טאקין בהוטני

טאקין בהוטני
מצב שימור
	מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
שבט:	כבשי שור
סוג:	טאקין
מין:	טאקין
תת־מין:	טאקין בהוטני
שם מדעי
	Budorcas taxicolor whitei
תחום תפוצה

טאקין בהוטני (שם מדעי: Budorcas taxicolor whitei), הוא אחד מ-4 תת-המינים של הסוג טאקין החי בבהוטן, סין העממית טיבט והודו. הוא תואר מדעית בשנת 1907 על ידי הזואולוג הבריטי ריצ'רד לידאקר. הטאקין הבהוטני חופף בתפוצתו עם קרובו - טאקין מישמי. תת-מין זה הוא החיה הלאומית של בהוטן.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטאקין הבהוטני זוג קרני ספיראלה שמזכירות יותר קרניים של אנטילופות או בקר, עם מבנה אופייני לשאר הטאקינים: הקרן צומחת לכיוון הצדדים במעין קשת עדינה, ואז מתעקלת ועולה בחדות כלפי אחורה ומעלה. הקרניים עבות יחסית לכל בסיסן, אולם הן יהיו עבות במיוחד בבסיס ויזכירו את קרני התאו. מיקומם יהיה סמוך מאוד לאוזניים ורחוק במקצת מהעיניים, והן נראות קטנות יחסית לראש הגדול והרחב. הקרניים מחורצות לעיתים קרובות בחלק התחתון בחריצים או טבעות עדינות, בעד שהקצוות יהיו חלקות לגמרי. צבען של הקרניים הוא אפרפר, אפור כחול או אפור-ברזל.

פרוותו של הטאקין הבהוטני בעלת מרקם גס וצפוף במיוחד הגורם לו להזכיר את הבקר, והיא מתולתלת ומדובללת בצורה בולטת בניגוד לטאקין זהוב או לטאקין סיצ'ואני. צבע הפרווה רבגוני יותר מהשניים הנזכרים: זהוב-כתמתם או חום בגב, בעורף ובחלק העליון של הצלעות, ולעיתים גם בעכוז. בניגוד מובהק לכך, הצוואר, הגרון, הגחון, החזה, המפשעה, מרבית העכוז, השוקיים והרגליים נמוגים בהדרגה מזהוב לשחור פחם מבריק או חום שוקולד. לאורך השידרה עובר פס שחור דק וברור מהעורף ועד לקצה הזנב.
צבע ראשו של הטאקין הבהוטני הוא שחור מבריק סביב החרטום, הלוע והלחיים, בעוד שבמצח יש כתם זהוב או לבנבן בולט שלעיתים נמשכים מצדדיו שני פסים עבים המפרידים בין העיניים לחרטום. סביב העיניים יש עיגולים שחורים בולטים ועל כן נראה כאילה יש לטאקין מסכה. הזקן יהיה שחור עם שילוב של שערות צהובות, וחזית השפתיים תהיה לבנבנה-אפרפרה. האוזניים מתחלקות בין שחרחר בצד החיצוני לזהוב או לבנבן בצד הפנימי.

לטאקין הבהוטני גוף רחב וגדול המזכיר במעט את הביזון, והוא בעל צוואר קצר ועבה וראש גדול ורחב. חרטומו של הטאקין קמור ועגלגל מעט ומזכיר את המוס, ורגליו קצרות כשל העיזים עם פרסות גדולות ורחבות במיוחד. הלוע והנחיריים שלו גדולים ויש לו זקן קצר בסנטר. ארובות העין בולטות מעט על רקע הפנים. האוזניים שלו מקופלות ועגלגלות וזנבו קצר למדי. הטלאים של הטאקין הבהוטני נולדים עם פרווה בצבע שחרחר-חום ברובה והיא בהירה באזור הגב בלבד. הפרווה הכהה מספקת לטאקינים הצעירים הסוואה מושלמת בבית הגידול הסבוך וההררי.

