חוק להסדרת הפיקוח על כלבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בישראל כל כלב מעל גיל שלשה חודשים חייב ברישיון שניתן לאחר חיסון כנגד כלבת, סימון באמצעות שבב ותשלום אגרה. אם מבקש הרישיון עבר עבירות שבגינן אינו ראוי להחזיק כלב, כגון עבירות על חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), רשאי הוטרינר העירוני לסרב לתת לו רישיון.
שורת הגבלות חמורות ישנן על כלבים מסוכנים, ביניהם הגבלות על אחזקה, יבוא, ריבוי, מכירה ומסירה. לדוגמה כל המטייל ברשות הרבים עם כלב מסוכן ללא זמם, עלול להקנס בסכום של אלף שקלים.

חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 הוא חוק ישראלי שנועד להסדיר את החזקתם של כלבים בישראל. החוק נחקק בישראל בשנת 2002, בעקבות הצעת חוק מטעם משרד החקלאות.

החוק קובע את המסגרת הכללית של החזקת כלבים בארץ. חובת הרישיון לכלבים, צורת הרישיון, הגדרת כלב מסוכן, הקמת מרכז רישום ארצי, סמכויות תפיסת כלבים של הרשויות ועוד.

עד לחקיקת חוק זה, החוק היחיד שהתייחס למעמדם של כלבים היה "פקודת הכלבת, 1934".

רישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע כי כל כלב שגילו מעל לשלושה חודשים חייב ברישיון. הרישיון יינתן לאחר תשלום אגרה, חיסון כנגד כלבת וסימון הכלב באמצעות שבב אלקטרוני תת-עורי.

תוקף הרישיון הוא לשנה אחת. במקרה שכלב בעל רישיון עובר בעלים, חלה חובת רישוי מחדש.

בחוק נקבע כי שר החקלאות רשאי להתנות רישוי של כלב מסוכן בביטוח צד ג' כנגד פגיעות גוף ורכוש, אך חובה כזו לא נקבעה בתקנות.

הרופא הווטרינר העירוני רשאי לסרב לתת או לחדש רישיון לפי שיקול דעתו, מסיבות שונות ובכללן עבירות שנעברו על ידי בעל הכלב.

אם בוטל רישיונו של הכלב בעליו חייב למסור אותו בתוך 24 שעות לידי.

  • אדם בעל רישיון
  • מתקן מוגן
  • מאורת הרשות - שהוא מתקן שקבעה רשות מקומית, באישור המנהל, לאחזקת כלבים.

מרכז רישום ארצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוקם מרכז רישום ארצי לכלבים במשרד החקלאות ובהם פרטי הכלבים. במרכז הרישום יתנהל רישום של כלבים שנשכו וכן רישום של בעלים שהחזיק שני כלבים או יותר שנשכו. הרופא הווטרינר העירוני ידווח למרכז הרישום על כלבים שסומנו על ידו, רישיונות שנתן או ביטל, ופעילות תוקפנית של כלב שהובאה לידיעתו. יקבעו נהלים למסירת מידע לציבור.

החזקת כלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזיק כלב חייב לשמור עליו בחצריו. יש לסמן את החצר בשלט "זהירות כלב". במידה ויוצא לרשות הרבים הוא חייב להיות מוחזק ברצועת הולכה בידי אדם שיכול לשלוט עליו. אורך רצועה מקסימלי לכלב רגיל נקבע בתקנות 2005 עד 5 מטר. לכלבים המוגדרים "כלבים מסוכנים" קיימת הגבלת רצועה ל- 2 מטר והם מחויבים במחסום על פיהם גם בבית כאשר בבית נוכח ילד שגילו עד 16 שנים.

תפיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במידה ולכלב אין רישיון בר תוקף או שהכלב מוחזק שלא על פי התקנות רשאי הרופא הווטרינר העירוני או מפקח לתפוס את הכלב ולהעבירו למאורת הרשות. במידה ופנה בעל הכלב למאורת הרשות בבקשה להחזירו בתוך עשרה ימים מקבלת ההודעה על התפיסה. על פי שיקוליו של הרופא הווטרינר העירוני ניתן להנפיק רישיון או לבטלו או להתנות תנאים לקבלת הכלב במקרה שהופרו התקנות לגבי כלב מורשה. במידה ולא פנה בעל הכלב, רשאי הרופא הווטרינר העירוני למסור את הכלב לכוחות הביטחון או גורם אחר. במידה ולא ניתן למוסרו לגורם כל שהוא, רשאי הרופא הווטרינר העירוני להורות על המתתו תוך שבעליו של הכלב נושאים בהוצאה.

כלב מסוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלב מסוכן מוגדר:

  • כלב שגילו מעל שלשה חדשים שנשך ונשיכתו גרמה לחבלה.
  • כלב מזן מסוכן - גזע שהשר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע לגביו בתוספת שהוא גזע מסוכן.
  • כלב שהוא הכלאה של זן מסוכן, וקיים דמיון בין דפוסי ההתנהגות והתכונות הפיזיות שלו לכלב מסוכן.

