חנה וירט-נשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה וירט-נשר
Hana Wirth-Nesher
אין תמונה חופשית
לידה 2 במרץ 1948 (בת 74)
מינכן,גרמניה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1984
פעילות בולטת

•מייסדת המכון ללשון, לספרות ולתרבות היידיש ע"ש משפחת גולדרייך,

•פרופסור אמריטה בחוג לאנגלית ולימודים אמריקניים ובקתדרה ע"ש סמואל ל' ופרי הבר לחקר החוויה היהודית בארצות הברית.
השכלה
תקופת הפעילות 2004–הווה (כ־18 שנים)
מקצוע חוקרת ספרות
מעסיק אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר פרופסור
פרסים והוקרה תוכנית פולברייט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חנה וירט-נשר (נולדה ב-2 במרץ 1948) היא חוקרת ספרות אמריקאית-ישראלית פרופסור אמריטה בחוג לספרות אנגלית ולימודים אמריקניים באוניברסיטת תל אביב, שם היא גם היא מנהלת את המכון ללשון, לספרות ולתרבות היידיש ע"ש משפחת גולדרייך. מתמחה בתפקיד השפה, ובייחוד היידיש, בביטוי זהות אישית בספרות אמריקאית יהודית, כתבה שני ספרים ומאמרים רבים על סופרים אמריקאים, אנגלים ויהודים אמריקאים.

היא עורכת "ההיסטוריה של קיימברידג 'לספרות יהודית אמריקאית" (2015) והעורכת המשותפת (יחד עם מייקל פ. קרמר) של " The Cambridge Companion to Jewish American Literature " (2003). היא היוצרת-שותפה ומנהלת אקדמית בתוכנית הקיץ השנתית ביידיש באוניברסיטת תל אביב.[1]

משפחה וילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה נולדה במינכן, גרמניה, לשמואל ברוסטלבסקי (בפולנית: Wroclawski), יהודי פולני, ואשתו, שהייתה במקור מגרמניה.[2] אלה היו הנישואים השניים של שני הוריה: אשתו הראשונה של אביה ובנם נהרגו על ידי הנאצים בשייראדז, פולין, ובעלה הראשון של אמה נכנע למחלת טיפוס הבטן לאחר שהזוג גורש למחנה עבודה סיבירי. הוריה נפגשו באוזבקיסטן והתגוררו במינכן בין השנים 19451949 כשהם ממתינים לוויזה לארצות הברית. אביה מעולם לא דיבר על חוויותיו במהלך המלחמה, אך מאוחר יותר נודע לחנה שהוא נתפס מנסה לחצות את הגבול הרוסי עם אחיו ובנו של אחיו, והנאצים אילצו אותו לנגן בכינור שלו בזמן שהם טבחו ביהודים. במשך השנים, עד מותו בשנת 1977, הוא אושפז לעיתים קרובות בגלל דיכאון קשה ומחלות נפש אחרות.

בשנת 1949, בגיל שנה, היגרה חנה לארצות הברית עם הוריה. שם הם קיצרו את שם משפחתם לווירט והתיישבו באלנטאון, פנסילבניה, שם עבד אביה במפעל שייצר בגדי נשים וילדים. בהתחלה הם התגוררו בשכונה לא יהודית, שם חנה הייתה היהודיה היחידה בבית הספר שלה וצלבי קרס צוירו על ביתם.

כשהייתה בת 12 עברה משפחתה לשכונה יהודית, אך הם נודו בגלל היותם ניצולי שואה. כתוצאה מכך, חנה "מעולם לא הרגישה אמריקאית באמת". אף על פי שלימים היגרה לישראל, היא גם לא "חשה ישראלית".

קריירת חינוך והוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התואר הראשון באנגלית היא סיימה בהצטיינות באוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1970. לאחר מכן למדה, לתואר שני בפילוסופיה ודוקטורט באנגלית וספרות השוואתית באוניברסיטת קולומביה, והשלימה את לימודיה בשנת 1977. היא הייתה אחת הדוקטורנטים האחרונות של מבקר הספרות האמריקאי ליונל טרילינג.

היא עסקה במחקר פוסט-דוקטורט בתוכנית של אוריאל וויינרייך בחקר השפה והספרות היידישית במכון למחקר יהודי "ייווא" YIVO בין השנים 1978 - 1979.[3]

בין השנים 1976 - 1981 היא הייתה פרופסור לאנגלית במכללת לאפייט באיסטון, פנסילבניה, ופרופסור חבר בין השנים 1981 ל -1984.

בשנת 1984 עלתה לישראל, שם הפכה למרצה בכירה באוניברסיטת תל אביב במשך 10 השנים הבאות. היא הפכה לפרופסור חבר בשנת 1994. במקביל, היא עמדה בראש המשרד לאנגלית בשנים 1985 עד 1990 ובשנים 1993 עד 1997.

בשנת 2004 הפכה לפרופסור מן המניין ללימודי אנגלית ואמריקה באוניברסיטת תל אביב, תפקיד אותו היא ממלאת עד היום.

מאז 1998, היא יו"ר הקתדרה ע"ש סמואל ל' ופרי הבר לחקר החוויה היהודית בארצות הברית, ומאז 2005 היא מנהלת את המכון ללשון, לספרות ולתרבות היידיש ע"ש משפחת גולדרייך. היא הייתה פרופסור אורח בתוכנית פולברייט באוניברסיטת תל אביב בין השנים 19821983, וכמו כן הייתה פרופסור אורח באוניברסיטת קונסטנץ בגרמניה (קיץ 1998 ו -2000), אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (סתיו 2001), ואוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין (פברואר 2007). היא הייתה מרצה אורחת באוניברסיטאות ובמכללות רבות ברחבי ארצות הברית, כולל אוניברסיטת הרווארד, ייל, אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, דרטמות' קולג', אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת דרום קליפורניה, אוניברסיטת ראטגרס, אוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת העיר ניו יורק.