מידות הגוף שלו הם כדלהלן: אורך ראשו וגופו: 220-170 ס"מ; אורך זנבו 20-15 ס"מ, אורך קרניו: 30-25 ס"מ, גובה כתפו: 130-100 ס"מ; משקל גופו עד 350 ק"ג.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטאקין הבהוטני מצוי בדרום-מערב סין העממית (המחוז האוטונומי הטיבטי), הודו (מדינת ארונאצ'ל פרדש וסיקים) ובבהוטן (מרבית המחוזות הצפוניים).

בית הגידול של הטאקין הבהוטני הוא סוגים שונים של יערות הררים בגבהים של 3,000-2,000 מטר מעל פני הים או יותר, כולל יערות חזרן, יערות גשם ממוזגים וכרי דשא אלפיניים - כמו במזרח ההימלאיה והרי אראקאן, עם פסיפס של שיחים סבוכים, סלעים, צוקים ומדרונות. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 30-10 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-500 מילימטר ומעלה לשנה.

הטאקין הבהוטני פעיל בשעות הבוקר והערב, ומבלה את זמנו בחיפוש אחר מזון האהוב עליו כבמבוקים, עשבי תיבול, עלים ועשבים שונים. בימים שטופי שמש הטאקין ירבוץ באזור חשוף כדי ליהנות מהחום. הטאקין נוטה לחיות בעדרים או בקבוצות שגודלם משתנה בין העונות: עד 100 בקיץ ועד 20 בחורף; זכרים מבוגרים עלולים לחיות בגפם. העדר תר תדיר אחר סכנה, ובמקרה של הבחנה בטורף הצופה יפלוט קריאת אזהרה שתגרור אחריה ריצה של העדר. הטאקינים נוהגים לבקר באתרי ליקוק מלח ומינרלים ועשויים לשהות שם מספר ימים. הטאקין מבצע נדידה עונתית מאזורים גבוהים לנמוכים במהלך החורף, ועולה חזרה עם בוא הקיץ בעקבות נוכחות גבוהה של יתושים וזבובים ביערות הנמוכים.

עונת הרבייה היא בחודשי יולי ואוגוסט. ההריון נמשך כ-8 חודשים לאחריהם נולד טלה אחד או שניים בחודשי פברואר או מרץ, המוסתר בימיו הראשונים בצמחייה הסבוכה. הוא נגמל לאחר 9 חודשים ומגיע לבגרות לאחר כ-2.5 שנים. תוחלת החיים היא עד 15 שנים.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הימצאותו של הטאקין באזורי הגבול המרוחקים של סין, השליטה על הציד שמתבצע על ידי המקומיים היא קשה ביותר וציד של עדרים גדולים בחורף מהווה בעיה רצינית. בבהוטן, האיומים על הטאקין כוללים תחרות והעברת מחלות מבעלי חיים מקומיים, אובדן בית גידול כדוגמת שריפת מרעה, ואובדן או שיבוש של מסלולי הנדידה של הטאקינים. בהודו, האיומים הגדולים על הטאקין באים בעיקר מאובדן בית גידול הנובע מכריתת עצים, קצירת במבוקים, וסלילת כבישים בתחומי בית הגידול - כולם קשורים במידה זו או אחרת לאוכלוסיות האנושיות שממשיכות לנגוס בבית הגידול של הטאקין. המקומיים גם צדים טאקינים בקביעות - בתוך ומחוץ לאזורים מוגנים. עם זאת, עדיין רמות הציד הנוכחיות אינן מהוות השפעה משמעותית לאוכלוסייה של הטאקין הבהוטני.