בהכנת רשימת זני הכלבים שהוכרזו כמסוכנים בישראל, נלקחו בחשבון שתי תכונות עיקריות של הכלב: מידת התוקפנות שלו והנזק שהוא עלול לגרום. שמונה זני כלבים מוגדרים כ"כלב מסוכן" בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, והם:

  1. אמריקן סטאפורדשייר טרייר (אמסטאף) (American Staffordshire Terrier) (AmStaff)
  2. בול טרייר
  3. דוגו ארגנטינאי (dogo argentino)
  4. טוסה יפני (Tosa)
  5. סטאפורדשייר בול טרייר (סטאף אנגלי) (Staffordshire Bull Terrier) (Staffie)
  6. פיט בול טרייר
  7. פילה ברזילאי (fila brasileiro)
  8. רוטווילר
תמונות מפורטות של כל זן בכלבים המסוכנים, באתר משרד החקלאות

עונשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחזיק כלב ללא רישיון בר תוקף, והמאפשר יציאתו של כלב מחוץ לחצריו - דינו ששה חודשי מאסר.
  • המחזיק כלב מסוכן בניגוד להוראות או המוסר מידע כוזב בפרט מהותי - דינו שנת מאסר.

תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה-2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה-2004 (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), הותקנו מכוח החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002. התקנות נועדו לקבוע את זני הכלבים המסוכנים ולהטיל שורת הגבלות על זני כלבים מסוכנים והדומים להם.

רק בשנת 2004, לאחר שורת תקיפות חמורות של אנשים בידי כלבים מסוכנים, ומותה של ילדה בת ארבע מתקיפת כלב אמסטף שהיה מעורב בקרבות כלבים ‏‏[1], התקין שר החקלאות תקנות ובהן שורה של הגבלות על יבוא, גידול והחזקה של כלבים מסוכנים.

יבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק אושר יבוא כלב מסוכן תחת שורת הגבלות חמורות. ובהן דרישה כי:

  • גיל בעליו של הכלב עולה על 18 שנה.
  • הכלב מסורס או הכלבה מעוקרת.
  • הכלב הוחזק בידי בעליו לפחות שנה וחצי קודם למועד יבואו.

ריבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק אוסר להרבות כלבים מסוכנים בישראל. יש לעקר או לסרס כלב מסוכן בהגיעו לגיל חצי שנה ואילך. במידה ויש אישור שלא לעקרו או לסרסו עקב סכנת חיים לכלב, יש למנוע ממנו הזדווגות.

החזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על החזקת כלב מסוכן יש שורה של הגבלות. ובהן:

  • החזקת כלב מסוכן מותרת רק בידי בני 18 ומעלה.
  • החזקת כלב מסוכן ברשות הפרט חייבת להיות באופן שלא יוכל לצאת מהמתחם הסגור, תוך הצבת שלטי אזהרה, ושימת זמם בכל מקרה שיש בסביבה אדם מתחת לגיל 16.
  • החזקת כלב מסוכן ברשות הרבים הוגבלה לידי אדם בוגר מגיל 18, הכלב חייב להיות מוחזק ברצועה שאורכה לא יעלה על שני מטר, ושפיו חסום בזמם.

מכירה ומסירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים איסור למכור או למסור כלב מסוכן לזולת למעט מסירה לכוחות הביטחון, לווטרינר עירוני, מכלאה שאישר רופא וטרינר עירוני או לאדם אחר שאישר הרופא הווטרינר העירוני לאחר שהשתכנע שלא ניתן למסור את הכלב המסוכן למערכת הביטחון ושאין בכך כדי לפגוע במטרות החוק.

קנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בספטמבר 2007 נכנס לתוקף חוק המאחד את הקנסות ברחבי הארץ. עד אז כל רשות עירונית קנסה לפי חוקי העזר שלה. חלק מהקנסות מתייחס לכלל כלבים וחלק מהם מתייחס לכלבים מסוכנים בפרט. הקנס על טיול עם כלב מסוכן ללא זמם הוא 1,000 שקלים. יבוא כלב מסוכן לארץ ללא היתר הקנס יעמוד על 10,000 שקלים.

בעקבות התקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנות שהופעלו ב-2004, עוררו התנגדות רבה בקרב מגדלי הכלבים, ובמיוחד אצל אלו שמגדלים את הזנים המפורטים. ב-1 בספטמבר 2005, אישרר בית המשפט העליון את החוק ודחה עתירה של תנועת 'תנו לחיות לחיות' והתאחדות הכלבנות הישראלית, כנגד מימוש החוק בידי משרד החקלאות.‏[2]

תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה-2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקנות אלו נוספו פרטים שונים שהחוק המקורי לא התייחס אליהם או לא פירטם.

החזקת הכלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורך רצועה מרבי של כלב רגיל ברשות הרבים יהיה 5 מטר.
  • חיוב על שימת שלט "זהירות כלב" בחצר, וקנס של 3,000 שקלים על עובר תקנה זו.

