חלף (יישוב קדום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חֵלֶף הוא שמו של יישוב יהודי קדום בגליל התחתון, הנזכר בתנ"ך ובכתבי חז"ל.

היישוב נזכר בתנ"ך באופן יחידאי ברשימת ערי נחלת שבט נפתלי ששכנו באזור בקעת יבנאל: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם"[1].

בתקופת התלמוד זוהתה העיר המקראית חלף בידי אמוראי ארץ ישראל עם העיירה בת זמנם "חלף", באזור בקעת יבנאל גם כן: "ויהי גבולם מחלף ... מחלף – חלף, מאלון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי – דמין, הנקב – ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים"[2].

חלף נזכרת בתלמוד הירושלמי גם לעניין הלכות עירובין, ונמסר כי רבי ירמיה הורה לעניין פסי ביראות בבארותיה: "רבי אבדימא דחיפא הורי בחיפא, רבי ירמיה הורי בחלף בפסי ביראות בזמן הזה"[3].

אתרו של היישוב הקדום טרם זוהה במחקר, ובניגוד ליתר היישובים המקראיים והתלמודיים שבסביבתו, שמו של יישוב זה לא השתמר. החוקר הפיני סאריסאלו הציע בשנות העשרים של המאה ה-20 לזהות את מקומו של היישוב בח'רבת ערבית'ה, הסמוכה לחנות תגרים, מצפון מזרח להר תבור. בחורבה זו נתגלו חרסים המעידים על רצף התיישבותי המתאים לתקופות בהן נזכר היישוב במקורות, והיא שוכנת במיקום המתאים לאזכור העיר חלף בספר יהושע ביחס ליתר ערי שבט נפתלי ששמותיהן השתמרו בחורבות האזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית – אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ג', ירושלים תש"ן, הערך "חלף".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]