הכנסת השמינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע
פורטל - הממשל בישראל

כהונתה של הכנסת השמינית החלה ב-21 בינואר 1974, בעקבות הבחירות שנערכו ב-31 בדצמבר 1973. בחירות אלו נדחו בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לראש הממשלה, גולדה מאיר, שהייתה זקנת חברי הכנסת. מיד אחר כך נבחר ישראל ישעיהו-שרעבי לכהונה שנייה כיושב ראש הכנסת. בעוד שבכנסות קודמות הוצג מועמד שהיה מקובל על רובן המוחלט של סיעות הבית[1], הציגה הפעם האופוזיציה מועמד מטעמה, בנימין הלוי. ישעיהו-שרעבי נבחר ברוב של 70 מול 37. חמישה מחברי הכנסת נמנעו.

עם כינונה של הכנסת, הוחלט להקים את הוועדה לענייני ביקורת המדינה. עד אז דנו ועדת הכספים וועדת הכנסת בדו"חות מבקר המדינה. בנוסף, יושב ראש ועדת הפנים שינה את שמה, והיא נקראה ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

הבחירות לכנסת התשיעית הוקדמו בעקבות התרגיל המבריק, והתקיימו ב-17 במאי 1977. כהונתה של הכנסת השמינית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת התשיעית, ב-13 ביוני אותה שנה.

הרכב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמינית

אלה היו תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת השמינית:

מפלגה מושבים בכנסת
המערך 51
הליכוד 39
מפד"ל 10
חזית דתית תורתית 5
ליברלים עצמאיים 4
רק"ח 4
רצ 3
קידמה ופיתוח 2
מוקד 1
רשימה ערבית לבדואים וכפריים 1

הבחירות לכנסת השמינית נערכו כחודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך המלחמה השפיעה על תוצאות הבחירות רק באופן חלקי. מפלגת השלטון, המערך, איבדה 5 מושבים, אך נותרה המפלגה הגדולה ביותר, עם 51 מושבים בכנסת. הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה החוץ-פרלמנטרית התנועה למען ארץ ישראל השלמה חברו לגח"ל והתמודדו ברשימה משותפת, רשימת הליכוד. הרשימה זכתה ב-39 מושבים, התחזקות משמעותית לעומת הישגי המפלגות בבחירות לכנסת השביעית, אז היו לשלוש המפלגות 32 מושבים, ולגח"ל לבדה 26 מושבים. לראשונה מאז הקמת המדינה, הצליחה מפלגת ימין לרשום הישג אלקטורלי שקירב אותה להישגים של המערך על גלגוליו.

המפד"ל איבדה שני מושבים, אך נותרה המפלגה השלישית בגודלה, עם 10 מושבים. לאחר שלוש מערכות בחירות בהן התמודדו בנפרד, שבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל להתמודד ברשימה משותפת, חזית דתית תורתית. הרשימה זכתה ב-5 מושבים, אחד פחות מהתוצאה שהשיגו שתי המפלגות בנפרד בבחירות לכנסת השביעית.

מפלגת רצ, שהוקמה בידי שולמית אלוני שכיהנה בכנסת השישית מטעם המערך, התמודדה לראשונה בבחירות וקיבלה 3 מושבים. רק"ח התחזקה מ-3 ל-4 מושבים, ואילו מק"י, ששינתה את שמה למפלגת מוקד, לאחר שחברו אליה תנועות חוץ-פרלמנטריות, שבה וזכתה במושב אחד. רשימת ליברלים עצמאיים שמרה על כוחה וזכתה בארבעה מושבים. סיעות הלוויין של המערך, קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים, קיבלו שני מושבים ומושב אחד, בהתאמה.

הרכב קואליציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממשלת ישראל השש עשרה

גולדה מאיר הציגה את ממשלתה ב-10 במרץ 1974. הקואליציה התבססה על הסיעות שהיו שותפות גם בממשלתה הקודמת: המערך, המפד"ל וליברלים עצמאיים, וכן סיעות שיתוף ואחווה ורשימה ערבית לבדואים וכפריים. בעוד שהקואליציה הקודמת נשענה על תמיכתם של 76 חברי כנסת, הייתה קואליציה זו צנועה יותר, והיו חברים בה 68 חברי כנסת.