רישוי וסימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנאים שבהם הרופא הווטרינר העירוני רשאי לא לתת או לא לחדש רישוי לכלב (ובהם כלב שמהווה סכנה לציבור או שאחזקתו גורמת לסיכון בריאות הציבור, כלב שהפך למסוכן וגילו של בעל הרישיון פחות מ-18, בעל הכלב הפר תנאי ברישיון לגבי כלב שהיה ברשותו, או הורשע בעבירה לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) או לחוק העונשין).
  • פרטי הסימון בשבב. ובהם כלב שכבר מסומן בשבב, לא יוחלף בשבב חדש.
  • מחיר אגרות (לכלב מסורס ולכלבה מעוקרת אגרה מופחתת), הצמדתן למדד, פטורים מאגרות (בעל כלב נחייה וארגונים לטיפול בבעלי חיים).

מרכז הרישום לכלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרטי הרישום המלאים שיש להעביר על כלבים ובעליהם ל"מרכז לרישום כלבים".
  • פרטי המידע של המרכז לרישום כלבים שפתוחים לציבור הרחב.
  • מימון מרכז הרישום. כל רשות מקומית תעביר 5 שקלים מהתשלום שהיא גובה עבור הרישיון לכלב לידי מרכז הרישום לכלבים אחת לחודש לצורך תפעולו.
  • חובת דיווח על תקיפה. רופא מחוזי חייב לדווח על כל התנהגות תוקפנית של כלב למרכז הרישום. מרכז הרישום חייב לדווח לרופא הווטרינר העירוני שבתחומיו גר בעל הכלב, ולרופא הווטרינר הממשלתי על כל תקיפה או נשיכה של כלב.
  • רישום כלבים אובדים. מרכז הרישום ינהל מידע על כלבים אובדים וידווח לבעל הכלב ולרופא הווטרינר העירוני.
  • לפני רישום במרכז הרישום על כלב שהפך למסוכן, בעל הכלב יקבל הודעה על כך, ותנתן לו האפשרות להתגונן בפני הרופא הווטרינר העירוני.

חקיקה בנושא כלבים בארצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחקיקת החוק הצטרפה ישראל למדינות מערביות שבהן ישנן הגבלות חמורות על גידול כלבים מסוכנים. בבריטניה נחשבים ארבעה גזעים למסוכנים: פיט בול טרייר, טוסה אינו, דוגו ארגנטינו, פילה ברזילרו; וכן כל הכלאה של פיט בול. צריך רישיון מיוחד להחזקתם, שמותנה בסירוס וביטוח מתאים. בגרמניה[3] קיים משנת 2001 איסור על יבוא ארבעה גזעים שנחשבים למסוכנים: פיט בול, אמסטף, סטפורדשייר בול-טרייר ובול טרייר; החוק גם אוסר יבוא כלבים מהכלאות הכוללות זנים אלו. בצרפת, בהולנד ובספרד ישנם חוקים במיוחד כנגד פיטבול. באירלנד ישנם חוקים הקשורים לשליטה של בעל הכלב מזנים מסוכנים בשטח ציבורי. בארצות הברית ישנם חוקים שונים לפי מדינות; שתים עשרה מדינות אוסרות על גידול כלבים מזנים מסוימים. במדינת דלוור החוק מאפשר להרוג כלב מכל סוג התוקף בעל חיים או אדם בשעת התקיפה. חוק דומה קיים בבריטניה המתיר לבעל משק חי להרוג כלב שמפחיד את בעלי החיים שלו בתקיפה או במרדף. בעקבות ביקורת ציבורית ומקצועית חריפה ‏‏[4] ‏‏[5]על הבעיתיות בשימוש בגזע ככלי עיקרי לסיווג מסוכנות כלבים בעיני החוק, רשויות ברחבי העולם‏‏[6] החלו בחקיקת חוקים המגבילים אחזקת כלבים מסוכנים המשתמשות בהגדרות שאינן כוללות את גזעו של הכלב (ואף אוסרות על שימוש בגזע כקריטריון).

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף שנת 2006, רשומים במרכז הרישום 222,295 כלבים. מתוכם 112,101 זכרים ו109,732 נקבות. מספר הכלבים מזן מסוכן עומד על 4,837 שהם 2.2 אחוז מתוך כלל הכלבים. כאשר 20% מהכלבים הזכרים מזן מסוכן מסורסים ו49% מנקבות הכלבים מזן מסוכן מעוקרות. בשנים 2004-2006 דווחו 2,185 נשיכות של כלבים, מתוכם 82 נשיכות של כלבים מזן מסוכן. מעיון בדוח עם זאת שניכרת מגמת עליה בנשיכות של כלבים שאינם מסוכנים ומגמת ירידה בנשיכות של כלבים מסוכנים, עדיין ב-2006, מספר הנשיכות של כלבים מסוכנים עומד באחוז אחד יותר למספרם באוכלוסיית הכלבים הכללית (3.2%).

לפרטים מלאים ניתן לעיין במסמך הבא: נתונים סטטיסטים במרכז רישום הכלבים שנקלטו עד ליום 31/12/2006

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]