חופש המצפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חופש המצפון (או חירות המצפון) היא זכות אדם, הקובעת כי כל אדם רשאי להחזיק בערכי מוסר התואמים את מצפונו. ערכים אלה אפשר שיתקיימו בזיקה לאמונה דתית או אידאולוגית.

חופש המצפון קובע כי לכל אדם הזכות להכריע בין טוב לרע ולפעול בהתאם להכרעה זו, וזאת בכפוף לחוקי המדינה התקפים בזמן ובמקום.

מדינות מיישמות זכות זו ברמות שונות. ישנן מדינות המכירות בחופש המצפון בצורה רחבה, ויש כאלו שאינן מכירות בו או מכירות בו בצורה מוגבלת. דוגמה לתחום הקשור לחופש המצפון היא פציפיזם, שיש מדינות המכירות בזכותם של אזרחים לנהוג על פי מצפונם ויש כאלו שלא.

חופש המצפון בא לידי ביטוי בסעיף י"ח של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם:

כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו – לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.

חופש המצפון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופש המצפון בישראל קיבל ביטוי במגילת העצמאות, בה נכתב כי המדינה שתקום תבטיח בין היתר גם חירות זו:

מדינת ישראל [...] תקיים שוויון זכויות חברתי גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות;

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.