המחאה הציבורית עקב מלחמת יום הכיפורים, שנתנה את אותותיה בבחירות רק באופן חלקי, התעצמה בעקבות מחאת היחיד של מוטי אשכנזי ופרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט ב-1 באפריל. בעקבות הלחץ הציבורי הגישה מאיר את התפטרותה ב-11 באפריל, חודש בלבד לאחר שהרכיבה את הממשלה. הממשלה המשיכה לכהן עד לכינונה של ממשלה חדשה ב-3 ביוני. תקופת כהונתה של הממשלה, חודשיים ו-24 ימים, הייתה הקצרה ביותר מבין כל ממשלות ישראל.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממשלת ישראל השבע עשרה

את הממשלה החדשה הרכיב יצחק רבין, שכיהן כשר העבודה בממשלתה קצרת הימים של מאיר. רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית בזמן מלחמת יום הכיפורים, ולכן לא נתפס כחלק מהמחדל. ממשלתו התבססה תחילה על 61 חברי כנסת בלבד, כאשר המפד"ל נותרה לראשונה מחוץ לקואליציה, ובמקומה צורפה סיעת רצ. רבין ערך שינויים גם בהרכב השרים מטעם סיעתו. שרים בכירים כמשה דיין ופנחס ספיר נותרו מחוץ לממשלה, בעוד שמעון פרס ויהושע רבינוביץ' קודמו לתפקידי שר הביטחון ושר האוצר.

ב-29 באוקטובר צורפה המפד"ל לקואליציה, והיא התרחבה ל-71 חברי כנסת. ימים ספורים לאחר מכן פרשה רצ מהקואליציה, במחאה על מינויו של יצחק רפאל מהמפד"ל, שנחשד בקבלת שוחד בפרשת תל גיבורים, לשר הדתות.

ב-14 בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון שהגישה סיעת חזית דתית תורתית בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר. שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. הוא הודיע על כך בכנסת ב-20 בדצמבר, ובאותו לילה הגיש לנשיא המדינה את התפטרותו. ב-5 בינואר 1977 הוקדמו הבחירות לכנסת התשיעית, ל-17 במאי 1977. צעד זה, שכונה "התרגיל המבריק" נועד לאפשר לממשלה לכהן עוד מספר חודשים כממשלת מעבר שלא ניתן להפילה, בשעה שהיא נשענת על מיעוט של 58 מחברי הכנסת, ונתונה בסכנה.

ב-15 במרץ 1977 פרסם דן מרגלית את פרשת חשבון הדולרים, שבה נחשף כי רבין ואשתו לאה, החזיקו חשבונות בנק בלתי חוקיים בארצות הברית. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק כי יש להעמידם לדין על כך, הודיע רבין כי לא יהיה מועמד המערך לתפקיד ראש הממשלה בבחירות הבאות. הוא התכוון גם להתפטר מתפקידו, אך בשל היותה של הממשלה ממשלת מעבר, לא יכול היה לעשות זאת. הפתרון שנמצא היה שהחל מ-22 באפריל יצא לחופשה, ושמעון פרס כיהן כראש הממשלה בפועל.

שינויים בהרכבי הסיעות במהלך כהונתה של הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיעות קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים הצטרפו לסיעת המערך כבר בראשית כהונתה של הכנסת, ב-26 בפברואר 1974. הן פרשו ממנה לקראת סיום כהונתה של הכנסת, וב-8 בפברואר 1977 הקימו את הרשימה הערבית המאוחדת.

באפריל 1975 עזב אריה אליאב את המערך, וב-3 ביוני הקים יחד עם חברי סיעת רצ את סיעת יעד - התנועה לזכויות האזרח. ב-27 בינואר 1976 התפצלה הסיעה לשניים: אליאב ומרשה פרידמן הקימו את הסיעה הסוציאל-דמוקרטית, ששינתה את שמה תוך זמן קצר ל"סיעה סוציאליסטית עצמאית", ואילו שולמית אלוני ובועז מואב שבו ונקראו "רצ".

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נערכו מספר פילוגים נוספים. סיעת חזית דתית תורתית התפצלה לשני רכיביה, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. הלל זיידל פרש מסיעת ליברלים עצמאיים, הקים את סיעת "אחדות", ובהמשך הצטרף לליכוד. מרדכי בן-פורת פרש מהמערך והקים את תנועה להתחדשות ציונית חברתית.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה של הכנסת השמינית, אישרה הכנסת 360 חוקים, מהם 288 ביוזמה ממשלתית (80%) והיתר ביוזמה פרטית[2]. בכך, קבעה הכנסת השמינית מספר שיאים חדשים בנוגע לחקיקה: מספר החוקים הגבוה ביותר (בכנסת השביעית נחקקו 319 חוקים), מספר החוקים הרב ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (72, לעומת 40 בכנסת השביעית), ואחוז החוקים הגבוה ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (בכנסת השביעית מקורם של 12.5% מהחוקים היה בהצעות חוק פרטיות). בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת השמינית: חוק יסוד: משק המדינה, חוק יסוד: הצבא, תיקון מס' 22 בפקודת מס הכנסה[3] ("רפורמת בן-שחר"), חוק מס ערך מוסף, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חוק החברות הממשלתיות, חוק מס מעסיקים, חוק שיפוט בתביעות קטנות, חוק דמי מחלה, חוק שמירת הניקיון, ועוד.