חקר ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וירט-נשר גדלה כשאביה הקריא לה ביידיש, אמה וסבתה דיברו איתה בגרמנית, וחבריה שוחחו איתה באנגלית. ההתנסות האישית בשפה הביאה אותה ללמוד יידיש "לעצמה" וללמד ספרות אמריקאית ואנגלית ברמה האוניברסיטאית. היא כתבה מאמרים ומאמרים רבים על סופרים חשובים בספרות אמריקאית ואנגלית, ביניהם צ'ארלס דיקנס, הנרי ג'יימס, ג'יימס ג'ויס, מארק טוויין, וירג'יניה וולף, יחד עם כותבי ספרות אמריקאית יהודית כמו שלום עליכם, סול בלו, סינתיה אוזיק, הנרי רוט, פיליפ רות, ויצחק בשביס זינגר.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווירט-נשר הייתה עורכת משנה של Prooftexts: כתב עת להיסטוריה של ספרות יהודית בין השנים 1981–2004. היא גם הייתה עורכת יועצת בספריית פוזן לתרבות ולציוויליזציה יהודית, כרך 10.

תוכנית קיץ ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, כמנהלת המכון המשפחתי לגולדרייך לשפת יידיש, הקימה יחד תוכנית קיץ שנתית ביידיש באוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם מרכז התרבות בית שלום עליכם.

וירט-נשר ופרופסור אברהם נוברשטרן מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובית שלום עליכם מנחים יחד את התכנית האקדמית, המציעה 80 שעות לימוד אינטנסיביות בשפת היידיש. תוכנית זו כוללת גם לימודי תרבות כמו סדנאות בנושא תיאטרון יידיש, מוזיקה ושירה, וסיורים בהדרכת יידיש בתל אביב ובירושלים,[4] וכן אירועי חברה בערב. בין 100 ל-130 סטודנטים מישראל ומחוצה לה משתתפים מדי שנה.[5]

חברויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווירט-נשר משמשת כחברת הנהלה במכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטת תל אביב מאז 1992, ובית הספר ללימודי תרבות שירלי ולסלי פורטר מאז 1990.

היא גם חברה בוועדות המייעצות הללו: אוספי טרום פרסום של מכון פורטר (מאז 1994), מכון לונגפלו במחלקה לספרות אנגלית ואמריקאית,

, אוניברסיטת הרווארד (מאז 1997), ומכון ג'יימס ג'ויס בציריך (מאז 1993). בין השנים 1986 ל -2005 הייתה חברת מועצה מייעצת בכתב העת לספרות מודרנית (The Journal of Modern Literature.) היא כיהנה בכמה ועדות מבצעות באגודה לשפות מודרניות, ויועצת ל"ניסיון היהודי-אמריקני" כחבר בוועדת התוכנית של מוזיאון בית התפוצות בין השנים 1997–2000. מאז 2004 היא חברה בוועד הדו-לאומי של קרן פולברייט.

משפחתה

בעלה נולד בישראל, בן לניצולי שואה. יש להם שלושה ילדים.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפתחות העיר : הרומן האורבני במאה העשרים (תרגום אילנה שילה)
  • City Codes: Reading the Modern Urban Novel (1996)
  • Call It English: The Languages of Jewish American Literature (2008)

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Cambridge- History of Jewish American Literature- Cambridge University Press. (2015)
  • The Cambridge Companion to Jewish-American Literature- Cambridge University Press. (2003).
  • New Essays on Call It Sleep. Cambridge University Press. (1996)

פרקים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Budick, Emily Miller, ed. (2012). "Magnified and Sanctified: Liturgy in Contemporary American Jewish Literature". Ideology and Jewish Identity in Israeli and American Literature. SUNY Press. pp. 115–130. מסת"ב 978-0791490143.
  • Wertheimer, Jack, ed. (2007). "The Accented Imagination: Speaking and writing Jewish America". Imagining the American Jewish Community. UPNE. pp. 286–303. מסת"ב 978-1584656708.
  • Parrish, Timothy, ed. (2007). "Roth's Autobiographical Writings". The Cambridge Companion to Philip Roth. Cambridge University Press. p. 158ff. מסת"ב 978-1139827935.
  • Paddison, Ronan, ed. (2001). "Impartial Maps: Reading and writing cities". Handbook of Urban Studies. Sage Publications, Ltd. p. 62

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Tradition, the Individual Talent, and Yiddish". In Geveb: A Journal of Yiddish Studies. 7 December 2015. Retrieved 26 December 2015.
  • "Call It Sleep: Jewish, American, Modernist, Classic". Judaism: A Quarterly Journal of Jewish Life and Thought. 22 September 1995. Archived from the original on 20 February 2016.
  • "Final Curtain on the War: Figure and Ground in Virginia Woolf's between the Acts". Style. 22 June 1994. Archived from the original on 20 February 2016.
  • Wirth-Nesher, Hana (Winter 2001). "Resisting Allegory, or Reading "Eli, the Fanatic" in Tel Aviv". Prooftexts. 21 (1): 103–112. doi:10.1353/ptx.2001.0010. S2CID 161252512.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סגל המכון, humanities.tau.ac.il
  2. ^ RG-50.120.0353_tcn_en.pdf, docs.google.com
  3. ^ Prof. Hana Wirth-Nesher, web.archive.org, ‏2015-03-01
  4. ^ TA University wraps up summer Yiddish program, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
  5. ^ Nostalgia Spurs Young Israelis To Take Another Look at Yiddish - The Washington Post | HighBeam Research, web.archive.org, ‏2016-02-20