חיים אוליאל
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, קישורים פנימיים. | |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, קישורים פנימיים. | |
 | |
| חיים אוליאל בהופעה במימונה ברחובות, 1 באפריל 2013 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1956 (בן 69) שדרות |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| סוגה |
מוזיקה מזרחית |
| שפה מועדפת |
עברית |
| כלי נגינה |
גיטרה חשמלית |
| פרסים והוקרה |
השאת משואה (2024) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חיים אוליאל (נולד ב־22 בדצמבר 1956) הוא מוזיקאי, זמר, מלחין, מעבד, מפיק ומנהל מוזיקלי ישראלי, ממקימי להקת "שפתיים" ומהדמויות הבולטות בהתפתחות המוזיקה בשדרות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיים אוליאל נולד בשדרות לרחל ומתתיה אוליאל, שעלו ממרוקו בשנת 1954. אחיו ציון ואלי נולדו במרוקו, ואילו חיים, חנה, כרמלה, מיכה, בני ויענה נולדו בשדרות.
את הקריירה המוזיקלית החל בגיל 10 בהופעה בבית הנוער בשדרות. בגיל 13 הצטרף כנגן בס ללהקת "המחרוזות", שחבריה היו מבוגרים ממנו. בגיל 15 הקים את להקת "ליל השמשות" עם חברים בני גילו, ובה שימש כמתופף וזמר.
בגיל 17 הקים את להקת הרוק "121", שבה היה נגן גיטרה מובילה וזמר.
בשנת 1975 התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין בסיני במשך שלוש שנים בשירות סדיר ושנה נוספת בקבע.
קריירה מוזיקלית
בשנת 1980 השתתף כזמר ומעבד בחבורת זמר משירי המשורר והמלחין בן שדרות חופי.
בשנת 1981 החל במסורת "שדרושיר" – פסטיבל הילדים של שדרות, שבו התגלו בין היתר קובי אוז (טיפקס), יורם חזן (כנסיית השכל) וילדים נוספים שהפכו בהמשך לדור של מוזיקאים ולהקות משדרות.
בשנת 1983 הצטרף ללהקת החתונות "ארמונדו" מאשקלון. לאחר שנה צירף את אחיו אלי אוליאל כמתופף, את חברו חיים אוחנה בגיטרה בס ואת דליה אלמקייס ויהודית עזרן כזמרות. הרכב זה היווה את הבסיס להקמת להקת "שפתיים", שנוסדה בשנת 1985 והתפרקה בשנת 1998.
להקת "שפתיים" הקליטה חמישה אלבומים ואלבום אוסף. אוליאל הנהיג ניהולית ומוזיקלית את הלהקה, וכתב, הלחין ועיבד את שיריה המקוריים.
במקביל הנהיג את המהפכה המוזיקלית בשדרות וסייע ללהקות רבות מהעיר, בהן "טיפקס", "כנסיית השכל", "טאנארא", "רנסאנס" ועוד. בנוסף כתב, הלחין וביצע מספר שירים עם להקת "סולטנה".
פעילות מקצועית וציבורית
בשנת 1997 היה מנהל ומפיק מוזיקלי של תוכנית הטלוויזיה "מעורב תל אביבי" בהנחיית ירדנה ארזי וזאב רווח, בהשתתפות אמנים רבים ובהם שימי תבורי, אלי לוזון, מרגלית צנעני, אבנר גדסי וליאור נרקיס, שקיבל במסגרת זו הזדמנות טלוויזיונית ראשונה.
באותה שנה היה בין שדרניה הראשונים של "רדיו דרום", שם שידר והפיק תוכניות בהתנדבות.
בשנת 1998 התפרקה להקת "שפתיים".
בשנת 2000 הציע את המילה "צהלולים" (לולולו) לאקדמיה ללשון העברית, ומאז נכנסה המילה לשימוש נפוץ בישראל.
באותה שנה יצא אלבום הסולו הראשון שלו, "סנדוק לעז'אב", בהפקתם של קובי אוז וביג M, אשר זכה לשבחי ביקורת.
בשנת 2001 תכנן והקים בהתנדבות את המרכז למוזיקה בשדרות (הקונסרבטוריון), שבו למדו מאות בני נוער נגינה ומוזיקה. בין בוגרי המקום הזמרות ג'ולייטה וחגית יאסו.
בשנת 2001 היה בין מייסדי "פסטיבל בשקל" יחד עם שאנן סטריט וכרמי ווטרמן. הפסטיבל פעל במשך כעשר שנים והביא אמנים ואמנות לפריפריה בהתנדבות.
בשנת 2002 יצא אלבום הסולו השני שלו, "תני לו ללכת", בהפקתו של קובי אוז ובהשתתפות שאנן סטריט.
בשנת 2003 הקים בשדרות את "צהלולים" – מרכז אתני למוזיקה, מחול, תיאטרון ופיוט מזרחיים.
באותה שנה ביצע את שיר הנושא של הסרט "הכוכבים של שלומי" – "עוד אבוא אל סיפך" מאת נתן אלתרמן, ללחן של יונתן בר גיורא.
בשנת 2004 זכה בפרס "הצילינדר הנודד" של אמנות לעם על פעילות חברתית־מוזיקלית בהתנדבות בשכונות ובערי הפיתוח בישראל.
באותה שנה כתב את המוזיקה להצגה "הצמה של אבא" בתיאטרון הקאמרי והיה מועמד לפרס מלחין השנה בתיאטרון.
