חסד אלוהים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסד אלוהים
God's Grace
חסד אלוהים.jpg
מידע כללי
מאת ברנרד מלמוד
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן
הוצאה
תאריך הוצאה 1982
מספר עמודים 175
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת עם עובד
תאריך 1984
תרגום אמציה פורת
סדרה
ספר קודם פרקי חיים של דובין. עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003379006, 000408517
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חסד אלוהיםאנגלית God's Grace) הוא רומן בדיוני פרי עטו של ברנרד מלמוד. הסיפור מתרחש על רקע חורבנו של המין האנושי, והישרדותו של אדם בודד. הספר ראה אור בשנת 1982. הספר תורגם לעברית בידי אמציה פורת וראה אור בהוצאת עם עובד (ספריה לעם) בשנת 1984. זהו הרומן האחרון שכתב ופרסם ברנרד מלמוד.

הדמות והתמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלווין כהן, פלאונטולוג ובנו של רב, שהה בקרקעית האוקיינוס בזמן שהמין האנושי השמיד את עצמו במלחמה תרמו-גרעינית, ונותר לבדו אחרון מבני-מינו. הספר מתחיל בשיחה בין כהן לאלוהים, אשר מסביר ומתרץ כי קיומו של כהן הוא טעות זניחה, אשר תתוקן במהרה. לאחר שיח ודברים מסכים אלוהים להניח לכהן "להתקין עצמו למוות." נוכחותו הישירה של אלוהים נעלמת לאחר דין ודברים אלו. מקץ השיחה הראשונית ועד סיום הספר רומז אלוהים את רמיזותיו באותות, סימנים ושליחים. כהן נותר לבדו, נאלץ לפרש את כוונתו של האל, ולפעול כמיטב הבנתו לפי תוכנית האל.

אולם כהן לא נותר בודד זמן רב. שימפנזה שהיה בספינת המחקר שרד אף הוא את החורבן. במהרה מתברר כי השימפנז, הודות למתקן מיוחד שהושתל בו על ידי מדען, מסוגל לדבר. כהן פותח ספר תנ"ך באקראי ומעניק לשימפנז שם: בוז. כהן והשימפנז (שהוטבל לנצרות על ידי המדען), מגיעים לאי בודד. בתחילה האי נטוש – אפילו החרקים אינם. אולם במהרה מצטרפים אל כהן ובוז קבוצת שימפנזים שמופיעים לפתע. כהן מחליט כי עליו להקים באי קהילה אלטרואיסטית, חקלאית. זהו, על-פי פרשנותו, רצון האל – או לפחות ציפייתו מכהן. כהן מייסד מדרשה ומלמד את קהילת השימפנזים פילוסופיה, היסטוריה ומוסר. בוז מלמד את השימפנזים לדבר, והקהילה חרוצה ומשגשגת. כהן מאלתר לנתיניו סדר פסח, מגדיר שבעה דיברות חדשים ומנגן פרקי חזנות של אביו על גבי גרמופון שחילץ מן הספינה. נראה כי האדם האחרון על-פני כדור הארץ הופך מעתה להיות מייסדה של הקהילה הראשונה של העולם החדש.

אולם הדברים משתבשים. השימפנזית הפורייה היחידה בקבוצה מעדיפה את חברתו של כהן על-פני חברתם של הזכרים בני-מינה. לאחר לבטים רבים מחליט כהן להיענות לשימפנזה העונה לשם מרים, והם מולידים תינוקת אדם שימפנזה. כהן רואה בהצלחת ההיריון אישור אלוהי להעזתו. הוא רואה בתינוקת את תחילתו של גזע חדש, זולתני, שיירש את הארץ. חבורת בבונים מופיעה באי, ומעוררים יצרים מודחקים אצל השימפנזים – טריטוריאליות, כוחניות, הדחף לבשר טרי. אט-אט, כמגדל קלפים, קורסת האוטופיה ששאף ליצור כהן. האם הייתה זו יומרה מצדו? האם חטאיו ויהירותו הכעיסו את האל? ידוע וברור לו, כי יראתו מהאל גדולה מאהבתו אליו. האם על כך העניש אותו אלוהים? אולם עם כל נוכחותו של האל באותות והתערבותו בהרכב המשתנה אוכלוסיית האי, עדיין נראה כי הבחירה החופשית והחלטותיו של כהן קובעות את גורלו וגורל קהילתו. כהן עומד בפני צמתים חשובים ודבק שוב ושוב בהנחה כי ברואי האל טובים הם מיסודם. השאלה העולה היא האם גורלו של כהן היה נתון מראש? האם הניסוי הכביר שלו היה אך כמשחק בעיני האל?

הספר הוא אלגוריה עזה ונוקבת על יחסי האדם והאל. מצויה בו ביקורת על אדישותו או צימאון דמו של האל מצד אחד, ועל יהירותו ותעוזתו של האדם מצד שני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אונגר, הנרי, תמונת האנושות כספינה שנטרפה הארץ, כ"ח בחשון תשמ"ה, 23 בנובמבר 1984, עמ' 16.
  • מלמוד, ברנרד, חסד אלוהים, הוצאת עם עובד, 1984.
  • פרידלנדר, יוסף, סיפור פסימי על יהודי אופטימי. בארץ ישראל: מדיניות, חברה, כלכלה, ספטמבר 1984, עמ' 45, 59.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]