חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008
פרטי החוק
תאריך חקיקה 29 ביולי 2008
תאריך חקיקה עברי כ"ו בתמוז ה'תשס"ח
גוף מחוקק הכנסת השבע עשרה
משרד ממונה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
מספר תיקונים 0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 אושר בשנת 2008 בכנסת השבע עשרה, והוא מאפשר לקונה רכב משומש לקבל את המידע שרשום על הרכב במוסכים שבהם טופל ובחברות הביטוח שבהן בוטח, ומחייב סוחר רכב למסור לקונה מידע על הרכב.

היסטוריה של החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק נחקק ביוזמת חברי הכנסת גלעד ארדן ואמנון כהן, והוועדה שטיפלה בניסוחו היא ועדת הכלכלה. החוק אושר בכנסת השבע עשרה ב-29 ביולי 2008,[1] ונכנס לתוקף ארבעה חודשים מיום פרסומו, כלומר ב-6 בדצמבר 2008. סעיף 6 לחוק, העוסק במספר הקילומטרים שעבר הרכב בשנה שקדמה למועד המבחן השנתי האחרון שלו, נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2010.

דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מטרותיו:

להצעת החוק המתפרסמת בזה שתי מטרות: הראשונה, לקבוע את זכותו של רוכש רכב משומש לקבל מידע אודות תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב, והשנייה, לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. מידע כאמור יסייע בבחינת כדאיות הרכישה, בין היתר בהתחשב ברמת בטיחותו של הרכב, רמת תחזוקתו, מחירו וסחירותו. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמיתית לרוכש.[2]

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע שאדם שקנה רכב משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן הרכב ומכל חברה שהרכב בוטח בה את כל המידע שיש בידיהם על הרכב: מידע על תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב וכל מידע אחר שיש בו כדי להעיד על מצב הרכב ותקינותו, וכן סכום תגמולי הביטוח ששולמו בעד הרכב ופירוט סוג הנזק או ירידת הערך שבשלם שולמו. המוסך והמבטח נדרשים לשמור את המידע למשך שבע שנים לפחות, והם רשאים לגבות תשלום בעד ההוצאות הכרוכות במסירת המידע.

סעיף 4 לחוק מטיל חובות נוספות על מי שעיסוקו במכירת רכב משומש (סוחר):

  • מכירת הרכב תיעשה בחוזה בכתב.
  • קודם חתימת החוזה על הסוחר למסור לקונה טופס גילוי ובו הפרטים הבאים:
(1) שמו המלא של המוכר, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה המוכר תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע למוכר – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;
(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע למוכר, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;
(6) הסכום שישולם בעבור הרכב.
  • בנוסף על הסוחר לגלות לקונה שהוא עוסק במסחר ברכב משומש.
  • מי שמוכר רכב משומש, שאינו רשום כבעליו ברישיון הרכב, נחשב כברירת מחדל כסוחר ברכב, אלא אם כן הוכיח אחרת; כלל זה אינו חל על מי שמוכר רכב משומש של בן משפחתו מדרגה ראשונה.

סוחר המפר הוראה מהוראות סעיף 4 עונשו קנס.

סעיף 6 לחוק קובע שבעת ביצוע מבחן רישוי שנתי לרכב, תמסור תחנת הבדיקה לרשות הרישוי את מספר הקילומטרים שעבר הרכב הנבדק בשנה שקדמה למועד הבדיקה. רשות הרישוי תציין ברישיון הרכב את מספר הקילומטרים שעבר הרכב הנבדק לפי ההודעה האחרונה שקיבלה מאת תחנת הבדיקה ואת המועד שבו נמסרה לה הודעה זו.

שר התחבורה והבטיחות בדרכים ממונה על ביצוע חוק זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]