חוקי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות הרטמכ"ל

חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 30): תיקון לחוק הביטוח לאומי שקבע הוראות לגבי תשלום תגמולים לחיילי מילואים.
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 28): בתיקון זה נוסף ביטוח מפני אובדן כושר עבודה כתוצאה מתאונה.
  • חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 5): החוק הטיל חובת דיווח לפקיד סעד על רופאים, אחיות, עובדי חינוך, עובדי סעד ושוטרים המטפלים בקטין שסבל מפגיעה בריאותית או נפשית, ושיש להם חשד שהפגיעה נגרמה על ידי האחראי עליו.
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6): תיקון לחוק הביטוח הלאומי בו נוסף פרק שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד.
  • חוק הפיקוח על מעונות (תיקון): החוק הסמיך בתי משפט להורות על סגירת מעונות כחלק מהליך פלילי.
  • חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 10): בתיקון חקיקה זה הוסמך שר הביטחון לקבוע בתקנות כי בהתקיים תנאים מסוימים מעסיקים יהיו חייבים להמשיך ולהעסיק בני משפחות שכולות עד הגיעם לגיל 70, אם אלו יהיו מעוניינים בכך.

חקיקה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשיר רדיו המותקן ברכב

חקיקה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק לתיקון דיני העונשין (הפסקת הריון): החוק החליף את ההוראות המנדטוריות שקבעו איסור על הפלות מלאכותיות, קבעו נסיבות מקלות יותר בהן ניתן לערוך הפלה ואת הפרוצדורה לאישור הפלות.
  • חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 7): בתיקון זה נוספו הוראות בנוגע לעבירות של ברירת קנס.
  • חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 4): מספר תיקונים בחוק סדר הדין הפלילי, שכללו הוראות בנוגע לנסיבות שבהן בית משפט יכול להורות על מינוי סניגור לחשוד או נאשם, בנוגע לפסלות שופט ובנוגע לנאשמים שאינם כשירים לעמוד לדין.
  • חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק) (תיקון מס' 3): בתיקון זה נוספו הוראות שנוגעות לעבירות שנעברו בידי מנהלים או עובדים בתאגיד.
  • חוק לטיפול בחולי נפש (תיקון מס' 2): התיקון אפשר את אשפוזם של עצורים במוסדות פסיכיאטריים, על יסוד חוות דעת פסיכיאטרית.
  • חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון מס' 2): תיקון שהסדיר את הטיפול בעצורים ונאשמים שאובחנו כסובלים מפיגור שכלי.
  • חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 37): החוק קבע עבירה של עיסוק בזנות בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים. העונש המרבי שנקבע לעבירה זו הוא שנת מאסר.
  • חוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים) (תיקון מס' 2): החוק הסמיך מפקד מחוז להוציא צו סגירה למקום שנערכים בו משחקים אסורים, הגרלות או הימורים.
  • חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 3): תיקון לפקודת בתי הסוהר שבין היתר הסדיר מחדש את מעמדם וסמכויותיהם של מבקרים רשמיים בבתי הסוהר.

חקיקה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאונת דרכים
  • חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
  • חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון): החוק קבע כי בקביעת תשלום מזונות לאישה, יש להתחשב גם בהכנסותיה מנכסים וממקורות אחרים ולא רק בהכנסותיה מעבודה.
  • חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 5): תיקון לפקודת הנזיקין בו נוספה עוולה של פגיעה בדמותו של אדם - שימוש ללא הסכמתו בשמו, בכינויו בדמותו או בקולו למטרות מסחריות.
  • חוק המסחר ברכב משומש.
  • חוק חוזה קבלנות.

מערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטופי טיסה 181 של לופטהאנזה יורדים מהמטוס בקלן, 1977.
  • חוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית): החוק הסדיר אבטחת שדות תעופה וכלי טיס, בעקבות ריבוי אירועי חטיפת מטוסים בשנות ה-70.
  • חוק הארכת מועדים: חוק שהסמיך את שר הביטחון להכריז על שירות מסוים הוא "שירות חירום". משמעותה של הכרזה זו היא הארכתם של מועדים הקבועים בחיקוק ושל תוקפם של רישיונות, כלפי המשרתים בהם, וכן היא מאפשר לבית משפט להאריך מועד הקבוע בחוזים מסוימים. החוק נחקק כדי לתת מענה לחיילי המילואים שגויסו עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ונותרו מגויסים חודשים ארוכים לאחר מכן.
  • חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 8): תיקון לחוק השיפוט הצבאי שכונן את בית הדין הצבאי לתעבורה.
  • חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 9): תיקון לחוק שירות ביטחון שהסמיך פוקדים לקרוא למיועדים לשירות ביטחון לשם מתן אמצעי זיהוי.
  • חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 6): תיקון לחוק שעסק בסייגים לעסקאות בציוד צבאי.

עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק דמי מחלה.
  • חוק עבודת נשים (תיקון מס' 5): תיקון לחוק עבודת נשים שאפשר לנשים הרות להיעדר מעבודתן מספר שעות במהלך תקופת ההריון לשם בדיקות רפואיות הקשורות בהריון.
  • חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 12): התיקון קבע הוראות לגבי יציאה לגמלאות של שוטרים.
  • חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 4): החוק הסמיך את ראש הממשלה להחיל את הוראות המשמעת, כלשונן או בשינויים, גם על עובדי שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתקי הצבעה נפרדים לראש הרשות ולמועצת העיר, בבחירות לראשות עיריית ירושלים (2008)
  • חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם): חוק זה שינה את שיטת הבחירות לרשויות המקומיות וקבע כי בחירת ראש הרשות תהיה ישירה. ב-1978 נערכו הבחירות הראשונות בשיטה זו.
  • חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי): חוק המחייב את הרשויות המקומיות להעסיק יועץ משפטי.
  • חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).
  • חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 20): תיקון לפקודת העיריות שהחליף את תקנון ישיבות המועצה בתקנון חדש.
  • חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש הרשות וסגניו).
  • חוק הרשויות המקומיות (תרנים לאנטנות רדיו וטלוויזיה): חוק המסמיך את הרשויות המקומיות להורות כי בכל בניין לא תהיה יותר מאנטנה אחת.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת במקווה ישראל

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי מתנדב במשמר האזרחי

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת ישראל ישעיהו-שרעבי
ישראל ישעיהו-שרעבי
סגני יושב ראש הכנסת שניאור זלמן אברמוב, אברהם גיבלבר, יהודה דרניצקי, בנימין הלוי, בן-ציון קשת, משה שחל, פנחס שינמן
משה שחל
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה יוחנן בדר, יוסף תמיר
יוחנן בדר
הוועדה הוקמה לראשונה בכנסת השמינית.
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון יצחק נבון, חיים יוסף צדוק
יצחק נבון
חיים יוסף צדוק
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט זרח ורהפטיג
זרח ורהפטיג
יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות אברהם כץ, אברהם שכטרמן
יושב ראש ועדת הכלכלה יגאל הורוביץ, שמואל תמיר
שמואל תמיר
יושב ראש ועדת הכנסת ארי אנקוריון
יושב ראש ועדת הכספים ישראל קרגמן
יושבת ראש ועדת העבודה שושנה ארבלי-אלמוזלינו
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה יורם ארידור, יוסף תמיר הוועדה שינתה את שמה עם הקמתה מ"ועדת הפנים" ל"ועדת הפנים ואיכות הסביבה"
יושבת ראש ועדת השירותים הציבוריים חייקה גרוסמן
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה מנחם בגין
מנחם בגין
באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה משה ורטמן
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת נתנאל לורך
נתנאל לורך
קצין הכנסת יצחק בן-גל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדרך כלל הוצע מועמד יחיד. בכנסת השביעית הוצע לראשונה מועמד שני, מטעם סיעת העולם הזה - כוח חדש, שהציגה את מועמדותו של אורי אבנרי. מועמדות זו נחשבה שולית, ורק שני חברי הסיעה תמכו בו.
  2. ^ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ 3.0 3.1 חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 22), תשל"ה-1975, ס"ח 774 מיום 20 ביולי 1975


הקודמת:
הכנסת השביעית
19691974
הכנסת השמינית
21 בינואר 1974 - 13 ביוני 1977
כ"ז בטבת ה'תשל"ד - כ"ז בסיון ה'תשל"ז
הבאה:
הכנסת התשיעית
19771981