חירם השני מצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חירם השניאשורית: ḫi-ru-um-mu[1] או ḫi-ri-mu[2]) היה מלך צור בן המאה ה־8 לפנה"ס.

חירם ירש את קודמו אתבעל השני, כנראה בשנת 738 לפנה"ס או קצת אחריה,[3] בתקופת תגלת פלאסר השלישי, ומוזכר בין מעלי המנחה למלך אשור.[4] במרידת רצין נגד תגלת פלאסר השתתף גם חירם השני מצור, ועל כך הענישו מלך אשור ותפס ובזז את העיר המבוצרת מחלב וערים גדולות אחרות בתחום צור.[5][6] ככל הנראה, חירם התחרט, השתחווה לתגלת פלאסר והגיש לו מנחות, ואחריו מלך מֵתֵנַּה מצור.[5]

ייתכן שחירם השני הוא חירם המוזכר בכתובת בעל לבנון מקפריסין,[7] אך ייתכן שהכתובת מתייחסת למלך אחר בשם חירם שמלך במחצית הראשונה של המאה ה־8 לפנה"ס, על סמך תארוך מאפייני הכתובת.[8] במהלך המאה ה־8 לפנה"ס (לפחות עד סוף המאה) חלשה צור בהגמוניות על האי קפריסין, רובו ככולו, ואף סיפוח חלקים גדולים מהלבנט – תוך הכפפת צור לאשור – בימי תגלת־פלאסר והמרידה של חירם השני לא ערערו שליטה זאת.[9] השם האשורי "ידננה" (הנגזר מהדנונה (אנ') האכאים) והתיעוד מכתובות אשוריות מתחילת המאה הבאה מעידים שהצורים שלטו על האי כשמלכיו וחלק ניכר מאוכלוסייתו היה איוני, והדבר מדגים את עוצמת הכוח הצבאי של הצי הצורי ותפקידו המוביל בסחר הימי במזרח הים התיכון במאה ה־8 לפנה"ס.[10]

בניגוד לקודמיו, כגון לולי, נראה שלחירם השני לא הייתה השפעה על צידון: מכתב מקורדי־אשור־לַמוּר לתגלת־פלאסר מצטט דיווח של נבו־שזיב מצור, לפיו חירם כרת את ה־ēqu[א], עץ מקודש, במקדש אלוהיו שבכניסה לצידון, במטרה להעבירו לצור, אך נעצר על־ידי נציגי אשור.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המלה ēqu מקורה במלה הארמית "עק", שהגיעה מהמלה השמית הקדומה ʿēṣ́ (ממנה הגיעה המלה העברית "עץ"). הדיווח המקורי היה ככל הנראה בארמית, וסביר שהשתמש במלה הארמית "עק".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 77
  2. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 132
  3. ^ Edward Lipiński, On the Skirts of Canaan in the Iron Age: Historical and Topographical Researches, Orientalia Lovaniensia Analecta 153 (Leuven/Louvain: Peeters, 2006), 185–188.
  4. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 46–47, 70, 77, ולפי ההשלמה גם עמ' 122
  5. ^ 1 2 Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 131, 133
  6. ^ 1 2 Edward Lipiński, On the Skirts of Canaan in the Iron Age: Historical and Topographical Researches, Orientalia Lovaniensia Analecta 153, Peeters, 2006, p. 187
  7. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 24
  8. ^ Edward Lipiński, On the Skirts of Canaan in the Iron Age: Historical and Topographical Researches, Orientalia Lovaniensia Analecta 153, Peeters, 2006, pp. 185–186
  9. ^ Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 244
  10. ^ Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 245