משלי קרילוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איור לאחד ממשלי קרילוב, 1882
בול סובייטי משנת 1959 לזכרו של קרילוב, ובו ברקע איור לאחד ממשליו

מִשלֵי קרילוב הוא אוסף של יותר מ-200 משלים מאת ממשיל המשלים הרוסי איוואן קרילוב. המשלים תורגמו לעשרות שפות.

על המשלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1805 הוא החל קרילוב לתרגם את משלי לה פונטיין הצרפתי, אך הגיע למסקנה כי ביכולתו לכתוב משלים טובים לא פחות. אוסף המשלים הראשון (23 במספר) מפרי עטו ראה אור ב־1809 וקנה לו הצלחה ותהילה. בנוסף להשפעת לה פונטיין בחלק מהמשלים, ניכרת השפעתם של משלי איזופוס בחלק נוסף. חנניה רייכמן, שתרגם את המשלים לעברית, העיר: "ואשר למשלים, שתוכנם נלקח מלאפונטן וממקורות אחרים, השרה עליהם קרילוב מרוחו במידה כזו, עד שאפשר לראות את גלגולם הרוסי כיצירה מקורית".[1]

מרבית המשלים עוסקים בבעלי חיים (הצפרדע והשור, העורב והשועל, הקופים, הכלב וכו'), שהתנהגותם משליכה על הנמשל - האדם. חלק מהמשלים עוסקים ישירות באדם (בעל שלוש נשים, הציד, השׂר, האיכר והמוות ועוד), ובכך הם מהווים סיפורים עם מוסר השכל.

פרסום אחדים מהמשלים עוכב על ידי הצנזורה הרוסית (המשל "השׂר" עוכב עד לפגישה של קרילוב עם הצאר ניקולאי הראשון, והמשל "המשתה" פורסם רק ב-1869, לאחר מותו של קרילוב).[2] מרבית המשלים הם משלים אוניברסליים, שאינם תלויים בזמן ובמקום, אך יש בהם כאלה הקשורים למאורעות זמנו של קרילוב, ובפרט מלחמת רוסיה-צרפת - פלישתו של נפוליאון לרוסיה בשנת 1812. עד למותו של קרילוב בשנת 1844 נמכרו ברוסיה 77,000 עותקים של משליו, והם זוכים להצלחה עד ימינו.

חגית בנזימן כתבה במבוא לתרגומה למשלי קרילוב:

למרות שחלפו יותר מ-200 שנה מאז שנכתבו, ולמרות שנכתבו ברוסיה, הנושאים העיקריים בהם עוסקים המשלים שרירים וקיימים גם היום וגם במקומותינו. הטבע האנושי, כך נראה, חוצה יבשות וזמנים. קנאות, תחרות, רדיפת כבוד, משאלות התעשרות, ערמומיות ועוד ועוד – כל אלה היו אז וקיימים היום ומשליו של קרילוב ולקחיו עשויים לדבר אל לב הקורא של היום כפי שדיברו אל לבותיהם של הקוראים של פעם.[3]

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלי קרילוב תורגמו לעברית פעמים מספר:

  • בשנת 1859 יצא לאור בווילנה ספרו של יהודה לייב גורדון, "משלי יהודה", ובו מאה משלים, חלקם מקוריים וחלקם משל לה פונטיין וקרילוב.
  • בשנת 1860 יצא לאור בווילנה תרגומו של משה רייכרסון למשלי קרילוב, בשם "תקון משלים", וכלל 197 משלים. לכל משל בתרגום זה הצמיד רייכרסון פסוק מהתנ"ך (בעיקר מספר משלי) או מדברי חז"ל.
  • בשנת 1885 יצא לאור בוורשה תרגומו של מאיר זאב זינגר בשם "משלי קרילאוו".
  • בשנת 1949 יצא לאור תרגומו של חנניה רייכמן בשם "כל משלי קרילוב", עם איורים מאת נחום גוטמן. התרגום זכה להצלחה רבה, ובמשך 50 שנה הודפס 26 פעמים. בסוף הספר נתן רייכמן פרק "הערות למשלים", ובו מידע על אחדים מהמשלים: רקע היסטורי, התנכלות הצנזורה וכדומה. בנספח נוסף הציג רייכמן את עקרונות התרגום, ובהם: "התרגום הוא חפשי. עם כל הנאמנות הראויה למקור בעיקרי הדברים, לא היססתי לסטות סטיות קלות בכל אותם הפרטים, שתרגומם המילולי המדויק עלול היה לפגום את שלמות הצורה, אם מבחינת הקצב והחרוז ואם מבחינת החיוּת והטבעיות, שהן עיקר סגולתו של הסגנון הקרילובי".[1]
  • בשנת 1969 יצא לאור תקליט שבו יוסי בנאי ושלמה בר-שביט מספרים ממשלי קרילוב, בתרגומו של אוריאל אופק.
  • בשנת 2015 יצא לאור בהוצאת כרמל תרגומה של חגית בנזימן, עם איורים מאת זהבית כרמל. בסוף כל משל הוסיפה בנזימן הסבר מחורז על הנמשל. בתרגומה הרשתה בנזימן לעדכן וליהד חלק מהמשלים, והסבירה זאת:
משלים מעצם טבעם הם חוצי גבולות – אתה כותב על עולם תוכן אחד ומתכוון לאפיין עולם אחר; כותב על עימות בין בעלי-חיים ומתכוון לעימות בין בני-אדם; כותב על בעלי-חיים ועל דוממים ומייחס להם רגשות, מחשבות, התלבטויות... הכול פתוח. הפתיחות הזו של המשלים אפשרה לי לשרבב לתוכם גם הוויות, מציאויות וניחוחות של תרבות עכשווית ושל מציאות ישראלית. וכך יש בנוסח זה שלי שילוב של נופים והווי כפריים מתקופתו של קרילוב – איכרים, רועים, טחנות רוח ועגלות משא – בצד מחשבים, מאגרי מידע, סוויטות מהודרות וג'י.פי.אס. שילוב של אסוציאציות רוסיות על האלה פורטונה ועל השד דומובוי בצד אזכורים של הכבשים של יעקב אבינו, עושרו של קורח וכיתורה של יריחו...[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליה קאופמן, ‬"תרגומים ראשונים של משלי קרילוב לעברית וליידיש", הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11, ג, כרך 3 (תשנ"ג), עמ' 291–296.
  • דליה קאופמן, "משורר שהקדים את זמנו : ש"י קצנלנבוגן - עשרים ושניים תרגומים מתוך משלי קרילוב", חוליות 4 (1997) עמ' 251–291 ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 חנניה רייכמן, כל משלי קרילוב, הוצאה לאור ב. ליכטנפלד בע"מ, 1999, עמ' 385
  2. ^ Ralston, עמ' 13, 248
  3. ^ חגית בנזימן, איבן אנדרייביץ' קרילוב - כל המשלים, הוצאת כרמל, 2015, עמ' 15
  4. ^ חגית בנזימן, איבן אנדרייביץ' קרילוב - כל המשלים, הוצאת כרמל, 2015, עמ' 16