בשנת 2005 כתב מוזיקה מקורית לסרט "החלוצים", העוסק בעלייה ובהקמתה של שדרות.
באותה שנה השתתף כשחקן, מפיק וכותב המוזיקה למחזה "קפה דה מארי", מחזמר בשפה המרוקאית שהוצג במשך חמש שנים ברחבי ישראל, קנדה וארצות הברית.
בשנת 2006 יצא אלבומו השלישי, "לפי שעה", שכלל שירים מכל תקופות הקריירה שלו בביצוע חי באולפן.
בשנת 2007 כתב מוזיקה מקורית להצגה "גיבור מעמד הפועלים" בתיאטרון הקאמרי.
בשנים 2002 ו־2007 היה חבר בצוות השופטים שבחר את השיר והמבצעים שייצגו את ישראל באירוויזיון.
בשנת 2007 כתב מוזיקה מקורית לסרט "מבצע מוראל", העוסק בהברחת ילדים ממרוקו לישראל.
בשנת 2008 היה המפיק המוזיקלי של המופע "אהבה מדואט ראשון" במסגרת פסטיבל ישראל, בהשתתפות יוסי בנאי, ברי סחרוף, יהודית רביץ, אלי לוזון, יובל בנאי, הדג נחש ואמנים נוספים.
בשנת 2009 הקים את ההרכב "האוליאלים" יחד עם בניו מתי, אור וניב. ההרכב שילב מוזיקה מרוקאית עם מוזיקת דאנס וזכה להצלחה במועדונים וברחבות ריקודים.
עד שנת 2016 היה חבר במועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס בהתנדבות.
בשנים 2011–2013 היה חבר בצוות השופטים בתוכנית הטלוויזיה "בית הספר למוזיקה".
בהמשך השתתף בפרויקטים שונים, בהם תיעוד יצירתו והשפעתו על המוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, קריינות בסדרה "הנשר הגדול" ששודרה בכאן 11, הופעות בפסטיבל מרוקו ברודוס והשתתפות בהקלטת הפיוט "יפה ותמה".
אוליאל הופיע גם עם בניו בקונצרט פתיחת העונה "הקפה של מתתיה" עם הסימפונייטה של רעננה, שבו בוצעו יצירותיו בעיבודים קלאסיים.
בשנת 2020 החל לערוך סיורים מוזיקליים בשדרות, העוסקים בהתפתחות התרבות והמוזיקה בעיר.
בשנת 2021 הופיע עם להקתו בקרואטיה במסגרת פסטיבל הקצב השנתי.
בשנת 2022 השתתף בקאמבק נוסטלגי של להקת "שפתיים" עם חלק מחברי ההרכב המקוריים.
באותה שנה השתתף במופע במרוקו לציון שנתיים להסכם השלום הפורמלי עם ישראל. המופע נערך בתיאטרון הממלכתי ברבאט בפני אנשי ממשל, מוזיקה ותרבות.
בשנת 2023 נערך סיבוב הופעות של סולני "שפתיים" עם התזמורת האנדלוסית הישראלית.
בשנת 2024 נבחר להשיא משואה ביום העצמאות ה־76 למדינת ישראל, כהוקרה על פעילותו רבת השנים למען המוזיקה והתרבות בפריפריה ובשדרות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוליאל נישא בשנת 1981 והתגרש בשנת 2010. מנישואיו נולדו שלושה בנים – מתי, ניב ואור – העוסקים במוזיקה ומופיעים גם יחד עמו.
מזוגיות מאוחרת יותר נולדו לו שני ילדים נוספים: עומר ורחל שיר.
באוגוסט 2019 אותר בנו ניב לצד חברתו בביתם בנווה ימין כשהם ללא רוח חיים, השניים מתו משימוש מופרז בסמים ואלכוהול.
אוליאל מתגורר בשדרות בבית הוריו, שהפך למוקד ביקור לקבוצות ומשלחות כבית היסטורי המזוהה עם התרבות והמוזיקה השדרותית.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000: סנדוק לעג'ב
- 2002: תני לו ללכת
- 2006: לפי שעה
אלבומי להקת שפתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראו להקת שפתיים
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס הצילנדר הנודד, תשס"ו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים אוליאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- חיים אוליאל, באתר שירונט
חיים אוליאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
חיים אוליאל, באתר Discogs (באנגלית)- חיים אוליאל, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- אבי שושן, "המרוקאים היו החלוצים האמיתיים", באתר ynet, 3 בנובמבר 2010
- אסף נבו, חיים אוליאל: "ללהקת שפתיים מגיע פרס ישראל", באתר מאקו, 20 באפריל 2014
- בן שלו, איך הגיע חיים אוליאל ל"אינדינגב" ולמה הוא לא מאמין במוזיקה מזרחית חנפנית, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014
- יעקב בר-און, קורא שפתיים: חיים אוליאל ולהקתו חוזרים להופעה חד פעמית, באתר מעריב אונליין, 23 במרץ 2017
חיים אוליאל, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, אוקטובר 2017
צליל מכוון, חיים אוליאל, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 27:07)
בן שלו, חיים אוליאל: "הסיורים המוזיקליים בשדרות הוחלפו בסיורי שכול", באתר הארץ, 26 בנובמבר 2025- טקס הדלקת המשואות 2024: משואת ניצחון הרוח, באתר מערך הדיגיטל הלאומי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |