חוק מס ערך מוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מס ערך מוסף הוטל בישראל לראשונה ב-1 ביולי 1976, מכוח חוק מס ערך מוסף, בעקבות המלצותיה של "ועדת אשר", שעסקה בעניין זה. בישראל המע"מ הוא בשיעור אחיד (למעט חריגים מעטים) על צריכה פרטית וציבורית ובגבייתו עוסקת רשות המסים בישראל (קודם להקמתה עסק בכך אגף המכס ומע"מ).

המע"מ נגבה בשלב היבוא ובכל שלבי הייצור והשיווק על ערך המכירות לקונה, כולל כל המסים (למעט המע"מ עצמו). מחבות מס זו מוחזר ערך המע"מ אשר הוטל בשלב הקודם על תשומות ביניים כולל השקעות (החזר "מס תשומות").

בשני מגזרים בישראל מוטל המע"מ על-פי הגדרתו החלופית (מע"מ פיננסי):

  • מוסד כספי: בנקים, חברות ביטוח ונותני שירותים פיננסיים חייבים במס שכר ורווח על תשלומי השכר והרווח. שיעור המס החל עליהם זהה, למעשה, לשיעור המע"מ הנגבה מעסקים, והם אינם זכאים להחזר של מס תשומות. בשל אופי פעילותם אין זה יעיל טכנית לגבות מע"מ ממוסדות פיננסים בדרך של "החזר מס תשומות".
  • מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר): לרבות מוסדות המדינה, חייבים במס שכר בשיעור של כמחצית משיעור המע"מ על תשלומי השכר שלהם. גם המלכ"רים אינם זכאים להחזר מס תשומות ומאחר שמעצם הגדרתם הם מוסדות ללא רווח, הטלת המע"מ היא על שכר בלבד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להחיל בישראל מס ערך מוסף הוצע כבר בשנת 1964, בעת שהמס נהג כמעט רק בצרפת ובמושבותיה באפריקה, על ידי ד"ר אמוץ מורג, שהיה מרצה באוניברסיטה העברית ויועץ למנהל הכנסות המדינה. בהצעתו נועד המע"מ להחליף את כל המסים האחרים[1]. בשנת 1968 המליצה הרשות לתכנון כלכלי להנהיג מע"מ במקום מיסי הקנייה והמכס[2]. הנהגת מס ערך מוסף במקום מכס נדרשה לאור ההסכמים של ישראל עם השוק האירופי המשותף שחייבו את ביטול המכס על מוצרים מיובאים מאירופה[3]. בתחילה נעשו ניסיונות להנהיג מס ערך מוסף כבר בשנת 1972[4], אולם המהלך השתהה ונכנס לתוקף רק בשנת 1976.

גובה המס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור המע"מ משתנה מפעם לפעם, בצו שמוציא שר האוצר, לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת, כחלק מהמדיניות הפיסקלית של הממשלה:

מתאריך שיעור המע"מ
1.7.1976 8%
1.11.1977 12%
1.8.1982 15%
1.6.1985 17%
1.10.1985 15%
1.3.1990 16%
1.1.1991 18%
1.1.1993 17%
15.6.2002 18%
1.3.2004 17%
1.9.2005 16.5%
1.7.2006 15.5%
1.7.2009 16.5%
1.1.2010 16%
1.9.2012 17%
2.6.2013 18%
1.10.2015 17%

פטור ממע"מ ושיעורי מס מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מספר פעילויות עליהן חל פטור ממע"מ:

  • מכירת יהלומים ואבנים יקרות מאדם שעיסוקו בכך לאדם אחר שעיסוקו בכך.
  • השכרת נכס למגורים לתקופה שאינה עולה על 25 שנים.
  • השכרת מקרקעין והחכרת מקרקעין שהוראות החוק להגנת הדייר, התשל"ב-1972, חלות עליהם.
  • מכירת מקרקעין המושכרים בתנאי שכירות מוגנים כאמור.
  • מכירות באזור אילת. על-פי חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים)[5], מכירת מוצרים או מתן שירותים בעיר אילת או במועצה האזורית חבל אילות בידי עוסק תושב האזור לצריכה באזור אילת או שימוש בה, פטורים ממע"מ. על מספר מוצרים בני קיימא כמכוניות, מדיחי כלים וכדומה לא חל הפטור והם חייבים במע"מ בשיעור מלא. בינואר 1994 בוטל הפטור על מכירת סיגריות באילת בשל פרופורציות צריכה לא הגיוניות (עם ביטול הפטור ירד שיעור קניית הסיגריות באילת ב-65%).

על מכירת מוצרים ושירותים מסוימים, לעסקים באזור אילת על ידי עסקים שמחוץ לאזור אילת, חל מע"מ בשיעור אפס, כך שהפטור ממע"מ באזור אילת קרוב יותר למע"מ בשיעור אפס המוציא מבסיס המס את כל הפעילות הכלכלית באזור אילת.

העסקאות בישראל שבהן העסק יכול לקבל חזרה את המע"מ ששולם על ידו ובמכירה יהיה חייב במס בשיעור 0% מתרכזות בפעילויות הבאות:

  • ירקות ופירות, בתנאי שלא נעשתה בהם פעולת עיבוד כלשהי (עיבוד למעט ניקוי, בירור, אריזה, הבחלה, החסנה וקירור).
  • מכירות בחנויות דיוטי פרי כמו למשל בנמל תעופה בן-גוריון, ומכירות של סחורות לחנויות כאלו.
  • יצוא מוצרים ושירותים כולל נכסים לא מוחשיים.
  • מכירת כלי טיס או כלי שיט לעסקים שעוסקים בהסעת נוסעים או הובלת סחורות בים או באוויר.
  • הובלה בינלאומית של מטענים באוויר או בים לישראל וממנה.
  • שירותים מסוימים לתיירות נכנסת:
    • לינה בבתי מלון, ובכלל זה כל ההוצאות במלון הנילוות ללינה (מזון ומשקאות, כביסה, בידור וכדומה), בתנאי ששולמו דרך חשבון הלינה ובמטבע זר.
    • שירותי הסעה, תיור והשכרת רכב - אם התבצעו באמצעות ספקים מאושרים ושולמו במטבע זר.
    • תיירים זכאים לבקש החזר מע"מ, בתנאים מסוימים, על רכישות מוצרים בני-קיימא לצורך ייצואם אל מחוץ לגבולות הארץ.

בעולם לא מקובל להחיל מע"מ בשיעור אפס על שירותי תיירות נכנסת. בישראל מע"מ בשיעור אפס על שירותים אלה נועד לעודד כניסת תיירים לישראל באמצעות סבסודם.

דוגמאות הסבר לחישוב מע"מ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונחים:

דוגמה 1:

  • עסק קנה את מוצר א' במחיר לפני מע"מ של 1,000 ₪, מחיר בתוספת 17% מע"מ, הוא: 1,170 ₪.
  • העסק מכר את מוצר א' במחיר לפני מע"מ של 1,400 ₪, מחיר ללקוח בתוספת 17% מע"מ, הוא: 1,638 ₪.
  • מע"מ התשומות בעסקה הוא 170 ₪. (1,170-1,000 ₪) – מע"מ זה שולם על ידי העסק לספק.
  • מע"מ עסקאות בעסקה הוא 238 ₪ . (1,638-1,400 ₪) – מע"מ זה שולם לעסק על ידי הלקוח.

בידי העסק נשאר ההפרש שהוא 68 ₪. (238-170 ₪). סכום זה ישולם לשלטונות מע"מ ב-15 לחודש שלאחר החודש בו בוצעו העסקאות.

דוגמה 2 :

  • עסק קנה את מוצר א' במחיר לפני מע"מ של 1,000 ₪, מחיר בתוספת 17% מע"מ, הוא: 1,170 ₪.
  • העסק מכר את מוצר א' במחיר לפני מע"מ (מחיר הפסד) של 800 ₪, מחיר ללקוח בתוספת 17% מע"מ, הוא: 936 ₪.
  • מע"מ התשומות בעסקה הוא 170 ₪. (1,170-1,000 ₪) – מע"מ זה שולם על ידי העסק לספק.
  • מע"מ עסקאות בעסקה הוא 136 ₪. (936-800 ₪) – מע"מ זה שולם לעסק על ידי הלקוח.

העסק שילם לספק סכום מע"מ גדול יותר מאשר קיבל מהלקוח. ההפרש בסך של 34 ₪ (136-170) ידווח לשלטונות מע"מ ב-15 לחודש שלאחר החודש בו בוצעו העסקאות, העסק יקבל בחזרה משלטונות מע"מ סך של 34 ₪.

אם העסק לא ימכור את המוצר שקנה (לדוגמה: המוצר נשבר ונזרק), הוא לעולם לא יגבה עבורו מע"מ עסקאות. העסק יגיש לשלטונות המס דרישה להחזר מע"מ התשומות ששילם בסך של 170 ₪, שלטונות מע"מ יחזירו לעסק את הסכום הנ"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עו"ד אבי פרידמן, מס ערך מוסף: החוק וההלכה, הוצאת רונן, מהדורה שנייה, דצמבר 2010.
  • יעקב פוטשבוצקי, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הוצאת צור רימון.
  • אהרן נמדר, מס ערך מוסף, הוצאת חושן למשפט, מהדורה שנייה, 2001.
  • מ. כהן, דיני מסים, הוצאת המכון למסים ולייעוץ כלכלי בע"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]