חנניה רייכמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנניה רייכמן
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1905
תאריך פטירה 7 בנובמבר 1982 (בגיל 77 בערך)
מקום לידה אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פטירה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, סופר ילדים, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנניה רייכמן (19057 בנובמבר 1982) היה סופר ומשורר ילדים ומתרגם עברי. ספריו ותרגומיו אופיינו במשחקי לשון ובשפה עשירה וקצבית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייכמן נולד באוקראינה. בנעוריו היה פעיל בתנועת "צעירי ציון". לאחר המהפכה הקומוניסטית עבר ליקטרינוסלב, שם המשיך את פעילותו הציונית במחתרת, עד שנעצר על ידי המשטרה החשאית של המשטר הבולשביקי. בשנת 1926 עלה רייכמן לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. לפרנסתו עבד כשכיר בחברה לייצוא פרי הדר, ועסק גם בתרגום. החל מ-1945 זנח את כל שאר עיסוקיו, והתמסר לכתיבה הספרותית.

בעיתון "דבר" כתב רייכמן מדור שבועי שנקרא "מן הים הכללי, וטיפה משלי". רוב ספריו הם אוספים של "חרוזי לצון" שנדפסו ב"דבר לילדים" ובשבועון המצויר "דבר השבוע". בשבועון זה פרסם רייכמן גם את "צברינו חמודים ועוקצנים". בני העליות השונות כינו את ילידי הארץ "סאברע" (צבר ביידיש) בתערובת של גנאי וקנאה, וכינוי זה זכה לכבוד ולהערכה גם בזכות מדורו.

רייכמן נהג לעתים לחתום על יצירותיו בשם "רן" שהוא קיצור שמו, ולעתים בשם "אבי אבשלום".

את עיקר פרסומו קנה רייכמן בזכות תרגום אוצר המשָלים הקלאסי של הסופר הרוסי איבן אנדרייביץ' קרילובמשלי קרילוב. כתיבתו התאפיינה בהומור קליל וסרקסטי, ובחתירה לשלמות במשקל, בחריזה ובחידודי הלשון. בתרגומיו השתדל רייכמן, לדבריו, להשתמש בשפה פשוטה, ונזהר משימוש במילים נדירות, אך נזהר גם מלנקוט שפת דיבור נמוכה או, כדבריו, "סלנג לועזי למחצה המשעשע נפש צעירינו כתחליף ללשון עממית".

לשונו ה"פשוטה" לא עמדה במבחן הזמן. העברית התפתחה בקצב מואץ ביובל השנים ויותר שחלפו מאז, והתרחקה מאוד משפתו הגבוהה והנמלצת, אך מבוגרים לא מעטים שהתחנכו על ברכי ספריו ותרגומיו מתרפקים על סגנון כתיבה זה בנוסטלגיה.

בנו המתמטיקאי, ד"ר אבשלום רן, עיברת את שמו בהשתמשו בשם העט של אביו - רן.

רייכמן היה בן 77 במותו. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

משחקי לשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עצת השועל ממשל הכבשות המנומרות בתרגומו של רייכמן:

אריה שנא מאוד כבשות מנומרות
אמנם היה יכול פשוט אותן לרצוח
אך זו הרי עוולה...

הוד מלכותך! צַווה לתת
לכל הצאן מרעה רב שטח
שבו יוכלו לשכון לבטח...

צווה לזאבים לרעות את הכבשות
נדמה לי משום מה כי במהרה תכלינה סתם כך, מאליהן,
אך זה דבר חוקי, יקרה אשר יקרה – אתה תהיה נקי...

והחיות, מה הן אומרות?
כי האריה – צדיק, ואשמים ברצח
רק זאבים זדים, יימח זכרם לנצח...

משלי קרילוב (עמ' 358)

וכך תיאר רייכמן קונצרט מנקודת מבטו של ילד:

ההורים לקחו את רוני
לקונצרט סימפוני.
רוני חרש הסתכל
באדם מניף מקל
מול אישה אחת שרנה
זמר סולו בסופרנה
הוא שאל, מופתע מאוד:
"אמא, למה זה הדוד,
המניף מקל או זרד,
מאיים בו על הגברת?"
"הס!" שיתקה אותו האם,
"הוא איננו מאיים".
אך הקט שאל בפחד:
"ומדוע היא צורחת?"

בדיחות בחרוזים ושעשועי-לשון

הנה הדין שחרץ על ספרות זולה:

ספרים בלי תוכן מאלף שכל ערכם חידוש חולף
הם כלביבות, שטעמן יפוג ביחד עם חומן.

אצל ריכמן נמצא פירוש מיוחד לפסוק "מענה רך ישיב חימה" (ספר משלי, פרק ט"ו, פסוק א'):

באיש כועס נְהג פיוס. ראשית, כזה הוא צו נימוס.
שנית, תגובה רכה כזו תִצלח יותר להרגיזו!

דבש ועוקץ: פתגמים ומכתמים

לפי רייכמן "ישיב" פירושו יחזיר למצב הכעס, אך הפירוש המקראי המקובל הוא אחר: תשובה רכה מרגיעה את הכעס בדומה לחרב הנשלפת בשעת כעס, אך שבה לנדנהּ לאחר שהזעם שוכך.

אמרה צפרדע
לא אגור עם עגור
כי אגור מפני עגור
אשר באין לו מלאי אגור
צפרדעים בולע.

ככל מתרגם התמודד רייכמן עם הצורך לגלות נאמנות כפולה – מצד אחד למקור ומצד שני לדרישותיה של השפה שאליה תרגם – העברית, וככל מתרגם היה עליו לבחור בפשרה כלשהי בין שני קטבים אלה. את סוגיית הנאמנות הכפולה של מלאכת התרגום ביטא היטב המשורר הצרפתי אנטול פרנס, גם בתרגומו של רייכמן:

נאמנות של מין רפה
כשל תרגום משיר פייטן
אם נאמן אז לא יפה,
ואם יפה – לא נאמן.

דבש ועוקץ: פתגמים ומכתמים

Les traductions sont comme les femmes –
Quand elles sont belles, elles ne sont pas fidèles
et quand elles sont fidèles, elles ne sont pas belles.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתגמים (1937)
  • אני נהג, אני שוטר (1939) — שירי ילדים על מקצועות ומשלחי יד.
  • מאוצר אגדות הזהב (1940)
  • יציאת מצרים (1941)
  • הפילון הסקרן (1941) — עיבוד מחורז של מעשייה מאת רודיארד קיפלינג.
  • ממלכות הדמיון (1941)
  • ממשלי העמים ומפי חכמים (1941)
  • עזרה ראשונה בחרוזים (1942. עם ד"ר אריה אלוטין).
  • אם הבנים (1944) — סיפור חנה ושבעת בניה בעיבוד שירי אקטואלי.
  • פתגמים ומכתמים: מן הים הכללי וטיפה משלי (1955)
  • בדיחות בחרוזים (1956)
  • הדי הימים (1957)
  • דבש ועוקץ (1960) — פתגמים ומכתמים.
  • צרור הומור לצעיר הדור (1969) — הברקות של תינוקות, מעשיות עסיסיות, לשון ולצון ועוד.
  • מחרוזת אגדות (1970) — י"ח אגדות ומעשיות-עם בחרוזים, מהן עיבודים ומהן תרגומים מיצירות פושקין, אנדרסן ומרשק.
  • עברית עליזה: צימודים וצימוקים (1975)
  • צרור הומור לצעיר הדור (1975)

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו:

על יצירתו: