כתובת בעל לבנון
_(14591864250).jpg)
כתובת בעל לבנון, המסומנת KAI 31, היא כתובת פיניקית שנמצאה בלימסול שבקפריסין בשמונה שברי ברונזה בשנות ה-70 של המאה ה-19 ונרכשה ב-1876 על ידי שארל קלרמון-גנו מסוחר בלימסול. בזמן גילוים הם נחשבו לממצא השני בחשיבותו בפליאוגרפיה השמית, אחרי מצבת מישע.[1]
הכתובת, שנמצאה בקפריסין, מזכירה סוכן של קרתחדשת שהוא גם עבד של מלך הצידונים, ומבטאת מערכת "קולוניאלית" בין הישויות הפיניקיות.[2]
הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתובת מוכרת כ־CIS I 5 וכ־KAI 31. הכתובת המקורית נחרתה על שפת קערת ברונזה. שרדו ממנה שמונה שברים, המסודרים כך:
- ממלכצדנמאזית
- נלבעללבננ
- אדני
- בראשתנחשתתח
- וסכנקרתח
- דשתעבדחר
- טבסכנקרתחדשתא
- עללבננאדני
לפי התאמה פיזית בין השברים והתאמה בתוכנם, הכתובת משוחזרת כך (שברים 1-6):
[...]ו סכן קרתחדשת עבד חרם מלך צדנם אז יתן לבעל לבנן אדני בראשת נחשת ח[...]
— KAI 31, CIS I 5
כלומר: "... סוכן קרתחדשת עבד חירם מלך צידונים, אז נתן לבעל לבנון אדוני ראשית נחושת...". שברים 7 ו-8 אינם חלק מהרצף של שברים 1-5, והשתייכו לחלק אחר מהכתובת.[3] נחום סלושץ קרא את האות ח' שבסוף שבר מספר 4 כ"הל" והשלים "בראשת נחשת הל[בנן...]".[4] קרתחדשת היא כנראה המושבה קרתחדשת בצפון אפריקה.[5] המלך הנזכר בכתובת אינו חירם הראשון מצור אלא חירם השני, שמלך בתקופת תגלת-פלאסר השלישי.[3][6][7]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
השברים כפי שפורסמו לראשונה על ידי ארנסט רנן -
שחזור (עם שני חלקים שאינם מתאימים) -
העתקת הכתובות שעל השברים
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Templum Baalis ad Libanum, Corpus Inscriptionum Semiticarum, vol. I 1: Tabulæ, tab. IV
- Ernest Renan. Notice sur huit fragments de pateres de bronze portant des inscriptions pheniciennes tres-anciennes: Journal des savants, August 1877, p. 487–494 (1 PL).
- Isaac Taylor, The Alphabet: An Account of the Origin and Development of Letters, 1883, p. 210
- Clermont-Ganneau, HIRAM, KING OF TIRE, the Atheneum, April 17, 1880
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Clermont-Ganneau, HIRAM, KING OF TIRE, the Atheneum, April 17, 1880, p.181: "My own observations may, perhaps, serve to confirm the truth of the remark of M. Renan about the palaeographical rank of these fragments, "which may claim the second place, immediately after the Moabite Stone," and to show that their historical is not under their palaeographical value."
- ^ Nathan Pilkington (4 באוקטובר 2019). The Carthaginian Empire: 550–202 BCE. Lexington Books. p. 126. ISBN 978-1-4985-9053-2.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Corpus Inscriptionum Semiticarum I 5, p. 22-26: Templum Baalis ad Libanum
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 66
- ^ Edward Lipiński, On the Skirts of Canaan in the Iron Age: Historical and Topographical Researches, Orientalia Lovaniensia Analecta 153 (Leuven/Louvain: Peeters, 2006), 186
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 68
- ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 199