טולי רביב

טולי רביב
	אין תמונה חופשית
לידה	1919; פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית
פטירה	18 בנובמבר 1996 (בגיל 77 בערך)
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	? – 18 בנובמבר 1996
מקום לימודים	האוניברסיטה האמריקנית בביירות
שפה מועדפת	עברית

טוֹלי רְביב (לעיתים רבוב; במקור: רבינוביץ) (באנגלית: Tolly Reviv;‏ 1919 – 18 בנובמבר 1996) היה פזמונאי ומלחין ישראלי שפעל בארץ בשנות ה-40. ייסד את להקת החישטרון וכתב לה מספר פזמונים ידועים, בהם "אל נא תאמר לי שלום" ו"שחרחורת". לאחר מכן נכנס לעסקי הקולנוע, ובשנות ה-60 היגר לקנדה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

רביב נולד ב-1919 בארץ ישראל המנדטורית. למד באוניברסיטה האמריקנית בביירות ולאחר מכן בימוי בצרפת אצל לואי ז'ובה. בראשית שנות ה-40 פתח בית ספר למשחק בחיפה.^[1]

במלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי וביים הצגות ללהקת הבידור הצבאית "אֶנזָא" (ENSA). בשובו מהצבא הבריטי הקים את להקת החיילים המשוחררים "גחלילית". בתחילת 1948, בעת מלחמת העצמאות, הקים את להקת החישטרון בחטיבת גבעתי, במתכונת דומה ללהקה שביים בצבא הבריטי. הוא היה במאי ומנהל הלהקה, ואיתר חיילים בעלי הכשרה במוזיקה ובדרמה מתוך החטיבה ואיתם העלה תוכניות בידור ותרבות להנאת החיילים בזמנם הפנוי שבין הקרבות, למרות הסיוע המועט והמימון הזעום שזכה לקבל מהפיקוד. הוא ריכז סביבו את בובי פנחסי, יפה ירקוני (גוסטין) ושרה קורנפלד (דגן). בהמשך הצטרפו ללהקה מגויסים נוספים בעלי כישרון משחק ושירה. הלהקה העלתה כשלוש תוכניות. רביב כתב והלחין לה מספר פזמונים ידועים, שאותם ביצעה הזמרת יפה ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום" ו"שחרחורת". ירקוני הצטרפה ללהקה כרקדנית, אך הפכה לסולנית הלהקה בעידודו. תרגם גם מילות השיר היידי המפורסם "א יידישע מאמע".^[2]

הבמאי הצרפתי-יהודי ויקטור ויקאס הזמין אותו להשתתף כשחקן ועוזר בסרט שצילם בישראל "48 שעות ביממה". בעקבות עבודה זו עודד אותו להתמקצע בעבודת הבימוי. רביב למד במכון הגבוה להסרטה בפריז בשנים 1949-1951 והיה לתלמיד הזר הראשון אשר מסיים כראשון בכיתתו. בתום לימודיו התמנה לעוזרו הראשי של ויקטור האס והשתתף בבימוי חמישה סרטים דוקומנטריים וסרט "יום הזעם". הוא ביים בעצמו שני סרטים דוקומנטריים רפואיים. לאחר מכן נסע לארצות הברית וביים שני סרטים בהזמנת המגבית היהודית: סרט דוקומנטרי על הצי המסחרי אשר הוסרט בדרך לארץ באונייה תל אביב וסרט צבעוני לעידוד התיירות "ישראל דרך התנ"ך". בישראל החל בהכנות להפקת סרט ישראלי עלילתי "שתי דמעות". לאחר מכן נסע לארצות הברית לעבוד עם הבמאי היהודי אנטול ליטבק (אנ') עבור חברת פוקס המאה העשרים.