הטאקין הבהוטני רשום בנספח ב' של אמנת CITES, במחלקה הראשונה או השנייה של רשימת המינים המאוימים בסין, ובבהוטן הוא רשום בחוק שימור הטבע של 1995. הטאקין הבהוטני מצוי במספר אזורים מוגנים, ביניהם שמורת נוג'יאנג ושמורת מואוטואה בסין, בפארק הלאומי דורג'י ג'יג'מה בבהוטן, ושמורת החי מאהאו, ושמורת קאמלנג בהודו. IUCN מציע על נקיטת צעדי השימור הבאים: 1) לבצע קמפיין חינוך נגד ציד כדי שהמקומיים יהיו מודעים לאיסור ציד הטאקין. 2) לפתח שיתוף פעולה על שמירת הטאקין במשולש הגבולות שבין הודו, סין ובהוטן. 3) לבצע סקרים של כמות האוכלוסייה ולקבוע את התפוצה העדכנית שלו. 4) שימת לב מיוחדת לשימור נתיבי הנדידה של הטאקין בין העונות. 5) בהודו, להקים שמורה ביוספרית גדולה סביב הפארק הלאומי נאמדאפה וכמה אזורים מוגנים נוספים בצפון-מזרח ארונצ'אל פרדש. 6) למנוע קרבה אנושית לריכוזים גדולים של טאקינים בגלל ציד לא חוקי.

לא ידוע אל אומדן ומגמת האוכלוסייה של תת-מין זה.

הטאקין הבהוטני והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבהוטן יש אגדות סביב היווצרות הטאקין המתוארכות למאה ה-15. על פי האגדות, נזיר טיבטי בשם דרוקפה קונלי שכונה "המשוגע האלוהי" גרם להיווצרותו של הטאקין. דרוקפה היה מטיף דתי והתבקש על ידי אנשיו לעשות בפניהם נס באחת מהרצאותיו. דרוקפה הסכים בתנאי שיביאו לו לארוחת צהריים פרה ועז שלמים. לאחד שהוא אכל אותם והשאיר את השלדים העצמות והגולגולת, הוא לקח את גולגולת העז, הניחה על השלד של הפרה והשמיע מילת קסם שגרמה לשלד לקום לתחייה. במעשיו הוא יצר בעל חיים עם ראש של עז וגוף של פרה שהחל להתפשט ברחבי בהוטן. בעל החיים קיבל את השם "טסיגים" שבתקופות מאוחרות הוחלף לשם "טאקין". בעקבות כך הטאקין הבהוטני נבחר כחיה הלאומית של בהוטן. חלקי גופו של הטאקין משמשים ברפואה המסורתית לסיוע ליולדות.

הטאקין הבהוטני מצוי בשמורת הטאקין במוטיטאנג הנמצאת ברובע מוטיטאנג שבעיר הבירה טהימפהו. במקור השמורה הייתה למעשה מיני-גן חיות, ומלבד הטאקין מצויים שם כיום גם אייל סמבר, מונטיאק מצוי, ובעתיד כנראה גם סרו ההימלאיה ופנדה אדומה. הטאקינים שהיו בתחילה כלואים בגן החיות שוחררו ב-1980 בפקודת מלך בהוטן הרביעי ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק שטען שאין זה ראוי במדינה בודהיסטית להגביל את התנועה של בעלי חיים; בעקבות כך גן החיות נסגר והטאקינים שוחררו לסביבה הטבעית באזור. הטאקינים שהיו כבר צייתנים ומורגלים לבני אדם לא עזבו את האזור והחלו להסתובב ברחבי העיר במשך מספר שבועות בחיפוש אחר מזון. בהתחשב בכך שהפרטים הללו הפכו כמעט למבויתים, הוחלט להחזיר אותם חזרה לגן החיות שהורחב מאז לשמורה גדולה יותר המשתרעת על פני 3.4 דונם. השמורה פותחה בשיתוף של הממשלה המלכותית של בהוטן יחד עם הקרן העולמית לשימור חיות הבר.

כיום השמורה היא חלק בלתי נפרד מהעיר טימפהו ואחת מהאטרקציות התיירותיות בעיר. לאורך גדרות השמורה ישנם חורים בינוניים דרכם אפשר לצלם את הטאקינים, אולם תיירים שמגיעים לשמורה נוהגים גם להאכיל דרכם את בעלי החיים; בשל כך הטאקינים שבשמורה סובלים מהשמנת יתר.