המחוז האוטונומי הטיבטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיבט (מחוז אוטונומי)
西藏
བོད་རང་སྐྱོང་ལྗོངས་
IMG 1800 Gyantze Kum Bum Palkhor Choide.jpg
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
מושל Che Dalha
נציבויות במחוז האוטונומי 7
בירת המחוז האוטונומי להַסָה
שפה רשמית מנדרינית תקנית, טיבטית
תאריך ייסוד 1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 1,228,400 קמ"ר
 ‑ הנקודה הגבוהה אוורסט
אוכלוסייה
 ‑ במחוז האוטונומי 3,180,000 (נכון ל־2014)
 ‑ צפיפות 2.3 נפש לקמ"ר (2004)
קואורדינטות 31°42′20″N 86°56′25″E / 31.705556°N 86.940278°E / 31.705556; 86.940278 
אזור זמן UTC +8
http://www.xizang.gov.cn/

לחצו כדי להקטין חזרה

מקאוהונג קונגהאינאןגואנגדונגגואנגשיחונאןיונאןפוג'ייןשאנגחאיג'יאנגשיג'ג'יאנגג'יאנגסוחובייאנחוויגוויג'ואוצ'ונגצ'ינגשאאנשיחנאןשאנשישאנדונגחבייבייג'ינגטיינג'יןנינגשיהליאונינגג'יליןסצ'ואןהמחוז האוטונומי הטיבטיחיילונגג'יאנגגאנסוצ'ינגהאישינג'יאנגמונגוליה הפנימיתשטח בשליטת פקיסטן דה-פקטו, הודו טוענת לבעלותשטח בשליטת הודו דה-פקטו, פקיסטן טוענת לבעלותשטח בשליטת הודו דה-פקטו, סין טוענת לבעלותטאיוואןחלק ממחוז שינג'יאנג דה-פקטו, פקיסטן טוענת לבעלותחלק מהמחוז האוטונומי הטיבטי דה-פקטו, פקיסטן טוענת לבעלותבנגלדשבהוטןנפאלמיאנמרלאוסוייטנאםתאילנדהפיליפיניםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתקירגיזסטןקזחסטןמונגוליהאפגניסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןפקיסטןהודורוסיהTibet in China (claimed hatched) (+all claims hatched).svg
אודות התמונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המחוז האוטונומי הטיבטי (טיבטית: བོད་རང་སྐྱོང་ལྗོངས་ תעתיק וויילי: Bod-rang-skyong-ljongs; מנדרינית תקנית: 西藏自治區/西藏自治区 תעתיק פיניין: Xīzàng Zìzhìqū) הוא אזור אוטונומי במעמד מחוז ברפובליקה העממית של סין. בירתו היא העיר להסה. שטחו כ-1,228,400 קמ"ר - שני בשטחו רק לשינג'יאנג, אך עם צפיפות אוכלוסין ממוצעת של 2.3 נפש לקמ"ר, מונה אוכלוסייתו (נכון לאומדן משנת 2014) כ-3,180,000 נפש - מספר העולה רק על זה של מקאו הזעירה.

שאלת כיבוש טיבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-13 כבשו המונגולים משושלת יואן את טיבט, ובתקופת שושלת מינג הקיסר הסיני העניק את התארים לשליטים הטיבטיים, ולכן ההיסטוריוגרפיה הסינית רואה בטיבט חלק מסין זה 800 שנה. החוקרים המערביים מסכימים שכמו קוריאה גם טיבט הייתה בתקופת מינג ביחסי טריביוט עם הקיסרות הסינית. בתקופת שושלת צ'ינג, במאה ה-18, חלקים ממזרח טיבט סופחו לסין, אם כי מרכז טיבט נותר וסאל, וגם החלקים שסופחו לצ'ינג, נשלטו בפועל על ידי מנהיגים מקומיים ולא על ידי השלטון המרכזי הסיני-מנצ'ורי. עם התמוטטות קיסרות צ'ינג 1912, התפרקה סין דה-פאקטו, וכל חלק בסין נוהל בפועל על ידי אילי מלחמה ומנהיגים מקומיים, וכך גם טיבט ומונגוליה ושאר חלקי סין. הגבולות בין המחוזות היו פלואידיים, אולם הגבולות החיצוניים דרשו הגדרה ברורה, ובמיוחד קו הגבול בין סין והאימפריה הבריטית. הסכם על קו הגבול נחתם באמנת שימלה 1913, כאשר סוכם בה שחלקי טיבט בלדאק ובאסאם (היום בארונאצ'ל פרדש, הודו יהיו חלק מהודו הבריטית. אמנת שימלה קבעה כי טיבט תחולק ל"טיבט החיצונית" ו"טיבט הפנימית". "טיבט החיצונית", (טסאנג ומערב ק'אם), "תישאר בידי ממשלת טיבט בלהאסה תחת סמכות רבה של סין", אך סין לא תתערב בממשל שלה. "טיבט הפנימית", (אמדו ומזרח ק'אם), תהיה תחת תחום השיפוט של ממשלת סין. האמנה עם נספחיה מגדירה גם את קו מקמהון המהווה עד היום את הגבול בין סין להודו. בכך הכירה בריטניה בטיבט כעצמאית בפועל, אם כי סין מעולם לא הכירה בכך. בין השנים 1913-1950 הממשלה הטיבטית הכריזה על עצמה חד צדדית כעצמאית, ייצרה דגל משלה, הטביעה מטבעות, חותמות, דרכון, ושאר סממנים של עצמאות מדינית, אם כי לא מוכרת על יד מרבית אומות העולם.


עם סיום מלחמות האזרחים בסין, והקמתה של הרפובליקה העממית של סין (PRC), החלה סין הקומוניסטית לאחד את חלקי סין ההיסטורית - הטריטוריות שנשלטו בעבר על ידי צ'ינג. ב-1951 נחתם הסכם 17 הנקודות לשחרור טיבט בדרכי שלום. הממשלה הטיבטית חתומה על ההסכם הזה. להסכם הזה יש תוקף בינלאומי והוא מהווה נקודת ייחוס חשובה. שני הצדדים חתמו והוסכם שטיבט היא חלק מסין והטיבטיים מקבלים אוטונומיה. מאוחר יותר התנערו הטיבטים מפלג הגלוגפה, בראשות הדלאי לאמה ה-14 מהסכם זה, בעוד שמנהיג הפלג המתחרה, הפאנצ'ן לאמה -10, תמך בתחילה במדיניות הרפורמה הקומוניסטית עבור טיבט ונשאר נאמן להסכם. כוחות סיניים חדרו לטיבט ליישם בכוח את ההסדר, במה שהממשלה הגולה של הדלאי לאמה, שהעתיקה את מושבה להודו, רואה בכך כיבוש טיבט והקמת המחוז האוטונומי הטיבטי, ולצידו חלקים טיבטיים שגאוגרפית נמצאים ברמת טיבט, ודמוגרפית חיים בה טיבטים, שאינם חלק מהמחוז.


כוחות צבאיים סינים כבשו (על פי הנרטיב הטיבטי, או "השיבו" לפי הנרטיב הסיני) את טיבט בשנת 1950 ומזהים האזור האוטונומי הטיבטי כטיבט עצמה, אך לעצם הגדרה זו יש מתנגדים רבים ובראשם הממשלה הטיבטית הגולה. זו האחרונה מגדירה את טיבט, או את "טיבט ההיסטורית" כאזור הכולל לא רק את האזור האוטומי הטיבטי, אלא גם את המחוז ההיסטורי אמדו, הנכלל כיום במחוז צ'ינגהאי ודרום-מערב מחוז גאנסו, וכן מזרח מחוז ק'אם, היום במערב סצ'ואן וצפון-מערב מחוז יונאן. באזור האוטונומי הסיני נכלל המחוז ההיסטורי אוּ צאנג וחציו המערבי של מחוז ק'אם, המהווים ביחד כמחצית משטחה של טיבט ההיסטורית. גבולותיו הנוכחיים תואמים בקירוב את אלו של אזור השליטה של הממשלה הטיבטית שלפני 1959. בשנה זו אירעה התקוממות טיבטית כנגד השלטון הסיני. מרד זה נכשל ובעקבותיו ברח המנהיג הטיבטי, הדלאי לאמה, להודו. לטענת גולים טיבטים רצחה ממשלת סין למעלה ממיליון איש מבני אדם. בשנת 2005 הגיש ארגון טיבטי תביעה בספרד כנגד נשיא סין וראש ממשלתה באשמת רצח עם ועינויים.[1]


חלקים נוספים של טיבט, הנמצאים בהודו, נכבשו על ידי הצבא הסיני במלחמת הודו–סין (1962). בסיום הסכסוך, הודיעו הסינים שניצחו, וחד-צדדית שבו חזרה לקו מקמהון, המפריד בין הודו לסין, כשהם מכריזים בפועל שקו שנחתם בידי בריטים וטיבטים, ולכן הצהרתית לא מוכר על ידי סין והודו, הוא קו הגבול ביניהן.


