספר עממי. הספר זכה לעשרות רבות של מהדורות, תורגם לשפות רבות, והודפס במאות אלפי עותקים. כבר בחיי המחבר הוא הודפס ב-14 מהדורות, ובערים רבות במזרח ומרכז אירופה נוסדו חבורות שהתאגדו ללמוד את הספר.

עם הגידול במספר היהודים בארץ ישראל, שם חלות המצוות התלויות בארץ, נוצר צורך לפרט יותר את ההלכות בתחום זה, שהובאו בקצרה בספר. על פי בקשתו של הרב יהודה לייב מימון, הוסיף הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, במהדורת מוסד הרב קוק, 40 פרקים של דיני ארץ ישראל ומנהגיה. במהדורות מאוחרות אחרות של הספר ישנה הרחבה של דינים אלה, בהתבסס על פסקי ה"חזון איש" שהיה אחד מחשובי הפוסקים בתחום זה.

בפתח הספר מצטט גאנצפריד את היש"ר מקנדיא: "הקיצור בלימודים טוב ומועיל הן למתחילים שלא יצללו ברוב הלימודים והן ליודעים להזכירם אם ישכחו", ובשער מתאר כך את מטרתו: "לתועלת המון עם ה' אחינו בני ישראל היראים את ה' ובמצוותיו חפצים. ישמרם צורנו. אשר קצרה דעתם ללמוד ולהבין דברי הש"ע ומפרשיו. יגעתי בעזרת ה' ית"ש וקבצתי מכל ארבעה חלקי שו"ע. אורח חיים. יורה דעה. אבן העזר. וחשן המשפט את הדינים הנצרכים ומוכרחים לכל איש ישראלי לדעת אותם. וכתבתי אותם בלשון קל למען ירוץ כל הקורא בו. וידע את המעשה אשר יעשה האדם וחי בהם".

במערכת החינוך הדתי בישראל משמש כספר לימוד מרכזי בתחום הדינים החל מ-1955, לצד החיי אדם, חכמת אדם, משנה ברורה וקיצור שולחן ערוך מקור חיים[3].

ספרים מסביב לקיצור שולחן ערוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים הבאים נכתבו סביב או בעקבות הספר:

במהדורת מאוחרות רבות הוסיפו בשולי הדף הערות שבהן מובאים שינויי פסיקה בין ספר זה לבין פוסקים חשובים אחרים כדוגמת שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה.

הרב שמואל אליהו כתב הערות לספר ע"פ פסקי רבי יוסף קארו, כף החיים, בן איש חי ופסקי אביו, הרב מרדכי אליהו[דרוש מקור].

כיוון שהספר לא נכתב בארץ ישראל הוא הכיל רק מעט מהלכות מצוות התלויות בארץ, ובמספר מהדורות שנדפסו בישראל נוספו כנספח קובצי דינים בהלכות אלו.

הפרות זכויות היוצרים של המחבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תרל"ג פרסם מחבר ה'קיצור שולחן ערוך' מודעה בעיתון המגיד[4], בה מחה על כך שר' נתנאל דוד זיסבערג הדפיס את הספר בווארשה ללא רשותו וכתב שלפי דין תורה וכן לפי החוק, אסור לקנות את הספר מזיסבער או לסייע לו למכור. לאחר פטירתו של המחבר, היו פוסקים שהתירו להדפיס את חיבורו לצד חיבורים נוספים בהלכה[5].

החקירה ברוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מכתב 5000

בעקבות תרגומו של הספר לרוסית, נודע ב-27 ביוני 2005 כי בצעד חסר תקדים, הורה התובע הכללי של רוסיה לחקור אם תוכנו של "קיצור שולחן ערוך" מסית נגד לא-יהודים וכן לבחון האם ראוי להוציא מחוץ לחוק את הדת היהודית והארגונים היהודיים שפועלים ברוסיה. הדבר נעשה לאחר ש-500 איש, ביניהם 24 מחברי הפרלמנט הרוסי, חתמו על עצומה שבה נטען כי "קיצור שולחן ערוך" מטיף לשנאת זרים. יום למחרת התפוצצות הפרשה, לאחר שיחה בין השר אהוד אולמרט, בשליחותו של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, לראש הממשלה הרוסי, מיכאיל פרדקוב, הודיעה התביעה הכללית כי החקירה הופסקה[6].

בישראל עוררה ההתרחשות בעיקר זעם וחשש מהתפרצות אנטישמית ברוסיה. במידה פחותה, העלה האירוע לדיון את התפיסה שמשתקפת מהשולחן ערוך ומקיצור שולחן ערוך לגבי גויים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מכתב המחבר. פורסם סיני, ניסן תשמ"ג.
  2. ^ הודעה על הספר מאת המחבר, במקהלים אברך ה', המגיד, 11 במאי 1864
  3. ^ חמישים שנות לבטים - תכנית הלימודים בדינים, באתר www.daat.co.il
  4. ^ אל תשכן באהליך עולה, המגיד, 25 ביוני 1873
  5. ^ פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים "הדפסת 'קיצור שולחן ערוך' בניגוד לרצון המחבר", 98. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991.
  6. ^ עמירם ברקת, הפרקליטות במוסקווה חזרה בה: לא תחקור התרגום לרוסית של "קיצור שולחן ערוך", באתר הארץ, 29 ביוני 2005