מידת האוטונומיה של האזור האוטונומי הטיבטי נתונה במחלוקת. על-פי ממשלת סין, לאזור האוטונומי הטיבטי מידה רבה של אוטונומיה, המתחייבת מכוח סעיפים 111–122 שבחוקת הרפובליקה העממית ומכוח החוק הסיני בדבר אוטונומיה אתנית אזורית. כך למשל היושב ראש של האזור האוטונומי הטיבטי מחויב על-פי חוק להיות ממוצא טיבטי אתני. מנגד טוענים התומכים בעצמאות טיבט כי לאזור האוטונומי הטיבטי אין בפועל כמעט כל אוטונומיה. מזה למעלה מעשור מצהיר הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, כי הוא מבקש לדון ב"ממשל-עצמי אמיתי" לטיבט תחת הרפובליקה העממית של סין, עמדה המבטאת את השקפתו כי במצב הנוכחי אין באזור האוטונומי הטיבטי כדי להביא לטיבטים ממשל עצמי כלשהו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין כל האזורים במעמד מחוז ברפובליקה העממית של סין, האזור האוטונומי הטיבטי הוא הדליל ביותר באוכלוסייה, בעיקר בשל מאפייניו הגאוגרפיים הקשים.

במחוז כ-90% מהאוכלוסייה הם טיבטים, רובם מאמינים בבודהיזם טיבטי או בבון. סינים בני האן, שהיגרו לאזור מיתר חלקי סין, מהווים כ-8% מהאוכלוסייה. בדרום מזרח האזור נמצאות גם קבוצות שבטיות שונות כגון מוֹנְפָּה ולוֹבָּה, הנוהגות לפי שילובים של בודהיזם טיבטי ופולחן נשמות. נתון זה של רוב טיבטי מוחלט באוכלוסייה, גם אם הוא מספרית נכון, הוא מטעה במידת ההשפעה, מכיוון שבנפת להאסה הבירה, המרכז השלטוני והכלכלי, אחוז הסינים האנים הוא 34.3% ובעלייה מתמדת.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי הטיבטים עוסקים בחקלאות למחייתם. עם זאת, מאז תחילת הרפורמה הכלכלית של סין החל בשנות השמונים, מתאפשרים משלחי-יד נוספים, בין היתר בתחום התיירות. בשנת 2005 עבר התמ"ג הנומינלי את רף ה-25 מיליארד יואן ($3.1 מיליארד דולר אמריקני) - למעלה מכפליים מהערך של ¥11.78 מיליארד בשנת 2000. הגידול בתמ"ג היה אפוא את כ-12% בממוצע בשנה בחמש השנים האחרונות. החקלאות ומשק החי ממשיכים אמנם למלא תפקיד חשוב בפיתוח הכלכלי המקומי, אך ענף השירותים צובר תאוצה ובשנת 2005 היה חלקו בגידול בתמ"ג למעלה מ-50%. כמו כן פתיחתו המחודשת של מעבר נַאטוּ-לָה בין טיבט להודו צפוי להקל על המסחר בין הודו לטיבט, ולתרום את חלקו לפיתוח הכלכלי של טיבט. ההכנסה הפנויה לנפש של האוכלוסייה העירונית והכפרית של תושבי טיבט בשנת 2005 הייתה ¥8,411 ($1,051) ו- ¥2,075 ($259) בהתאמה, עלייה של 30.4% ו-55.9% בהשוואה לשנת 2000.

הממשלה המרכזית מיישמת מדיניות של פיתוח מערב סין. בין יישומיה הבולטים של מדיניות זו היא סלילת מסילת הרכבת ללהסה, מיזם הנדסי עתיר אתגרים ותקציב, שבא אל סיומו בשנת 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]